צ’ונגג’יאנג. קמתי בשעה עשר. רציתי להישאר יום נוסף בהוסטל, ארזתי תיק קטן וירדתי אל הקבלה כדי לשלם על יום נוסף. האישה בקבלה נתנה לי את הפיקדון עבור המפתח ששילמתי בערב קודם (10 יואן) וסירבה שאני אשאר ליום נוסף.
הדבר היה מעט תמוה בעיני והתעקשתי להישאר. הגיע בעל המקום ואמר שהמקום אינו מלון ואי אפשר להישאר. מכיוון שהסינית שלי לא הייתה מספיק טובה כדי להבין מה הם רצו, עזבתי את המקום בעוד הם מצביעים על המלון (היקר הסמוך). גם בהוסטל זול אחר סרבו להשכיר לי חדר. המלונות היו יקרים ובמקום לישון בצ’ונגג’יאנג, יצאתי לעבר הכפר באשה, המרוחק עשרה קילומטרים מהעיר. זה הכפר המוכר ככפר של ציידים שעדיין עובדים כבימים עברו וגם מתלבשים בהתאם.
את התיק הענק השארתי אותו בתחנת האוטובוסים הסמוכה (4 יואן ליום). אוטובוס לבאשה אין, ועל מנת להגיע לבאשה מצ’ונגג’יאנג יש לקחת מיני-ואן (30 יואן) או אופנוע (20 יואן). התפשרתי עם רוכב אופנוע על 15 יואן ויצאנו לדרך.
הכפר באשה נמצא על פיסגת הר במרחק עשרים דקות רכיבה מהעיר. יש בו מגוון הוסטלים, ונכנסתי לאחד המקומות שנקרא Guns Group. מחיר חדר עם מקלחת 60 יואן. יש דורמס של שלוש מיטות ב 20 יואן. אם יתמזל מזלכם החדר יהיה ריק לגמרי.



English




עברית






























