יומן מסע לעולם

ב-7:30 בבוקר לערך רכבת הלילה הגיעה אל פינגיאו. עוד לפני שהגענו תפס אותי לשיחה אדם סיני מבוגר, הסביר לי איפה לרדת ונתן לי מידע על המשך הדרך שלי אחרי פינגיאו, הכל בסינית כמובן.

כבדרך אגב אחרי השיחה שלנו הוא סיפר לי שהוא בעל הוסטל בפינגיאו והוא מזמין אותי לבדוק את החדר אחרי שסיפרתי לו שעדיין אין לי מקום שהוזמן מראש. להצעה של הסעה חינם מתחנת הרכבת ועד למרכז העיר העתיקה לא יכולתי לסרב, מה גם שההוטסל שלו הופיע ברשימה ההוסטלים שלי לפינגיאו.

הגענו להוסטל בכלי רכב טיפוסי לפינגיאו – רכב קטן שדומה מאד לרכבים הקטנים ממגרשי הגולף. אחרי מיקוח קל מחיר החדר שהיה לפי הגדרה דורמס 70 יואן ירד ל60 יואן. החדר באופן מפתיע היה ברמה שלא מביישת מלון איכותי. שתי מיטות, טלוויזיה, מזגן עם שלט, שרותים (מערביים!) צמודים ומקלחת עם מים חמים. חשבתי שאני אקבל חדר דומה לזה שקיבלתי בבייג’ינג אבל בפועל רק שניים חולקים חדר זו עליית מדרגה. החסרון של החדר הוא שהמנעול מבחוץ כלומר אי אפשר לסגור את הדלת בלי לחסום את הכניסה לשותפים בחדר. כל ההוסטל התאפיין ברוח האווירה הסינית העתיקה – מנורות אדומות ויריעות בד על כל דלת כך שגם אם הדלת לא סגורה זה לא נורא.

המשך קריאה …

אין תגובות »

קמתי מאוחר. בלילה קודם השלמתי פערים באינטרנט והלכתי לישון בשלוש לפנות בוקר.

הרבה לא הפסדתי כי גשם שטף את פינגיאו עוד משעות הבוקר. לקראת הצהריים יצאנו אני ומרטינה (פולין) למקדש שואנגלין הנמצא מחוץ לעיר. תפסנו טרמפ על אחד מהטריסייקלים הממונעים (25 יואן אחרי מיקוח) והגענו אחרי 20 דקות בנסיעה איטית במיוחד.

מקדש שואנגלין (25 יואן, 12 יואן לסטודנטים) אינו גדול במיוחד. יש בו פסלים צבועים בתוך כתריסר מבנים. מעבר לזה הוא די משעמם. כשיצאנו אחרי 30 דקות הנהג היה עסוק בניפוח אחד הצמיגים במשאבה ידנית. ניצלנו את ההזדמנות לטייל בכפר הצמוד למקדש. בניגוד לפינגיאו הרועשת המקום שקט מאד נטול תיירים.

המשך קריאה …

אין תגובות »