יומן מסע לעולם

10-01-2007 רביעי

באותו יום יצאתי לטיול מאורגן לשמורת ארואן ושבעת המפלים. התוכנית כללה הליכה של מספר שעות בשמורה, לאחר מכן טרק פילים ורחצה עם פילים, ולאחר מכן ביקור במערה, ועליה על הרכבת המובילה לגשר המפורסם שעל נהר הקוואי.

שמורת ארואן ושבעת המפלים

התחלנו במסלול בשמורת ארואן שכלל הליכה של כ-3 שעות במסלול שדומה מאד לפארק הירדן הישראלי. על המיניבוס, בדרך לשמורה, פגשתי את אנדי (אנגליה) ויחד הגענו עד למפל השביעי הגבוה והמרשים מכולם. השמועות שקראתי בטרם עת על הקושי הגדול בלהגיע למפל השביעי, התבררו כלא נכונות. אומנם צריך להשקיע מעט מאמץ כדי להגיע לסוף המסלול, אבל המשימה אינה קשה לבן-אדם בעל כושר סביר. בדרך חזרה עצרנו להתרעננות במפל הרביעי. המים קרים ומי שנכנס צריך היה לבחור בין כניסה מהירה וצוננת או כניסה איטית ששילבה את כירסומי הדגים ששחו להנאתם בתחילת הבריכה.

המשך קריאה …

3 תגובות »

11-01-2007, חמישי

התעוררתי וחשבתי איך להעביר את היום במיטה, שהרי ללכת הרבה אני לא יכול בגלל הפציעה בקרסול. שעה מאוחר יותר התחלתי להתכונן לארוחת בוקר. נעלי ההליכה שלי, Asolo Highland הן בלוק של עור מחוזק שהתמיכה לקרסול שהן מעניקות היא אחד מהיתרונות הגדולים שלהן. עשיתי ניסוי הליכה, עדיין קצת קשה ללכת אבל אפשרי. הנעל מזכירה לי תחבושת אלסטית בשל התמיכה הרבה. בעקבות ההתפתחות החיובית הלכתי לבחון אפשרות של השכרת קטנוע. אני וקטנועים בד”כ לא הולכים ביחד, מה גם שקיימת בעיה קלה של רשיון, אבל אימונים במגרשי חניה בארץ הקודש הביאו אותי לנקודה שרק התעודה הרישמית חסרה, מה גם שרשיון נהיגה בינלאומי יש לי.

על קטנוע באזור קנצ’נבורי

סיבוב קצר בין מספר סוכנויות הפגיש ביני לבין קטנוע חביב מסוג Mio אוטומטי שלדברי המוכרת היה בנפח של 110 סמ”ק. אחרי הסבר קצר שקיבלתי על איך מניעים את המכשיר הקטן, ואחרי ששיננתי לעצמי צד שמאל, צד שמאל, צד שמאל (בתאילנד נוהגים בצד שמאל כמו באנגליה) עליתי עליו ומייד יצאתי לחפש תחנת דלק.

המשך קריאה …

4 תגובות »

18-01-2007, חמישי

באותו יום שכרתי אופנוע קל כדי לראות את האזור טוב יותר. בדרך לואנג ויאנג מויאנטיאן כבר הספקתי להבין באילו כבישים מדובר וידעתי שצריך להיזהר. הכביש הראשי שעובר בין ויאנטיאן ללואנג פרבנג (ואנג ויאנג באמצע הדרך) הוא ללא שוליים סלולים, ומסלול אחד בלבד לכל כיוון. מידי פעם יש בורות ומפגעים על הכביש כך שצריך לשים לב היטב. לאורך הכביש אין תאורה ולכן מסוכן לנסוע לאחר שמחשיך (בסביבות 18:30).

הכביש מואנג ויאנג ללואנג פרבנג

למרות שיצא לי להתנסות עם טרקטורונים בעבר, באותו יום התנסתי בנסיעת ה-”שטח”, אם אפשר לקרוא לזה כך, הראשונה שלי על אופנוע קל. מחיר השכרה ליום ללא ביטוח הוא 5$. כבר לא חיפשתי אוטומטי אלא גיר רגיל.

המשך קריאה …

אין תגובות »

13-02-2007, שלישי

ביום השני תכננתי לשכור אופניים ולצאת לסיבוב בקילומטרים הקרובים של מקדשי אנגקור. במקום אופניים רגילים גיליתי את הפלא הנקרא אופניים חשמליים.

אופניים חשמליים

האופניים החשמליים מסוגלים לעבור מרחק של 20 ק”מ במהירות של 30-40 קמ”ש תוך כדי שימוש בסוללה בלבד אך אפשר לעזור לה עם הרגליים ממש כמו באופניים רגילים. אין צורך לשלם על דלק וגם לא על חשמל.

המשך קריאה …

תגובה אחת »

22-02-2007 עד 23-02-2007, חמישי עד שישי

שמורת הטבע קאו סוק היא השמורה הגדולה ביותר בתאילנד. מחיר כרטיס כניסה הוא 400 בהט (200 בהט לסטודנטים) ובאמצעותו אפשר להיכנס במשך שבעה ימים לא רצופים (אפשר להשתמש בכרטיס לא מנוצל גם לאחר שנה).

