יומן מסע לעולם

09-01-2007 שלישי
הטיסה לקייב מתל-אביב נמשכה כ-4.5 שעות כמתוכנן. מקייב ולאחר המתנה של מספר שעות וסיבוב קצר בדיוטי פרי, עליתי על טיסה לבנגקוק. מספר דקות אחרי שהמטוס המריא, עלינו מעל העננים, שהיו צפופים ולבנים במבנה מוקצף אינסופי ממש כמו באגדות. מחזה מדהים.

על המטוס פגשתי את יוליה, 26, שהגיעה מסנט פיטרסבורג לנופש של עשרה ימים בפאטאיה. האנגלית שלה הייתה דלילה אך היא סיפרה לי שברוסיה היא מנהלת מכון כושר ושתי מסעדות. 9 שעות של מעט שינה, שתי ארוחות, חצי סרט, כמה משחקים על מחשב כף-יד, הרבה מוסיקה והגענו לבנגקוק.

המשך קריאה …

תגובה אחת »

חוסר המזל תקף אותי באותו יום מכל כיוון אפשרי. שעה לפני הטיסה התברר לי שנוצר מצב חרום בענייני עבודה שבגללו כמעט ופיספסתי את הרכבת לנתב”ג. הגעתי בסופו של דבר בזמן כדי לעשות צ’ק אין ולעבור בידוק בטחוני. הוא תקף שוב בפעם השניה. כבר היינו על האוטובוס ועלינו על המטוס רק כדי לשמוע עשר דקות מאוחר יותר שנוצרה בעיה טכנית בדלת של המטוס אשר לא יכולה להיסגר.

הטיסה שלי הייתה דיל של חברת ארקיע בשילוב עם קטאר איירליינס. טיסה ראשונה מנתב”ג לעמאן שבירדן עם ארקיע, טיסת המשך עם חברת התעופה הקטארית מעמאן לדוחא שבקטאר, ומשם טיסה נוספת לבייג’ינג.
היתרון של שילוב מוזר כזה הוא המחיר הזול. החסרונות – טיסה דרך מדינה ערבית, המתנה ארוכה בדוחא של שש שעות, מה שגורם לטיסה להתארך עם המתנה כוללת של לא פחות משמונה שעות המתנה במדינות ערביות. נשמע מרתיע? אולי. אבל אני לא אוכל לדעת איך זה לטוס במסלול כזה, לפחות לא במהלך חודשים הקרובים. כשעלינו על המטוס בפעם השניה התברר שבדיוק באותו הרגע החלה שביתה של עובדי נמל התעופה ולאחר שצוות המטוס הבין שלא יתנו לנו אישור מיוחד, הורידו אותנו שוב מהמטוס.

אז ירדנו מהמטוס ובחזרה לאוטובוס. נמל תעופה בן גוריון הוא מקום ענק. הנסיעה אל המטוס אורכת כרבע שעה. וזו כבר הפעם השניה שעשינו אותה.

המשך קריאה …

אין תגובות »

הגיע היום לעזוב את ש’יאן. עזבתי את ההוסטל שבו שהיתי במהלך השבוע האחרון, שויואן (Shuyuan). ראיתי טובים יותר אבל אנשי הצוות נחמדים ועוזרים. יש להם ידע מספק באנגלית. במקום יש רק שני שרותים מערביים בלבד, מה שיכול להוות בעיה. גם המים החמים לא תמיד עבדו ומצאתי את עצמי רץ לקבלה כדי לבקש שידליקו את הדוד.

במקום יש פאב שמחלק בירות חינם בכל ערב. לא יצא לי לבדוק כי הייתי חולה. יש גם מיחם שאפשר לקחת לחדר ומים חמים ללא הגבלה – מתאים להכנת תה וארוחות אינסטנט. המקום מציע שרותי כביסה (6 יואן לק”ג). באשר לחדרים, אני ממליץ להתרחק מהחדרים במרתף המחניק והדחוס, לשלם עשרה יואן נוספים ולקבל מיטה בחדר של שישה בקומה העליונה. החדרים כוללים לוקרים.

מונית הסיעה אותי לתחנת האוטובוס הנוסע לנמל התעופה. האוטובוס יוצא ממול למלון מלודי בסמוך למגדל הפעמון בכל חצי שעה החל משש בבוקר ועד שש בערב. המחיר 27 יואן והנסיעה אורכת שעה. מונית ישירה לנמל עולה 150 יואן. כשהגעתי למקום בשעה 8:50 נהג מונית תפס לי את היד והוביל אותי למונית שלו שהייתה כבר מלאה בשלושה אנשים. המחיר שהוא ביקש היה 30 יואן ונראה היה שהוא מיהר לצאת לפני האוטובוס.
המשך קריאה …

אין תגובות »

שבע ועשרים במסעדה של שרה, Song In The Mountain בסונגפן. שרה כבר שם אך הנהג עוד לא הגיע. זה המקום לציין את המקום לטובה. בניגוד למטבח של אמה, ממנו קיבלתי רושם ראשוני רע, שרה בחורה אדיבה וצנועה. האוכל זול והעמלות שהיא לוקחת הן צנועות אם בכלל.

