יומן מסע לעולם

12-01-2007, שישי

מחוז קנצ’נבורי, 120 ק”מ על קטנוע בחצי יום, טרמפיסטית מקומית, שני מוזאונים וכמה נמרים וחיות נוספות.

היום תכננתי לבקר במקדש הנמרים והתלבטתי אם לקחת סיור מאורגן ב-120 בהט, לא כולל כניסה (300 בהט) או להגיע עצמאית. השכרת קטנוע לנסיעה כזו יקרה יחסית מכיוון שהדלק שהקטנוע הנ”ל צורך לא זניח בהשוואה לטיול המאורגן. שיחה קצרה עם תאילנדית נחמדה בסוכנות טיולים שיכנעה אותי סופית להגיע עצמאית. הנסיעה עברה דרך כביש 323 אבל במקום להמשיך הישר למקדש הנמרים, חתכתי שמאלה לבאן קאו, שם נמצא המוזאון ההיסטורי של האדם Ban Kao Museum. משם התוכנית הייתה להמשיך לאתר העתיקות של מואנג סינג (Prasat Muang Sing Historical Park). לאחר מכן בחזרה לכביש 323 ולמקדש הנמרים (Tiger Temple).

המשך קריאה …

2 תגובות »

22-01-2007, יום שני

יצאנו על הבוקר בסירה איטית בהפלגה צפונה לכיוון מערות פאק או.

כפרים על איים בדרך למערות

בדרך עצרנו באחד מהכפרים למספר דקות ולאחר כשעה וחצי הגענו למערות. שתי המערות במקום הן קטנות ולא מרשימות במיוחד. יצאנו משם לאחר חצי שעה, שני כפרים נוספים וכבר בצהריים חזרנו ללואנג פרבנג. מחיר השיט לא כולל כניסה למערות (10,000 קיפ) הוא 5$.

המשך קריאה …

אין תגובות »

26-01-2007, שישי

באותו יום התכוונתי לבקר את שבטי ההרים שלא הספקתי לראות ביום הקודם ולעבור במוזאון האופיום עליו קראתי המלצות שנמצא במשולש הזהב.

הדרך מצ’יאנג ראי למשולש הזהב

הדרך צפונה עוברת דרך מה צ’אן (Mae Chan) ובאותו אזור אמור היה להיות שבט הקארן של הנשים ארוכות הצוואר. כשהגעתי לתחנת דלק התברר לי שעברתי את המקום ב-15 ק”מ ובכל מקרה הכפר אינו מסומן על המפה שקיבלתי.

המשך קריאה …

אין תגובות »

27-01-2007, שבת

האוטובוס לצ’יאנג מאי הוא האפשרות היחידה, במסגרת תקציב ממוצע, להגיע מצ’יאנג ראי לפאי. הנסיעה אורכת שלוש שעות ויש מספר אוטובוסים הכוללים אוטובוס VIP, אוטובוס ממוזג עם או בלי שירותים ואוטובוס ללא מיזוג. המחירים נעים בין 90 ל-260 בהט עבור כשלוש שעות נסיעה.

אוטובוס מצ’יאנג ראי אל צ’יאנג מאי

יצאתי עם האוטובוס של 7:45 והמשכתי מצ’יאנג מאי לפאי במיניבוס מתחנת האוטובוסים בשעה 11:30, אחת מהשעות היחידות שבהן לא יוצא אוטובוס רגיל. מחיר המיניבוס כפול ממחיר נסיעה באוטובוס (150 בהט לכרטיס אוטובוס).

המשך קריאה …

אין תגובות »

30-01-2007, שלישי

באותו יום יצאתי לחפש אחר שבטי הקארן, ארוכות הצוואר באזור מה הונג סון. רכבתי על אופנוע באזור מה הונג סון המקסים, ביקרתי בשמורת טבע קטנה ומשם המשכתי לכפר הואי סואה טואה על כביש שנחצה לעיתים על-ידי נחלים קטנים והפך לדרך עמוסת עפר וחול בהמשך. ביקרתי במעיין מים חמים ובמפל וסטיתי מהכביש הראשי כדי לצפות בנשים מקומיות עובדות בשדות אורז ובכפר מרוחק בהרים.

