יומן מסע לעולם

באופן מפתיע התעוררתי בשש ורבע בבוקר. הכפר באשה עדיין קצת חשוך והתושבים רק מתעוררים.

בלילה הקודם הזמנתי אופנוע שיגיע על הבוקר ויקח אותי אל תחנת האוטובוסים של צ’ונגג’יאנג, משם אמשיך אל הכפר דז’אושינג. האוטובוס יוצא מוקדם מאד על הבוקר ולכן יש להשכים קום כדי לתפוס אותו בזמן. בשעה שש וחמישים הגיע נהג האופנוע כמובטח, רק שציפתה לי הפתעה. רגע לפני שעליתי על האופנוע, התיישב בחור צעיר מאחורי הנהג, וכך נסענו שלושה על אופנוע אחד במורד ההר בחזרה אל צ’ונגג’יאנג.

זה היה מסוג האופנועים הישנים בעלי מושב גדול. כזה שגם ארבעה יכולים להדחס עליו אם ממש רוצים. כאלה אופנועים רואים מידי פעם בוייטנאם.

הנסיעה עברה די בקלות. היה מספיק מקום לשבת, ואם המושב אינו מספיק, הסרבל בחלק האחורי משמש כתוספת. לתחנה המרכזית הגענו אחרי נסיעה של עשרים דקות. שם התברר לי שהאוטובוס לדז’אושינג יוצא בשבע ועשרים ולא בשבע וחצי.

הנסיעה באוטובוס לכפר אורכת שעתיים ועולה 18 יואן.

המשך קריאה …

אין תגובות »

זה היה יום של נסיעות. החל מתשע בבוקר ועד שש וחצי בערב. תשע וחצי שעות להגיע מהכפר דז’אושינג במחוז גוויידז’ואו אל לונג ג’י במחוז גואנגש’י.

הכפר דז’אושינג על הבוקר. נפרדתי מהסטודנטים לעיצוב, אותם פגשתי בפאב בלילה הקודם. הם המתינו לאוטובוסים שיובילו אותם לכפר באשה, בדיוק בכיוון ממנו הגעתי. בשעה שמונה וחמישים עצר המיניבוס המוביל אל סאנגג’יאנג במרכז הכפר; הוא נראה עלוב במיוחד, כאילו הולך להתפרק בכל רגע. מחיר הכרטיס הוא 35 יואן (כ-18 ש”ח).

הנסיעה החלה על כביש תקין יחסית, כביש כזה הכולל את הפיתולים הרגילים בין ההרים של מחוז גוויידז’ואו. הכביש היה מעט רטוב ובכל פעם שהמיניבוס היה בולם היה נשמע רעש מזעזע כאילו שהבלמים הלכו לקיבינימט, והמיניבוס היה מחליק מעט. זמן לא רב מאוחר יותר, הגענו לכפר קטן. משם הכביש הפך לדרך עפר רעועה. המיניבוס, שמלכתחילה לא היה במצב טוב, הטלטל על הדרך הרעועה וקפץ מצד אחד לצד שני. החלונות הרעישו ללא הפסקה והכסאות נעו מצד לצד וחרקו בקול רעש נוראי. לפתע הנהג עצר והחל בפניית פרסה כשהוא נזהר לא להידרדר לתהום. באותו זמן חשבתי שהנהג הבין את מצבו החמור של המיניבוס והחליט לחזור, אבל לא כך היה. מיניבוס נוסף הגיע מולנו. ממנו ירדה קבוצה של סינים. שלושה מהם החזיקו סיגריות ביד, ומכיוון שעד לאותו רגע המיניבוס היה נטול מעשנים, המצב לא נראה שהולך להשתפר. הם התקרבו לאיטם למיניבוס שלנו ועלו עליו. מהרגע שעלו, נשארו לי שתי אפשרויות – לנשום את האבק שיצא משביל העפר או את העשן של הסיגריות הסיניות, אחד המסריחים והמזהמים בעולם. כמובן שבחרתי באבק.

המשך קריאה …

אין תגובות »