יומן מסע לעולם

בשבע ורבע בבוקר חיכתה לי מונית שהזמנתי ביום קודם בכניסה לריסורט. בשל השעה המוקדמת הנהג גבה ממני תוספת תשלום. תחנת האוטובים בעקבה אינה גדולה. היא מכילה שני רציפים שאליהם נכנסים האוטובוסים או המיניבוסים. לפני שירדתי מהמונית וידאתי עם הנהג שזו התחנה הנכונה לואדי ראם. קשה להבין לאן כל מיניבוס מגיע. על התחנות יש כיתוב בערבית בלבד. המתין איתי אדם זקן שלא דיבר אנגלית.

עברה חצי שעה. לא הגיע לא אוטובוס ולא מיניבוס. השעה כבר הייתה אחרי שמונה. כאן המקום לציין שמעקבה לואדי ראם עובר בד”כ אוטובוס אחד ביום. בתחנה, אדם ערבי מתקרב אלי ושואל מה היעד שלי. הוא אומר לי שאין באותו יום אוטובוס לואדי ראם ומציע לי לנסוע איתו במונית. סירבתי. בסביבות שמונה וחצי מיניבוס עוצר. הזקן הערבי מסמן לי שזה המיניבוס, אך בעוד אני מתקרב צועק אלי אותו נהג מונית שזה לא המיניבוס הנכון. אדם נוסף שהיה במקום הבהיר את הנקודה – המיניבוס המיועד לואדי ראם לא מגיע אל המקום, אלא עובר על כביש סמוך, ויהיה עלי לרדת באמצע הכביש ולתפוס טרמפ לישוב הבדואי.

המשך קריאה …

אין תגובות »

רכב שטח אסף אותי מהמאהל הבדואי על הבוקר. הפציעות מהיום הקודם עדיין לא החלימו, אבל החלטתי להמשיך לפטרה. כשהייתי צריך לבחור בין האפשרות להטלטל בחזרה באוטובוסים בחזרה לאילת ולעבור את הנסיעה המפרכת בחזרה לתל-אביב, האפשרות להמשיך במסע לכיוון פטרה, מרחק של שעת נסיעה, קרצה לי יותר. בפטרה אוכל לנוח ואולי אפילו קצת לטייל.

הפציעה שלי כללה שפשוף עמוק בשוק של רגל ימין ופגיעה ישירה בגיד של ירך רגל שמאל, כך שהיה לי קשה ללכת, לשבת או לזוז באופן כללי. אחרי כעשרים דקות של נסיעת שטח הגענו לכפר הבדואי. המיניבוס לא אחר לבוא וכבר הייתי בדרך לפטרה, פצוע אבל שמח. טרק הגמלים מאתמול היה שווה את זה, למרות הפציעה המטופשת.

המשך קריאה …

אין תגובות »