העיר מה הונג סון אינה תיירותית במיוחד. מספר מצומצם של משרדי תיירות, כמו גם גסטהאוסים ומעבר לשוק הלילה לא מצאתי בה הרבה. לעומת זאת, הסובב את מה הונג סון הוא משהו אחר לגמרי.

קמתי מאוחר בשעה 9:00 והלכתי להתקלח. יש מים חמים אבל כדי לגרום להם לפעול צריך לעבור קורס. זו הפעם הראשונה שנתקלתי בדוד שעובד על גז. כדי להפעיל את המים החמים צריך לצאת החוצה ולפתוח את הברז של בלון הגז. לאחר מכן להפעיל שני כפתורים במתקן שלו ארבעה כפתורים שונים אשר מטרת קיומם אינה ברורה. היתרון של מכשיר הגז בניגוד למכשירים החשמליים הוא שהמים אינם פושרים אלא לוהטים, שינוי מרענן.

המשך קריאה …

2 תגובות »

31-01-2007, רביעי

אני נמצא עכשיו בבונגלו מרוחק, גבוה מאד בהרים וקרוב לגבול עם בורמה מתחת לשתי שמיכות פוך ושתי שמיכות צמר עם מעיל, חולצת אנגורה וכובע צמר וקופא רק מלהוציא אצבע החוצה. הסוללות הנטענות שלי (AA NiMH) שבקו חיים מהקור הכבד, כנראה בין אפס לשלוש מעלות.

הגסטהאוס מרוחק מהציביליזציה ולא מחובר לחשמל. בגלל ריחוק המקום לא חיברו אותו לחשמל, והממשלה סיפקה לבעל הגסטהאוס קולטי שמש שמאפשרים לו להפיק חשמל עבור מספר נורות לכמה שעות בערב, אף לא אחת מהן נמצאת בבונגלו (200 בהט ללא שירותים. במאוורר אין צורך).

המשך קריאה …

תגובה אחת »

01-02-2007, חמישי

כמאתיים קילומטרים עברתי עם האופנוע באותו יום. כמעט מחצית מהם בחושך מוחלט ובין ההרים בדרך חזרה לפאי.

הקפה של מר פרלה

יצאתי בשעה עשר וחצי בבוקר מהגסטהאוס של פרלה, אדם זקן אך מפליא באנגלית שלו. אני הייתי היחיד ששהה במקום בלילה האחרון ובלילה שלפני זוג מטיילים מדנמרק העבירו שם את הלילה. פרלה עידכן אותי שבלילה הקודם היו רק 9 מעלות ולא 3 מעלות כמו שחשבתי, וגם נתן לי הנחיות והסברים לגבי הכפרים באזור.

המשך קריאה …

אין תגובות »

השעה כבר הייתה אחת עשרה בבוקר. בהמלצת שתי השותפות החדשות שלי לדורמס יצאתי למקדש הסמוך למיקס הוסטל, מקדש וונשו. המקדש נמצא מהעבר השני של הנהר, מרחק הליכה של כעשרים דקות.

כניסה למקדש וונשו כרוכה בתשלום של כחמישה יואן. המתחם גדול יותר מכפי שנראה מבחוץ. זה לא רק מקדש, אלא סידרה של מקדשים מוקפים בגנים יפים ושבילי הליכה. אפשר להעביר שם בכיף שעה עד שעתיים. יש בית תה ובריכה חביבה שם שוחים צבי מים קטנים וגדולים. בשבילי ההליכה השלווים בגנים המיוערים הולכים נזירים ונזירות מגולחי ראש. קשה להבחין אם מדובר בנזיר או בנזירה בשל כך.
המשך קריאה …

אין תגובות »