יומן מסע לעולם

קמתי מאוחר. בלילה קודם השלמתי פערים באינטרנט והלכתי לישון בשלוש לפנות בוקר.

הרבה לא הפסדתי כי גשם שטף את פינגיאו עוד משעות הבוקר. לקראת הצהריים יצאנו אני ומרטינה (פולין) למקדש שואנגלין הנמצא מחוץ לעיר. תפסנו טרמפ על אחד מהטריסייקלים הממונעים (25 יואן אחרי מיקוח) והגענו אחרי 20 דקות בנסיעה איטית במיוחד.

מקדש שואנגלין (25 יואן, 12 יואן לסטודנטים) אינו גדול במיוחד. יש בו פסלים צבועים בתוך כתריסר מבנים. מעבר לזה הוא די משעמם. כשיצאנו אחרי 30 דקות הנהג היה עסוק בניפוח אחד הצמיגים במשאבה ידנית. ניצלנו את ההזדמנות לטייל בכפר הצמוד למקדש. בניגוד לפינגיאו הרועשת המקום שקט מאד נטול תיירים.

המשך קריאה …

אין תגובות »

הנסיעה למקדש שאולין במיניבוס עלתה 40 יואן. על המיניבוס התברר לי שזהו טיול מאורגן למספר אתרים ולא רק למקדש שאולין. עצרנו בשני מקדשים לפני שנכנסנו למקדש שאולין. דמי כניסה שערוריתיים של 180 יואן ירדו במעט ל 140 יואן עם הנחת סטודנט. בכל זאת נראה לי שדמי הכניסה למקום  נמוכים יותר עם קניה בקופת הכרטיסים. אל המקדש הראשון לא נכנסתי. מאט ואני מצאנו אטרקציה מעניינת יותר – רכיבה על סוס מקומי לשדות הסמוכים בזמן שהקבוצה ביקרה במקדש.

מקדש שאולין עצמו היה אכזבה בשבילי. מעבר לכך שניתנו לנו פחות משלוש שעות לבלות במקום, יתר הזמן נוצל לטובת מקדשים אחרים, מקדש שאולין הוא בסך הכל עוד מקדש אחד גדול ותיירותי. הנוף מסביב יפהפה. הגענו ביום בהיר והשמיים כחולים, תופעה שאינה אופיינית לאזורים אחרים שבהם הייתי בסין. חצי קילומטר מהכניסה נמצא אולם האימונים שם אפשר לראות מופע וושו בשעה 14:00. וושו זו אומנות לחימה שמטרתה היא בעיקר לצורכי הופעות ולא למטרת לחימה אמיתית כמו קונג-פו.

המשך קריאה …

אין תגובות »

ביקור במקדש ווחואו, חנויות מטיילים והרחוב הטיבטי הסמוך.

בכניסה למקדש ווחואו נמצאת קופת הכרטיסים, אבל כדי להיכנס לפארק ווחואו אין צורך לרכוש כרטיס כניסה, הדרישה לכרטיס תהיה בהמשך, ולכן לא כדאי לנסות לתחמן כי בסך-הכל תחזרו בחזרה לקופה בהמשך הדרך. אחרי חמש דקות של הליכה מהכניסה לפארק ביקש ממני אחד השומרים את כרטיס הכניסה וכשגילה שאין לי, ליווה אותי אחד מחבריו בחזרה לקופת הכרטיסים כדי שאקנה כרטיס (יש הנחה לסטודנטים).

הפארק של מקדש ווחואו הוא מקום חביב. אפשר לשרוף בו שעתיים עד שלוש שעות. מעבר למקדש שנמצא במקום, יש שבילי הליכה מיוערים. אחד מהם הוא מעגלי ועובר בתוך חומה מסתורית שבמרכזה נמצא גן של עצי בונסאי. בתוך הפארק יש אזור שבו ניתן לשלם עבור תחפושת סינית עתיקה, להיות קיסר לרגע, ולהצטלם. התשלום לא גבוה במיוחד. האטרקציה הזו מושכת בעיקר מבקרים סינים, שכן תיירים מערביים לא מרבים להגיע למקום.
המשך קריאה …

אין תגובות »

צ’נגדו – אמיי שאן ( המיי שאן ). הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי באוטובוס ועולה ארבעים יואן. האוטובוס עוצר מול העיר אמיי שאן ומשם יש לקחת מונית אל הכניסה לאתר התיירותי. הרחוב שממול מורכב מחנויות מזכרות, בתי מלון קטנים ומסעדות שם מתקבצים רוב התיירים. מרבית המקומות הללו אינם מיועדים לתיירים מערביים אלא לתיירות הסינית המשגשגת, בעיקר בזמן החג הלאומי.

