יומן מסע לעולם

כדי לחפות על הימים הרבים שבוזבזו בשבועיים האחרונים בגוויילין ויאנגשואו, חסכתי יום כשהזמנתי טיסה מייד לאחר שרכבת הלילה מגוויילין הגיעה לקונמינג. עוד באותו היום מצאתי את עצמי בליג’יאנג בגסטהאוס המפורסם של מאמא נאש’י. כך בתוך 24 שעות עברתי בשלושה מחוזות שונים, גודל כל מחוז כגודל מדינה ארופאית.

סוכן מכירות מגיע לתחנת הרכבת ומנסה לשדל אותי לעלות על אוטובוס התיירים לליג’יאנג, ומאוחר יותר מתברר לי שהפרש המחירים בין אוטובוס תיירים לטיסה פנימית אינו מצדיק את שעות הנסיעה הרבות. אוטובוס אל ליג’יאנג (עובר דרך דאלי) עולה כ-150 יואן והנסיעה אורכת עשר שעות. אלא אם כן יעדכם הוא דאלי, אין הצדקה לקחת אוטובוס. בדרך חזרה לקונמינג תכננתי לנסוע באוטובוסים דרך דאלי, כך שאת הדרך היפה העוברת בין הערים ממילא אראה בהמשך. הסיבה העיקרית שבגינה בחרתי להגיע לליג’יאנג לפני דאלי היא שחודש נובמבר מסמן את תחילת החורף המקפיא, וככל שמצפינים במחוז יונאן, כך הטמפרטורה צונחת, כלומר עדיף להגיע לצפון יונאן מוקדם ככל האפשר.

המשך קריאה …

תגובה אחת »

פיספסתי את המיניבוס של מאמא נאש’י שיצא ב-7:00 לערוץ דילוג הנמר, ויצאתי לסיבוב קצר ברחובות ליג’יאינג העתיקה. אחרי שאיבדתי את הדרך ביום הקודם, ניסיתי לסמן לעצמי ציוני דרך חשובים ולדבוק בנתיבים ראשיים במבוך הסימטאות. מאוחר יותר אחזור לאחר קניות, אז יסיעו אותי לתחנת האוטובוסים המתאימה בעבור סכום סימלי, זול יותר ממונית, משם אסע עצמאית אל טרק ערוץ דילוג הנמר.

אין כמו לטייל בבוקר בסימטאות העתיקות של ליג’יאנג. השמיים כחולים ובהירים, האוויר נקי, האותנטיות של הבתים והאנשים הזקנים בלבושם הססגוני הופכים את החוויה לשונה ומיוחשת. אחרי ארוחת הבוקר ולקראת השעה עשר בבוקר הייתי בסימטאות, משתדל שלא להיכנס עמוק מידי, למקום ממנו לא אמצא את הדרך חזרה. אחרי גוויילין ויאנגשואו התיירותיות יתר על המידה הרגשתי סוף סוף שאני נמצא במקום הנכון. הרצון שלי לטייל ולחקור חזרו במלוא עוצמתם. יש משהו באוויר של ליג’יאנג שחסר ביאנגשואו ובוודאי שבגוויילין שעושה את ההבדל.

המשך קריאה …

אין תגובות »

זהו יומו השני של טרק ערוץ דילוג הנמר, וגם האחרון. בלילה היה קור מקפיא, אך השמיכות החשמליות בגסטהאוס עזרו מאד להתגבר על הקור, ורק כשיצאתי בבוקר החוצה הרגשתי אותו שוב. הרים שפסגותיהם עטורות בקרח חוסמים את קרני השמש עד לשעה תשע וחצי בבוקר בערך, ועד אז קר מאד, אך מהרגע שקרני השמש עוברות את הפסגות הגבוהות הכל-כך קרובות, מזג האוויר משתנה ונהיה חם, ואפילו חם מאד.

ביום השני השלמתי את הטרק עד סופו, במהלך הדרך השביל הצר העובר בין ההרים חוצה מפל קטן אשר מציף אותו. מי שמסיים את טרק ערוץ דילוג הנמר יכול להשקיע שלוש שעות נוספות ולרדת ממש עד לנהר השוצף. זה אינו מסלול קל, ודרוש מאמץ לא מועט כדי לסיים אותו בשעתיים, אך הוא שווה את המאמץ. לפני שתתחילו אותו כדי לבדוק מתי המיניבוס האחרון יוצא בחזרה לליג’יאינג או לכביש הראשי, משם תוכלו להמשיך באוטובוס ציבורי.

המשך קריאה …

אין תגובות »

היום הראשון בשנגרי-לה. שכרתי אופני הרים; עליהם רכבתי למקדש סונגדזאנלין האותנטי שם חיים את חייהם נזירים טיבטים אמיתיים. זהו מקום יפהפה המשתלב בנוף של שנגרילה והטבע בצורה הטובה ביותר. המשכתי ברכיבה אל עבר אגם נאפה (Napa Hai), מקור מים פסטורלי המהווה נקודת משיכה לעופות רבים. סוסי בר רועים לנוף האגם באופן חופשי, ולקראת השקיעה נראה המקום כאילו יצא מאגדה. בחווה סמוכה ניתן לצאת לרכיבה קצרה אל אזור האגם.

לקראת השקיעה דיוושתי בחזרה אל העיר דז’ונגדיאן, הלא היא שנגרי-לה אחרי יום עמוס בחוויות. המראות שראיתי באותו יום היו מהיפים והציוריים שראיתי בסין. כאן מחוז יונאן האמיתי; חוויה מוקטנת של טיבט, אם חיפשתם זה מתחיל כאן.

המשך קריאה …

2 תגובות »

באותו יום נסעתי לעמק הירח הכחול אשר נמצא באזור שנגרי-לה. מקום זה לא היה מפורסם בספרי המטיילים או אפילו באתרי המטיילים, אך בתקופה האחרונה החלו לחלק עלונים המפרסמים אותו. כדי להגיע סגרתי עם נהג מקומי על מחיר להגעה וחזרה לשנגרי-לה. תחבורה ציבורית לשם לא הייתה. הנסיעה למקום אורכת כחצי שעה. במקום יש רכבל העולה לפיסגת ההר בשני שלבים, כאשר בכל שלב יש משהו אחר לראות.

חודש ספטמבר אינו תקופה טובה לבקר באתר, שכן החלק התחתון אינו פורח כמו שקורה באביב, ופיסגת ההר סגורה למטיילים מעבר לנקודת התצפית, כך שמה שראיתי היה תצפית על חמש פסגות הרים מושלגות, מדהימה כשלעצמה. בכל זאת, יצאתי לסייר על הפיסגה המושלגת וזה היה הטרק הראשון שלי בשלג בסין.

המשך קריאה …

אין תגובות »