יומן מסע לעולם

אחרי סיור של חצי יום בכפר שיג’יאינג המשכתי בנסיעה מתישה של אלפי פיתולים העוברת בין ליישאן אל צ’ונגצ’יאנג. רק אחרי רונגג’יאנג הפיתולים נרגעים מעט. בסך הכל חמש וחצי שעות נסיעה במיניבוס.

יצאתי בשעה עשר בבוקר על מנת לחקור את הצד הדרומי והפחות מעניין של הכפר שיג’יאנג. על צלע ההר יושבים כמה סטודנטים לציור שהגיעו כדי לשפר את כישוריהם. בתי העץ החומים האופייניים לשיג’יאנג נראים בכל פינה. לאחר עליה של רבע שעה מהכפר הגעתי לכביש הראשי, לשם מגיעות באוטובוס קבוצות תיירים כדי לצפות מגבוה בנוף הכפר והנהר החוצה אותו. הכפר עטוף ערפל ברוב שעות היום וקשה לצלם אותו ממרחק רב.

המשך קריאה …

3 תגובות »

צ’ונגג’יאנג. קמתי בשעה עשר. רציתי להישאר יום נוסף בהוסטל, ארזתי תיק קטן וירדתי אל הקבלה כדי לשלם על יום נוסף. האישה בקבלה נתנה לי את הפיקדון עבור המפתח ששילמתי בערב קודם (10 יואן) וסירבה שאני אשאר ליום נוסף.

הדבר היה מעט תמוה בעיני והתעקשתי להישאר. הגיע בעל המקום ואמר שהמקום אינו מלון ואי אפשר להישאר. מכיוון שהסינית שלי לא הייתה מספיק טובה כדי להבין מה הם רצו, עזבתי את המקום בעוד הם מצביעים על המלון (היקר הסמוך). גם בהוסטל זול אחר סרבו להשכיר לי חדר. המלונות היו יקרים ובמקום לישון בצ’ונגג’יאנג, יצאתי לעבר הכפר באשה, המרוחק עשרה קילומטרים מהעיר. זה הכפר המוכר ככפר של ציידים שעדיין עובדים כבימים עברו וגם מתלבשים בהתאם.

את התיק הענק השארתי אותו בתחנת האוטובוסים הסמוכה (4 יואן ליום). אוטובוס לבאשה אין, ועל מנת להגיע לבאשה מצ’ונגג’יאנג יש לקחת מיני-ואן (30 יואן) או אופנוע (20 יואן). התפשרתי עם רוכב אופנוע על 15 יואן ויצאנו לדרך.

הכפר באשה נמצא על פיסגת הר במרחק עשרים דקות רכיבה מהעיר. יש בו מגוון הוסטלים, ונכנסתי לאחד המקומות שנקרא Guns Group. מחיר חדר עם מקלחת 60 יואן. יש דורמס של שלוש מיטות ב 20 יואן. אם יתמזל מזלכם החדר יהיה ריק לגמרי.

המשך קריאה …

אין תגובות »

באופן מפתיע התעוררתי בשש ורבע בבוקר. הכפר באשה עדיין קצת חשוך והתושבים רק מתעוררים.

בלילה הקודם הזמנתי אופנוע שיגיע על הבוקר ויקח אותי אל תחנת האוטובוסים של צ’ונגג’יאנג, משם אמשיך אל הכפר דז’אושינג. האוטובוס יוצא מוקדם מאד על הבוקר ולכן יש להשכים קום כדי לתפוס אותו בזמן. בשעה שש וחמישים הגיע נהג האופנוע כמובטח, רק שציפתה לי הפתעה. רגע לפני שעליתי על האופנוע, התיישב בחור צעיר מאחורי הנהג, וכך נסענו שלושה על אופנוע אחד במורד ההר בחזרה אל צ’ונגג’יאנג.

זה היה מסוג האופנועים הישנים בעלי מושב גדול. כזה שגם ארבעה יכולים להדחס עליו אם ממש רוצים. כאלה אופנועים רואים מידי פעם בוייטנאם.

הנסיעה עברה די בקלות. היה מספיק מקום לשבת, ואם המושב אינו מספיק, הסרבל בחלק האחורי משמש כתוספת. לתחנה המרכזית הגענו אחרי נסיעה של עשרים דקות. שם התברר לי שהאוטובוס לדז’אושינג יוצא בשבע ועשרים ולא בשבע וחצי.

הנסיעה באוטובוס לכפר אורכת שעתיים ועולה 18 יואן.

המשך קריאה …

אין תגובות »