יומן מסע לעולם

גשם התחיל לרדת על הבוקר בפינג אן. ביום הקודם סרקתי את הטרסות השוממות והיפות יותר לכאורה באזור ג’ינגקנג. זו לא תקופה טובה לטייל כאן.

מחשבות שהיו לי לנצל את היום לסיור בטרסות האורז הקרובות יותר של לונג ג’י נגוזו, והתחלפו בהתארגנות זריזה לעבר המיניבוס החוזר ללונגשנג. הוא יצא בתשע ועשרים במקום בתשע, בעקבות שעון לא מכוון של הנהג.

לונגשנג לא הייתה היעד שלי. התכוונתי להמשיך משם דרומה אל גוויילין ואל הכפר יאנגשואו, היעד האחרון שלי במחוז גואנגש’י. לפי המפה ניתן לקצר את הדרך אם יורדים בחואה פינג, שנמצאת לפני לונגשנג, והמשך דרומה לגוויילין. הכרטיסן בישר לי שההפרש בין חואה פינג ללונגשנג הוא בסך הכל עשר דקות נסיעה (מחיר הכרטיס זהה), אז ירדתי מהעניין. על המיניבוס פגשתי מורה מקנדה שהגיעה כדי לבקש את בנה העובד בבייג’ינג. פגשתי אותה גם בדרך אל פינג אן לפני יומיים אז החלפנו חוויות מהמקום, היא דווקא סיפרה לי שנהנתה מאד, אבל מצד שני, לא ביקרה במחוז גווידז’ואו.

נסענו באיטיות מחרידה במורד ההר. הכביש היה רטוב והנהג נזהר שלא להחליק. עצרנו כעבור חמישים דקות באמצע הדרך. הכרטיסן הצביע על מיניבוס שעצר ממול, ואמר לנו לעבור אליו מכיוון שזה ממשיך לגוויילין. והנה הסתבר עד כמה התקשורת בסינית עוזרת, מינימילית ככל שתהיה. בעקבות מצב הכבישים הרטובים חסכנו כשעה של נסיעות בין לונגשנג וגוויילין. החלפנו שנינו את המיניבוס והמשכנו לגוויילין. מחיר הכרטיס הוא 19 יואן.

המשך קריאה …

אין תגובות »

גשם הציף את גוויילין משעות הבוקר המוקדמות ולא הפסיק עד הערב. מזג האוויר הגרוע ביטל ל את התוכניות לעבור ליאנגשואו או לטייל בגוויילין.

את הבוקר ניצלתי כדי להיפטר ממטען עודף בתצורה של 1 ק”ג שנזרק לפח האשפה, והוריד קצת מהעומס על התיק.

לקראת השעה שלוש אחר הצהריים יצאתי לאכול ומשם תפסתי מונית למשרדי ה-PSB. יש כמה כאלו בגוויילין, ורק באחד, המצויין בלונלי פלנט אפשר להאריך ויזות. כאן התגלה המחדל של המדריך – שעות פתיחה שגויות גרמו לי לבטל תוכניות ולהעביר את חידוש הויזה לשבוע שאחרי. ביום שישי המשרד פתוח רק בשעות הבוקר עד 12:00. אחר הצהריים סגור וגם בשבת וראשון.

זו הפעם הראשונה שלונלי פלנט שיבש לי תוכניות בצורה משמעותית שהרי עכשיו אצטרך לנסוע ליאנגשואו, לחזור לגוויילין אחרי יומיים ושוב ליאנגשואו.

המשך קריאה …

אין תגובות »

זהו עוד יום חסר מעש בגוויילין. באותו יום תכננתי לבקר בגבעת הפסגה הקסומה, אך כשהגעתי גיליתי פארק קטן ודמי כניסה יקרים, ללא אפשרות להנחת סטודנט.

גוויילין עשירה בפארקים קטנים כאלו אשר מוקדם המרכזי הוא איזשהו הר קטן המוגדר כפארק ודמי עלות גבוהים. באותה תקופה קצת ירד לי החשק לטייל אחרי כמעט חודשיים בסין.

