יומן מסע לעולם

יומיים צלילות בעקבה, טרק גמלים של יום שלם במדבריות ואדי ראם, ויומיים וחצי בפטרה. זה מה שאפשר להספיק בחמישה עד שישה ימים עמוסים בירדן. הירדנים, כפי שהתברר לי במהלך הטיול, חביבים להפליא ברובם.

ירדן, שכנתנו ממזרח, משום מה אף פעם לא קרצה לי כמדינה לטיילים, ואולי בצדק. תנאי המחיה בירדן לתיירים יקרים משמעותית ממדינות מזרח אסיה, כפי שהתחוור לי במהלך הטיול. אבל למרות רמת המחירים המתקרבת למחירי ישראל, יש הרבה מה לראות.

קצת חששתי מטיול במדינה ערבית, במיוחד לאור המצב הביטחוני בישראל שיכול להשתנות מן הקצה אל הקצה בין לילה. לא ידעתי כיצד המצב בצד הישראלי משפיע על הצד הירדני, אך לא היו אירועים מיוחדים בישראל בזמן שטיילתי. ראוי לציין כי קיימת אזהרת מסע מצד משרד התיירות לירדן וכל אחד יתייחס לאזהרה זו כפי שירצה.

למה ירדן?

הטיול בירדן התחיל מתוך צורך לרענן צלילות. בינואר השנה הייתה הפעם האחרונה שצללתי באחד מאיי הפיליפינים ולאחר שהעניין התעכב בעקבות עבודה ועוד עבודה, עברה לה חצי שנה, שזה פרק הזמן שלאחריו יש לבצע רענון צלילות בישראל. במדינות אחרות המצב קצת שונה, והדרישה לצלילת רענון מתארכת לשנה במקום חצי שנה. אחת מאותן מדינות היא ירדן.

המשך קריאה …

אין תגובות »

יום עמוס עבר עלי. את הלילה העברתי באוטובוס מתל-אביב לאילת, עברתי את הגבול הירדני, קיבלתי את השוק הראשוני של כל מי שנופל לראשונה במדינה ערבית, הסתובבתי קצת בעקבה, נחתתי אצל טלאל וצללתי את שתי הצלילות הראשונות בים סוף.

אתמול, ביום שני בלילה, ה-12 בספטמבר עליתי על האוטובוס מתל-אביב לאילת. חצי שנה עברה מאז המסע הקודם למזרח הרחוק. כשעליתי על האוטובוס של אגד לא העלתי על דעתי שאסבול בנסיעה, אך המושבים כה צפופים שאלמלא בחלק מהנסיעה היה המושב שלידי פנוי, הייתי יוצא ממנה עם מפרקים כואבים. עדיין לא ברור לי איך במזרח המצב לא היה נורא כל כך בנסיעות ארוכות ודווקא בישראל, מדינה שבה הגובה הממוצע של התושבים גבוה בהרבה מזה של אלו במזרח, דווקא כאן האוטובוסים כל כך צפופים, ולא די בכך אלא שאגד דואגים שהאוטובוסים לאילת יצאו מלאים עד אפס מקום. אבל זה לא סוף העולם, בסך הכל חמש שעות ויש שתיים או שלוש עצירות בדרך.

המשך קריאה …

אין תגובות »

נחמד לקום על הבוקר במועדון של טלאל. דלתות החדרים שקופות למחצה והחדרים מודרנים ונוחים. מהדלת אפשר לראות את הבריכה שבחוץ, ואם יוצאים החוצה אפשר להשקיף על הים. יש שטח גדול לא בנוי בין המועדון ועד הים. אני מניח שבבו הזמן יבנו שם מבנים נוספים והנוף לים יפגם, אבל באותה תקופה הכל פנוי.

באותו יום יצאתי לשתי צלילות יום וצלילת לילה נוספת בליווי משמר הגבול הירדני.

המשך קריאה …

אין תגובות »

בשבע ורבע בבוקר חיכתה לי מונית שהזמנתי ביום קודם בכניסה לריסורט. בשל השעה המוקדמת הנהג גבה ממני תוספת תשלום. תחנת האוטובים בעקבה אינה גדולה. היא מכילה שני רציפים שאליהם נכנסים האוטובוסים או המיניבוסים. לפני שירדתי מהמונית וידאתי עם הנהג שזו התחנה הנכונה לואדי ראם. קשה להבין לאן כל מיניבוס מגיע. על התחנות יש כיתוב בערבית בלבד. המתין איתי אדם זקן שלא דיבר אנגלית.