על כרטיס הטיסה היא לא רצתה לקחת עמלה וטענה שהיא כלולה במחיר. את הנהג היא השיגה במחיר שלא הייתי מוצא במקום אחר ככל הנראה, בטח שלא במטבח של אמה. אפשר להזמין אצלה כרטיסי טיסה, רכב לשמורת חואנגלונג, לנמל התעופה ולאתרים אחרים במחיר זול יחסי, אפשר לעשות אצלה כביסה וכמובן לאכול, בזול. יש אוכל מערבי כמו פסטות , המבורגר (בקר או יאק), פיצות ועוד. בדרך כלל אני לא נוהג לפרט על מקומות טובים שביקרתי, אבל סונגפן הוא מקום מיוחד שכן זה המקום הראשון שבו נתקלתי במונופול עם יחס קר ואדיש מגורמים מרכזיים שאחראים על מוקדי התיירות בעיר (מארגן טרק הסוסים והמטבח של אמה).
המשך קריאה …

אין תגובות »

כדי לחפות על הימים הרבים שבוזבזו בשבועיים האחרונים בגוויילין ויאנגשואו, חסכתי יום כשהזמנתי טיסה מייד לאחר שרכבת הלילה מגוויילין הגיעה לקונמינג. עוד באותו היום מצאתי את עצמי בליג’יאנג בגסטהאוס המפורסם של מאמא נאש’י. כך בתוך 24 שעות עברתי בשלושה מחוזות שונים, גודל כל מחוז כגודל מדינה ארופאית.

סוכן מכירות מגיע לתחנת הרכבת ומנסה לשדל אותי לעלות על אוטובוס התיירים לליג’יאנג, ומאוחר יותר מתברר לי שהפרש המחירים בין אוטובוס תיירים לטיסה פנימית אינו מצדיק את שעות הנסיעה הרבות. אוטובוס אל ליג’יאנג (עובר דרך דאלי) עולה כ-150 יואן והנסיעה אורכת עשר שעות. אלא אם כן יעדכם הוא דאלי, אין הצדקה לקחת אוטובוס. בדרך חזרה לקונמינג תכננתי לנסוע באוטובוסים דרך דאלי, כך שאת הדרך היפה העוברת בין הערים ממילא אראה בהמשך. הסיבה העיקרית שבגינה בחרתי להגיע לליג’יאנג לפני דאלי היא שחודש נובמבר מסמן את תחילת החורף המקפיא, וככל שמצפינים במחוז יונאן, כך הטמפרטורה צונחת, כלומר עדיף להגיע לצפון יונאן מוקדם ככל האפשר.

המשך קריאה …

תגובה אחת »

זהו מסע בן שבועיים למצרים הכולל את קהיר, גיזה, אלכסנדריה, לוקסור, אסואן, אבו סימבל ושיט על נהר הנילוס. כאן קיבלתי מושג על מימדי המדינה המצרית, תרבותה ואופי האנשים המתגוררים בה. אומנם לא ביקרתי בכולה, אך כיסיתי חלקים נרחבים ממנה שכללו נופים, תרבות וארכיאולוגיה. מצרים היא מדינה שבה אחת התרבויות העתיקות בעולם, זו מדינה שנמצאת לנו ממש מתחת לאף, ומסיבות כאלו ואחרות איננו מטיילים בה כישראלים כפי שאנו עושים במדינות רחוקות. נפלה בידי הזדמנות שהתאימה גם מבחינת התכנון וגם מבחינת העיתוי, ויצאתי למסע של אולי פעם בחיים למדינה שכנה שלא הרבה ישראלים יחשבו לבקר.

טיסת אל על לקהיר

הטיסה התעכבה ב-25 דקות ויצאה ב-1:35 במקום ב-1:10. זו לא טיסה ארוכה, בסך הכל שעה וחצי, ועל המטוס מחלקים בקבוק מים מינרלים ובגט עם גבינת פטה. במהלך הטיסה יש למלא את ספח הכניסה למצרים על-מנת לקצר את התהליך בשדה התעופה בקהיר.

השעה אחרי שלוש לפנות בוקר. יורדים מהמטוס, מחליפים קצת דולרים לפאונדים מצריים וממשיכים לעבר ביקורת הדרכונים. מי שאין לו ויזה יכול להוציא אותה כאן בעבור 15$. על הויזה שהוצאתי בשגרירות מצרים בתל-אביב שילמתי יותר, 100 ש”ח. עדיין לא ברור לי אם לישראלים מתאפשר לעלות על המטוס ללא ויזה שהוצאה מראש.

המשך קריאה …

אין תגובות »

שיט על הנילוס של קהיר באוטובוס-נהר, סיור רגלי על גשר קאזר-אל-ניל, המגדל של קהיר והמוזאון לאומנות מודרנית.

את היום האחרון בקהיר לא תכננתי בכלל, ולמען האמת נגמרו לי התוכניות. בהמלצת מוחמד מההוסטל, יצאתי עם המטרו לתחנת אטאבה כדי לקנות תיק עם גלגלים בזול באחת החנויות הסובבות את הכיכר. התיק הקודם כבר הרוס ושבור וממילא הייתי צריך תיק נוסף כדי לשמור על המזכרות השבירות שקניתי במצרים. מחירי התיקים (תוצרת סין) לא זולים מאד, אבל זולים בהשוואה לישראל. 130 פאונד לתיק על גלגלים אכותי יותר מהזבל הסיני הנפוץ.

המשך קריאה …

אין תגובות »