יומן מסע לעולם

זהו מסע בן שבועיים למצרים הכולל את קהיר, גיזה, אלכסנדריה, לוקסור, אסואן, אבו סימבל ושיט על נהר הנילוס. כאן קיבלתי מושג על מימדי המדינה המצרית, תרבותה ואופי האנשים המתגוררים בה. אומנם לא ביקרתי בכולה, אך כיסיתי חלקים נרחבים ממנה שכללו נופים, תרבות וארכיאולוגיה. מצרים היא מדינה שבה אחת התרבויות העתיקות בעולם, זו מדינה שנמצאת לנו ממש מתחת לאף, ומסיבות כאלו ואחרות איננו מטיילים בה כישראלים כפי שאנו עושים במדינות רחוקות. נפלה בידי הזדמנות שהתאימה גם מבחינת התכנון וגם מבחינת העיתוי, ויצאתי למסע של אולי פעם בחיים למדינה שכנה שלא הרבה ישראלים יחשבו לבקר.

טיסת אל על לקהיר

הטיסה התעכבה ב-25 דקות ויצאה ב-1:35 במקום ב-1:10. זו לא טיסה ארוכה, בסך הכל שעה וחצי, ועל המטוס מחלקים בקבוק מים מינרלים ובגט עם גבינת פטה. במהלך הטיסה יש למלא את ספח הכניסה למצרים על-מנת לקצר את התהליך בשדה התעופה בקהיר.

השעה אחרי שלוש לפנות בוקר. יורדים מהמטוס, מחליפים קצת דולרים לפאונדים מצריים וממשיכים לעבר ביקורת הדרכונים. מי שאין לו ויזה יכול להוציא אותה כאן בעבור 15$. על הויזה שהוצאתי בשגרירות מצרים בתל-אביב שילמתי יותר, 100 ש”ח. עדיין לא ברור לי אם לישראלים מתאפשר לעלות על המטוס ללא ויזה שהוצאה מראש.

המשך קריאה …

אין תגובות »

יום שבת. קמתי בשתיים-עשרה אחר-הצהריים. התכנון שלי להגיע אל גיזה באותו יום התבטל. מאוחר מידי.

במקום גיזה ניצלתי את חצי היום שנותר והלכתי לבקר במוזיאון המצרי. זה נמצא במרחק עשר דקות הליכה מההוסטל.

המוזיאון המצרי הוא מבנה אדום וגדול. בשעות הצהריים הוא כבר עמוס בתיירים, כך שאם תרצו לבקר בנחת, עדיף להקדים ולהגיע בשעות הבוקר. בכניסה עוברים שיקוף, ולאחר מכן יש לרכוש כרטיס כניסה מצד ימין (60 פאונד, או 30 לסטודנטים). בצד שמאל יש להשאיר את המצלמה ולקבל בתמורה חתיכת עץ עם מספר. אני ממליץ להשאיר את המצלמה נעולה בחדר ולא להביא אותה בכלל. תיקים אפשר להכניס, אבל בכניסה למוזאון עוברים שיקוף נוסף, יאתרו את המצלמה וישלחו אתכם החוצה לעבור את כל התהליך מחדש. חבל.

המשך קריאה …

אין תגובות »

לקראת השעה 11:00 הלכתי אל תחנת המטרו הקרובה להוסטל, Muhamed Naguib. יש לקנות כרטיס בעלות של כפאונד מצרי אחד וללכת בעקבות השילוט המורה אל גיזה. פשוט משחשבתי להסתדר במטרו, ובמיוחד בדרך לפירמידות. מה שחשוב לזכור הוא שם התחנה שבה עליתם. זה מופיע על שלט גדול באולם ההמתנה לרכבת.

רכבת תחתית עוברת כל מספר דקות ומגיעה מדאון טאון קהיר אל גיזה כעבור 20 עד 30 דקות. משם יש לקחת אוטובוס או מונית, ואין מה לדאוג כי נהגי המוניות כבר ימצאו אתכם.

נהג מונית פנה אלי כשיצאתי מהתחנה, וכמו רבים מנותני השרות המצרים, הוא לא סיפר מייד שיש לו מונית, אלא התעניין מהיכן אני, לאן אני נוסע, וכו’ ולבסוף הציע לי לנסוע במונית שלו שחונה ממש בפינת הרחוב.

המשך קריאה …

אין תגובות »

רכבת הלילה מקהיר הגיעה לאסואן ב-12:00 אחרי 14 שעות נסיעה, במקום 12. ישנה רכבת לילה נוספת היוצאת בשמונה בערב, אך היא הייתה מלאה. את הכרטיס הזמנתי באותו יום, ובמיוחד לנוסעים לאסואן מומלץ להזמין כמה ימים לפני. ללוקסור הרכבת הגיעה בסביבות השעה 9:00.

בתחנת הרכבת המתין עם שלט אחד מסוכני הנסיעות והוביל אותי ברגל אל המלון הסמוך לתחנת הרכבת, מרחק הליכה של מספר דקות. לא נתנו לנו הרבה זמן להתארגן וכבר בשעה אחת יצאנו במיניבוס בסיור מאורגן לסכר אסואן (דמי כניסה 20 פאונד), ומשם המשכנו לאי פילה (Philae) ולמקדש שנבנה עליו.
המשך קריאה …

אין תגובות »

שתיים לפנות בוקר. מקלחת והתארגנות מהירה לקראת היציאה. יש להמתין כבר בשתיים וחצי בבוקר למיניבוס הנוסע לאבו סימבל. בשל הקירבה של המקום לגבול הסודני, בסך הכל 40 קילומטרים, ובשל הפיגועים שהיו בשנים האחרונות בתיירים שנסעו למקום הנסיעה לאבו סימבל מאסואן מותרת רק בשיירת רכבים המלווה על-ידי המשטרה.