עברה חצי שעה. לא הגיע לא אוטובוס ולא מיניבוס. השעה כבר הייתה אחרי שמונה. כאן המקום לציין שמעקבה לואדי ראם עובר בד”כ אוטובוס אחד ביום. בתחנה, אדם ערבי מתקרב אלי ושואל מה היעד שלי. הוא אומר לי שאין באותו יום אוטובוס לואדי ראם ומציע לי לנסוע איתו במונית. סירבתי. בסביבות שמונה וחצי מיניבוס עוצר. הזקן הערבי מסמן לי שזה המיניבוס, אך בעוד אני מתקרב צועק אלי אותו נהג מונית שזה לא המיניבוס הנכון. אדם נוסף שהיה במקום הבהיר את הנקודה – המיניבוס המיועד לואדי ראם לא מגיע אל המקום, אלא עובר על כביש סמוך, ויהיה עלי לרדת באמצע הכביש ולתפוס טרמפ לישוב הבדואי.

המשך קריאה …

אין תגובות »

רכב שטח אסף אותי מהמאהל הבדואי על הבוקר. הפציעות מהיום הקודם עדיין לא החלימו, אבל החלטתי להמשיך לפטרה. כשהייתי צריך לבחור בין האפשרות להטלטל בחזרה באוטובוסים בחזרה לאילת ולעבור את הנסיעה המפרכת בחזרה לתל-אביב, האפשרות להמשיך במסע לכיוון פטרה, מרחק של שעת נסיעה, קרצה לי יותר. בפטרה אוכל לנוח ואולי אפילו קצת לטייל.

הפציעה שלי כללה שפשוף עמוק בשוק של רגל ימין ופגיעה ישירה בגיד של ירך רגל שמאל, כך שהיה לי קשה ללכת, לשבת או לזוז באופן כללי. אחרי כעשרים דקות של נסיעת שטח הגענו לכפר הבדואי. המיניבוס לא אחר לבוא וכבר הייתי בדרך לפטרה, פצוע אבל שמח. טרק הגמלים מאתמול היה שווה את זה, למרות הפציעה המטופשת.

המשך קריאה …

אין תגובות »

בשעה 8:30 בבוקר יצאתי מההוסטל רגלית לכיוון פטרה. ההסעה החינמית המוצעת בשעות 7 ו-8 בבוקר מ-Valentine Inn כבר נסעה, ולא הייתה לי ברירה אלא להגיע עצמאית.

על הרחוב הראשי המוביל לפטרה יש כמה מסעדות, רובן סגורות בשעות הבוקר, אך באחת קטנה ונסתרת בגודל של מסדרון, אפשר לקנות פלאפל בזול. מנת פלאפל מגולגלת בפיתה עולה חצי דינר. זה מחיר שמיועד למקומיים, ואחד המאכלים הזולים בירדן. מנת הפלאפל הירדנית נראית קצת שונה מהמנה הישראלית. לוקחים פיתה דקה, מורחים חומוס ושאר תוספות, מרסקים כמה כדורי פלאפל ומגלגלים לאריזה ארוכה ונוחה לאחסון, המזכירה בצורתה לאפה ארצישראלית.

הצטיידתי בשלוש מנות לדרך וירדתי עם הכביש כלפי שער הכניסה.

המשך קריאה …

אין תגובות »

על הבוקר מיהרתי אל תחנת האוטובוסים כדי לבדוק האם יוצא היום מיניבוס מפטרה אל עקבה בשעה שתיים אחר הצהריים. לדברי אנשי הקבלה בהוסטל בו שהיתי מיניבוס יוצא רק בבוקר, והוא גם עוצר בהוסטל, מה שלא קורה עם המיניבוס היוצא בשעות אחר הצהריים. זה אינו יוצא כל יום, ותלוי במספר התושבים המקומיים שמעוניינים לנסוע לעקבה.

זה היום הראשון שבו השתמשתי בשרותי ההסעה של ההוסטל. מ-”ולנטיין אין” יוצאת הסעה בחינם לפטרה כל יום בשעה 7:00 ו-8:00 בבוקר. היא מגיעה לכניסה למתחם כעבור עשר דקות נסיעה.

ביום הקודם הספקתי לראות את מרבית האתרים בפטרה. היה לי כרטיס ליומיים וחשבתי לבדוק את אותו ואדי צר המתחיל לפני הכניסה לסיק. כדי להגיע לתחילת התעלה, יש ללכת ברגל את הקילומטר הראשון (אפשר לרכב על סוס כדי לקצר את התהליך). לא נכנסתי לסיק, אלא המשכתי עם השביל אל התעלה. ביום הקודם שני מטיילים נכנסו לשם ומשכו את תשומת ליבי, אך למען האמת למעט המפה של פטרה כפי שמופיעה בעלון ממרכז המבקרים, לא ידעתי לאן תעלה זו מובילה או מה הסכנות הטמונות בה.

המשך קריאה …

אין תגובות »