קשה למצוא מלון זול בתקופת החג הלאומי, אבל זה בהחלט אפשרי עם קצת ידע בשפה הסינית. כדי לאתר חדר סביר בסמוך לאמיי שאן, יש להסתובב בין הסימטאות והרחובות הקטנים ולדעת איך להתמקח עם הסינים. איתרתי חדר במלון עלום שם בחמישים יואן בלבד (כעשרים וחמישה ש”ח). המחיר המקורי היה 100 יואן. במקומות אחרים המחירים גבוהים אף יותר.
המשך קריאה …

אין תגובות »

תשע שעות טיפוס על ההר, אמיי שאן ( המיי שאן ). קמתי בסביבות תשע בבוקר ויצאתי מהמלון אל הכביש הראשי. תחנת האוטובוסים נמצאת בסמוך והאוטובוס נוסע אל נקודת היציאה לטרק הפופולארי וושיאן גאנג (Wuxian Gang) שאורך שלושה ימים. התוכנית המקורית שלי הייתה לטפס על ההר במשך יומיים, כל יום במשך שש עד שבע שעות. תכננתי לרדת מההר באוטובוס כדי לחסוך יום ולשמור על הברכיים.

ההר אמיי (משמעות המילה “שאן” היא “הר”, בסינית) הוא אחד מארבעת ההרים הקדושים לבודהיסטים בסין. הוא הוכרז כאתר אונסק”ו בשנת 1996. גובהו 3099 מטרים ועליו למעלה ממאה מקדשים.

הטיפוס על אמיי שאן עם תיק על הגב במשקל 8 ק”ג דורש כוח רצון וכושר גופני ברמה סבירה. אלפי ועשרות אלפי מדרגות, חלקן תלולות יותר וחלקן פחות. המשותף לכולן – הן לא נגמרות. הנוף בדרך מאד יפה. בחלקים מסויימים בהר מופיעים קופים טיבטים רעבים שחלקם עקשנים במיוחד בדרישות למזון ועלולים להיות מסוכנים.

מכיוון שההר קדוש לבודהיסטים, המקום מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירות הסינית, ובמיוחד הטיפוס ממרגלות ההר ועד לפיסגה.
המשך קריאה …

אין תגובות »

היום השני של הטיפוס על ההר, אמיי שאן ( המיי שאן ). טיפוס של כארבע שעות אל מעל העננים. על הפיסגה, השמיים צלולים ובהירים. הנוף והמקדשים על פיסגת הר אמיי מדהימים להפליא ונותנים לכל מי שטיפס עד למעלה את ההרגשה שהיה שווה להגיע. קישור ליום הראשון של הטיפוס על ההר אמיי.

קריר במקדש באיון על הבוקר. זו סיבה מספיק טובה להשתמש בבגדים החמים שסחבתי על הגב במשך הטיפוס על ההר. הזמן היחיד שמצאתי עצמי לובש בגדים חמים היה אתמול בלילה והיום בבוקר. במשך כל הטיפוס לא היה צורך בבגדים חמים, מספיקה חולצה קצרה ומכנס מטיילים ארוך. זה לא שחם מאד, אבל מאמץ הטיפוס והפעילות הגופנית גורמים לבגדים החמים להפוך למטרד.

מי שמצפה למקלחת חמימה בבוקר, שיחשוב שוב. את המים החמים בדוד לא ידליקו שוב, ולכן לא כדאי לפספס את המקלחת בערב הקודם. את ארוחת הבוקר אפשר לאכול באחת משתי מסעדות הצמודות למקדש באיון. הראשונה נמצאת ממש מחוץ למקדש (יש לצאת לכיוון המשך המסלול) והשניה נמצאת במרחק טיפוס של חמש עד עשר דקות במדרגות התלולות. מצאתי שדווקא המסעדה השניה זולה במעט מהראשונה, ולכן שווה לטפס קצת אם יש כוח על הבוקר. אל המסעדה הנמצאת לפני המקדש לא כדאי לחזור, חבל על המאמץ.

