יומן מסע לעולם

באותו יום יצאתי לסיור בעיר גוויאנג במטרה להשלים ציוד חיוני חסר – מגבת למטיילים. מגוויאנג עליתי על אוטובוס לעיר קאילי, שם ביקרתי במדרחוב שוקק החיים, שוק הלילה והמרכז המסחרי.

בנסיון נואש לאתר בעיר גוויאנג מגבת למטיילים לאחר שזו הקודמת נשכחה בצ’נגדו, יצאתי על הבוקר מהמלון וחיפשתי רגלית חנות למטיילים שאת כתובתה נתן לי נהג מונית מאתמול. לפי הפקידה במלון המקום לא רחוק. הגעתי לחנות אחרי כחצי שעה והנחיות שונות ומשונות בסינית ממקומיים. זו התבררה כחנות לחיילים (חנויות לחיילים די פופולאריות בסין בהשוואה לחנויות למטיילים), אך מגבת למטיילים אין. המוכרת הייתה נחמדה ונתנה לי כתובת של אחת חנויות המטיילים הבודדות בעיר גוויאנג.

תפסתי מונית, הראתי לנהג את הכתובת ויצאנו לדרך. תעריפי המוניות בגוויאנג גבוהים ומתחילים בעשרה יואן, כמו בבייג’ינג.
המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום נסעתי מקאילי אל הכפר לאנגדה. בטרק רגלי הגעתי אל שני חלקי הכפר המרוחקים זה מזה, ומשם במסלול לא מסומן דרך ההרים הסובבים. תפסתי טרמפ על הכביש הראשי עד לכפר קטן בדרך, ומשם על אופנוע אל ליישאן ובחזרה לקאילי.

אוטובוס שיוצא לעיתים תדירות מקאילי אל ליישאן עוצר בכפר לאנגדה כעבור שעת נסיעה. המחיר 9 יואן.

הכפר לאנגדה מחולק לשני חלקים. החלק שני מרוחק כחצי שעת הליכה מהראשון.

החלק הראשון, בו עוצר האוטובוס, הוא די קטן. בתי עץ מסורתיים נראים מכל עבר. על חלונותיהם תלויים פלפלים חריפים ותירסים מיובשים שמעניקים להם גוון מיוחד.

המשך קריאה …

אין תגובות »

שיג’יאנג. ישנם כאלף בתים בכפר הגדול בין כפרי המיאו. רובם עשויים עץ בצבע חום כהה שמקנה להם מראה מיוחד על צלע ההר. הכפר בנוי בתוך עמק ועל שתי צלעות הרים. בין שני חלקי הכפר עובר נהר שאותו אפשר לחצות על גשרי הרוח והגשם האופיניים לכפרי המיאו של המחוז. שדות האורז פזורים על טרסות יפהפהיות בכל האזור. יש כמה אפשרויות לטייל בשיג’יאנג – במרכז הכפר, הנמצא בתחתית העמק, על הצלע הדרומית או על הצלע הצפונית, עליה נמצאים רוב שדות האורז.

יצאתי מהמלון עם התיק הענק, במטרה להמשיך מקאילי אל שיג’יאנג ומשם אל צ’ונגג’יאנג. מכיוון שלא קיים קו המחבר בין השניים הייתי צריך לנסוע לשיג’יאנג (שעתיים), לחזור לקאילי ומשם לצ’ונגג’יאנג. ליישאן נמצאת איפשהו על הדרך והאוטובוס לצ’ונגג’יאנג עוצר בליישאן בדרך. כדי לקצר תהליכים במקום לנסוע ישירות לשיג’יאנג עליתי על האוטובוס לליישאן (13 יואן, שעה וחצי), השארתי את התיק הענק בשמירת חפצים בליישאן (יותר נכון להגיד, במשרד של הכרטיסנית) בתמורה לארבעה יואן ליום, ועליתי על האוטובוס לשיג’יאנג שיצא בשתיים אחר הצהריים (10 יואן, שעה אחת).

המשך קריאה …

אין תגובות »