המשך קריאה …

אין תגובות »

זה היה עוד אחד מאותם ימים מבוזבזים בגוויילין. המתנתי בגוויילין ליום שני, אז נפתחים משרדי ה-PSB כדי שאוכל לחדש את הויזה בחודש נוסף בסין.

היום יום ראשון ויצאתי להסתובב במרכז העיר ועל גדות נהר הלי, החוצה את העיר.

המשך קריאה …

אין תגובות »

יום שני. היום האחרון בגוויילין לפני שאעבור סוף סוף ליאנגשואו. גוויילין כבר די נמאסה והגיע הזמן להמשיך, למרות שבפועל כמעט ולא ביקרתי בשום אטרקציה בעיר.

בבוקר יצאתי למשרדי ה-PSB והגשתי בקשה להארכה של חודש נוסף לויזה הסינית. את ההארכה עצמה אקבל לאחר שלושה ימים כשאחזור מיאנגשואו.

את יתר היום העברתי בפארק שבעת הכוכבים, שהוא הפארק המומלץ והעשיר באטרקציות ביותר בגוויילין. שבעה הרים קטנים נמצאים בו, שבילי הליכה, ואפילו מערת נטיפים וגן חיות קטן.
המשך קריאה …

אין תגובות »

את גוויילין עזבתי אחר הצהריים. ההוסטל שבו שהיתי מספר ימים Yang Xiao Lou International Youth Hostel הוא חביב ביותר. הבחורה בקבלה דוברת אנגלית טובה ועונה בשימחה על כל שאלה. בכניסה יש מחשב עם אינטרנט בתשלום (לפי שעה), מחירי הדורמס נוחים והחדרים אמנם קטנים וצפופים, אך המיטות גדולות ויש ארבעה לוקרים גדולים, אחד עבור כל אורח. חדר המקלחת במצב מעולה ואפילו מזכיר תנאי מלון, למעט גודלו. כשהייתי שם כמעט ולא היו אנשים בחדר. הצפיפות בדורמס היא הבעיה היחידה, אבל זה בהחלט מקום ראוי לשהות בו בגוויילין. את החדרים הפרטיים לא בדקתי.

ישנן שתי תחנות אוטובוסים ליאנגשואו. אחת עממית וזולה יותר, זו התחנה ממנה הגעתי מלונגשנג. השניה קרובה יותר למרכז ולהוסטל. האוטובוסים בה מפוארים ומעט יקרים יותר, אך הקירבה (מרחק הליכה ברגל) והנוחות שווים את ההפרש שהוא ממילא לא גדול מידי. בעוד אני עובר את הכביש מההוסטל לצד השני, שוב נשבר אחד הגלגלים בתיק הענק שלי. זה היה הרגע שבו נמאס לי מהתיק הענק הזה, שהיה נגרר בצורה מוזרה כמו עגלת סופרמרקט. בהתחלה אהבתי אותו מאד כי הוא היה מסוגל לבלוע כל דבר שהייתי מכניס אליו ועדיין להישאר חצי ריק. הייתי קושר את הרצועה לתיק הגב שלי והוא היה פשוט עוקב אחרי כמו כלב קטן, כשהידיים נשארו פנויות, בעוד המקומיים היו בוהים במחזה בהשתהות. אבל לכל דבר יש סוף. הגלגלים נשברו כבר שלושה פעמים לפחות והחלטתי לזרוק אותו אחרי שאמצא תחליף מתאים ביאנגשואו.

המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום חזרתי אל גוויילין במטרה לאסוף את הויזה ממשרדי ה-PSB ולהמשיך בערב ברכבת לילה לקונמינג.

כשלא מתכננים כמו שצריך, קורה לפעמים שדברים משתבשים וכך קרה באותו יום כשהתחוור לי שאין רכבות לילה לקונמינג אחרי שעה מסויימת. הרכבת האחרונה או היחידה לקונמינג יוצאת בסביבות חמש או שש אחר הצהריים.

המשך קריאה …

אין תגובות »