נוף יפהפה נשקף ממקדש באיון. נקודת תצפית של שני כיווני אוויר נמצאת מחוץ למקדש, בסמוך למסעדה הראשונה. הרים ירוקים עטופים ערפל סמיך שמסתיר כל דבר שנמצא במרחק של יותר מכמה עשרות מטרים מהמקדש. גם המשך השביל ערפילי. הנה אני נכנס עוד רגע אל תוך העננים וקשה לראות.
המשך קריאה …

2 תגובות »

השעה כבר הייתה אחת עשרה בבוקר. בהמלצת שתי השותפות החדשות שלי לדורמס יצאתי למקדש הסמוך למיקס הוסטל, מקדש וונשו. המקדש נמצא מהעבר השני של הנהר, מרחק הליכה של כעשרים דקות.

כניסה למקדש וונשו כרוכה בתשלום של כחמישה יואן. המתחם גדול יותר מכפי שנראה מבחוץ. זה לא רק מקדש, אלא סידרה של מקדשים מוקפים בגנים יפים ושבילי הליכה. אפשר להעביר שם בכיף שעה עד שעתיים. יש בית תה ובריכה חביבה שם שוחים צבי מים קטנים וגדולים. בשבילי ההליכה השלווים בגנים המיוערים הולכים נזירים ונזירות מגולחי ראש. קשה להבחין אם מדובר בנזיר או בנזירה בשל כך.
המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום יצאתי לשני אתרים גדולים באזור אנשון (מחוז גווידז’ואו) – מפל חואנגואושו ומערת ארמון הדרקון (מערת לונגונג). עד לאותו יום המחוז לא היווה עבורי אטרקציה גדולה. הוא שימש בעיקר כנקודת מעבר בין מחוז סיצ’ואן למחוז גואנגש’י, בו נמצאים גווילין ויאנגשואו.

בהתאם להמלצת בעלי המלון שבו שהיתי באנשון (חדר חביב עם שרותים צמודים ומקלחת עם מים חמים ב-50 יואן, לאחר מיקוח קל), כל אחד מהאתרים הצריך יום שלם, אך מכיוון שהייתי קצר בזמן רציתי לאחד בין האתרים. ממדריך הלונלי פלנט הבנתי שהדבר אפשרי ושיש מיניבוס העובר בין האתרים, נתון שהתברר בהמשך כשגוי.

בעל המלון המליץ להגיע קודם למפל חואנגאושו, האתר “הגדול” מבין השניים, משם אוכל להמשיך במיניבוס למערת ארמון הדרקון (לונגונג דונג), “הקטן” מבינהם.
המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום חזרתי לאתר מערת ארמון הדרקון כדי לעלות בשנית על האומגות הענקיות ולעבור בנחת על “מאורת הדרקון” היפהפיה. לאחר החזרה לכפר יצאתי רגלית לכיוון ההפוך. עברתי בשדות אורז מקסימים, עזרתי למקומיים לחבוט בגבעולי התבואה, ולאחר שיט על הנהר המשכתי ברגל על שביל לא מסומן באזור ביצות מדהים שצמוד לאתר מערות ארמון הדרקון. בשעה האחרונה ליווה אותי דייג מקומי שסיפר לי על הטיולים שלו בסין.

את מרבית חלקי אתר מערת ארמון הדרקון, הלא היא לונגונג דונג, כבר ראיתי ביום הקודם. התעוררתי מוקדם בבוקר ונכנסתי בחזרה אל אתר המערות מהכפר שבו ישנתי. מכיוון שהכפר נמצא בתוך האתר אפילו לא הייתי צריך לרכוש כרטיס נוסף (128 יואן, 68 לסטודנטים).

הלכתי בחזרה לכיוון האומגות. לא הספיק לי מה שעשיתי אתמול ורציתי להשלים את החסר. אדם מקומי התלווה אלי להליכה והגיע איתי עד לאומגות. המעבר ב “מאורת הדרקון” המדהימה הוא בונוס נוסף. לאחר המאורה, עברנו במערת גואניין, שהיא מעין כוך ענקי בתוך ההר שבתוכו מקדש ונזירים.

המשך קריאה …

תגובה אחת »