יש כמה מיניבוסים שיוצאים מהמלון, אחד מהם בשעה שלוש. המיניבוס שעליו עליתי יצא בשלוש וחצי לפנות בוקר, אך למען האמת זה לא ממש משנה כי בסופו של דבר כולם יצאו באותה שיירה. השיירה שלנו יצאה אחרי ארבע לפנות בוקר והגיעה לאבו סימבל לקראת שבע וחצי. למעלה משלוש שעות נסיעה. מארגני הטיול התעקשו שלא אחשוף את זהותי הישראלית במהלך הנסיעה לאף אדם ובמיוחד לא למשטרה. אם המשטרה תשאל אאלץ להגיד שאני מאוסטרליה, מסתבר שזו מדינה פופולארית באסואן.

המשך קריאה …

אין תגובות »

בשעות הבוקר נפרדנו מחלק מהקבוצה שהייתה איתנו ביום הקודם, ובשעות אחר הצהריים הצטרפו אלינו תיירים חדשים. על הפלוקה יכולים לישון עד עשרה אנשים.

בדרך-כלל המפעילים ישתדלו למלא אותה עד אפס מקום. ניתן לבחור בין לילה אחד, שני לילות או אפילו יותר.

באותו יום עשינו עצירת שחיה, ועצרנו בכפר קטן להצטיידות, שם טיפסתי על דיונה גבוהה לתצפית על האזור. את מרבית היום העברנו בהפלגה על נהר הנילוס.

המשך קריאה …

אין תגובות »

בבוקר הפלוקה עגנה לצד הגדה המערבית של הנילוס ומשם עברנו למיניבוס לנסיעה של שעתיים, במהלכה עצרנו בשני מקדשים, הראשון נקרא מקדש אדפו, לא היה מיוחד מידי, ולשני לא נכנסתי.בסך הכל מי שראה כמה מקדשים בדרום מצרים ולא מתעניין יותר מידי, יכול לוותר.

אחרי הביקור במקדשים התארגנו במלון בלוקסור ויצאתי לסיבוב קצר בשווקים שבמרכז העיר.

המשך קריאה …

אין תגובות »

שש וחצי בבוקר. השעון המעורר מצלצל, אבל שיחת השכמה כמו שהבטיחו לא הגיעה. בשבע וחצי יצאנו במיניבוס לעבר הגדה המערבית. התקופה היא תחילת חודש מאי והחום השורר בחוץ נורא, למעלה מארבעים מעלות. לא הייתי מתאר לעצמי נסיעה באופניים לשם בחום שכזה, ומי שמתכנן להגיע לשם בתקופה דומה כדאי שיארגן לעצמו כמות נכבדה של מים.

האתר הראשון שאליו הגענו הוא עמק המלכים, שם קבורים מלכי מצרים הקדמונים. הכרטיס מאפשר כניסה לשלושה קברים מתוך שבעה קברים פתוחים. יתר הקברים בשיפוצים או שלא נפתחו.

המשך קריאה …

אין תגובות »

בשלוש אחר הצהריים יצאנו לסיור בגדה המזרחית של לוקסור, זו הגדה הקרובה שם נמצא מרכז העיר, השווקים החנויות והמלונות. ביקור במקדש לוקסור ומקדש קראנק.

למקדש קראנק לא נכנסתי כי לא כיבדו את כרטיס הסטודנט (65 פאונד לכרטיס, 35 פאונד לסטודנט), וממילא הייתי שם בלילה הקודם. גם במקדש לוקסור לא כיבדו את כרטיס הסטודנט. מקדש לוקסור (50 פאונד לכרטיס, 25 פאונד לסטודנט) נמצא מול הטיילת ואת רובו אפשר לראות מחוץ לגדר, כך שאם כבר ביקרתם בכמה מקדשים, אפשר לעשות סיבוב ולצלם. המראות יהיו דומים מאד למה שתראו אם תרכשו כרטיס. השעה הייתה ארבע וחצי וקבעתי עם הנהג לשש בערב שיאסוף אותי מאותו מקום. בסופו של דבר חזרתי עצמאית למלון.

המשך קריאה …

אין תגובות »

רכבת הלילה עוצרת בשתי תחנות אסטרטגיות בקהיר. הראשונה היא גיזה, משם אפשר להחליף למטרו המגיע לדאון-טאון קהיר, והשניה מגיע לכיכר רעמסס, אך משם מסובך יותר להתנייד. לקראת השעה עשר בבוקר, כעבור כעשר וחצי שעות הגענו לגיזה. הרכבת התעכבה בדרך מסיבה שאינה ברורה, אך העיכוב לא נורא.

בתחנת גיזה יש לעלות במדרגות, לעבור את הגשר ולהכנס למטרו. כרטיס נסיעה עולה מספר פאונדים. תחנת מוחמד נגיב נמצאת בסמוך להוסטל בדאון-טאון קהיר.

בהוסטל קיבלתי חדר ללא מקלחת ב-80 פאונד במקום 85. המחיר לא זול, אבל המקלחת המשותפת קרובה לחדרים, וכמעט ואינה נמצאת בשימוש. בחדר מזגן, טלוויזיה ושתי מיטות. החדרים די נקיים, ויש גישה לאינטרנט אלחוטי בחינם, יתרון גדול למי שצריך.

המשך קריאה …

אין תגובות »