רכבת לילה לדרום תאילנד

רכבת הלילה מבנגקוק הגיעה לעיירה פון פין (Phon Phin) באיחור של חצי שעה. ליד תחנת הרכבת אפשר להמתין באחת המסעדות שפתוחות כבר משעות הבוקר המוקדמות. סורתאני נמצאת במרחק של חצי שעה נסיעה אך מי שרוצה להגיע לקאו סוק או קאו לאק טוב יעשה אם ימתין לאוטובוס. לסורתאני ממשיכים אלו שיעדם נמצא בצד המזרחי של האיים: קו טאו, קו סאמוי וקו פאנגאן.

המשך קריאה …

אין תגובות »

03-03-2007, שבת
דפיקה על הדלת העירה אותי בבוקר. הנהג הגיע לאסוף אותי מהגסטהאוס ורק התעוררתי. ביקשתי ממנו להמתין רבע שעה, התארגנתי במהירות ויצאנו לדרך. כשהגענו לאאו נאנג אספנו קבוצה של תאילנדים שאיתם יצאתי מאוחר יותר לשיט. מהמקום עצמו יוצאות קבוצות רבות של קייאקים מלוות במדריכים מחברות שונות כך שיצא לי לפגוש מטיילים נוספים.

קיאקים ביערות המנגרובים

שיט הקיאקים מתאים לכל אחד ומי שאין לו כוח לחתור יכול לבקש מאחד המקומיים שיצטרף אליו לקיאק ויעזור לו לחתור. ניתן לקחת קיאק יחיד או זוגי, ובחרתי ביחיד. החתירה בנהר אינה קשה וכעבור כעשר דקות ראיתי את ראשוני המנגרובים מופיעים בתוך הנהר.

המשך קריאה …

אין תגובות »

04-03-2007, ראשון

באותו יום יצאתי לטיול מאורגן על סירה מהירה מסביב לקו פיפי. למעשה זוהי קבוצת איים שסביבם חופים מדהימים עשויים חול לבן ומים צלולים בצבע טורקיז שמתאימים באופן מושלם לשנירקול.

טיול שנירקולים יומי לקו פי פי

הטיול כלל ארוחת צהריים, מסיכה ושנורקל ועצירה בכחמישה מקומות מסביב לקו פיפי כמו חוף הקופים (Monkey Beach), מפרץ מאיה שבו צולם הסרט “החוף” (Maya Bay), עצירות בלב ים לצורך צפיה באלמוגים ועצירה באי הגדול קו פי פי דון שסימני הרס הצונאמי עדיין נראים בו.

המשך קריאה …

אין תגובות »

תשע שעות טיפוס על ההר, אמיי שאן ( המיי שאן ). קמתי בסביבות תשע בבוקר ויצאתי מהמלון אל הכביש הראשי. תחנת האוטובוסים נמצאת בסמוך והאוטובוס נוסע אל נקודת היציאה לטרק הפופולארי וושיאן גאנג (Wuxian Gang) שאורך שלושה ימים. התוכנית המקורית שלי הייתה לטפס על ההר במשך יומיים, כל יום במשך שש עד שבע שעות. תכננתי לרדת מההר באוטובוס כדי לחסוך יום ולשמור על הברכיים.

ההר אמיי (משמעות המילה “שאן” היא “הר”, בסינית) הוא אחד מארבעת ההרים הקדושים לבודהיסטים בסין. הוא הוכרז כאתר אונסק”ו בשנת 1996. גובהו 3099 מטרים ועליו למעלה ממאה מקדשים.

הטיפוס על אמיי שאן עם תיק על הגב במשקל 8 ק”ג דורש כוח רצון וכושר גופני ברמה סבירה. אלפי ועשרות אלפי מדרגות, חלקן תלולות יותר וחלקן פחות. המשותף לכולן – הן לא נגמרות. הנוף בדרך מאד יפה. בחלקים מסויימים בהר מופיעים קופים טיבטים רעבים שחלקם עקשנים במיוחד בדרישות למזון ועלולים להיות מסוכנים.

מכיוון שההר קדוש לבודהיסטים, המקום מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירות הסינית, ובמיוחד הטיפוס ממרגלות ההר ועד לפיסגה.
המשך קריאה …

אין תגובות »

היום השני של הטיפוס על ההר, אמיי שאן ( המיי שאן ). טיפוס של כארבע שעות אל מעל העננים. על הפיסגה, השמיים צלולים ובהירים. הנוף והמקדשים על פיסגת הר אמיי מדהימים להפליא ונותנים לכל מי שטיפס עד למעלה את ההרגשה שהיה שווה להגיע. קישור ליום הראשון של הטיפוס על ההר אמיי.

קריר במקדש באיון על הבוקר. זו סיבה מספיק טובה להשתמש בבגדים החמים שסחבתי על הגב במשך הטיפוס על ההר. הזמן היחיד שמצאתי עצמי לובש בגדים חמים היה אתמול בלילה והיום בבוקר. במשך כל הטיפוס לא היה צורך בבגדים חמים, מספיקה חולצה קצרה ומכנס מטיילים ארוך. זה לא שחם מאד, אבל מאמץ הטיפוס והפעילות הגופנית גורמים לבגדים החמים להפוך למטרד.

מי שמצפה למקלחת חמימה בבוקר, שיחשוב שוב. את המים החמים בדוד לא ידליקו שוב, ולכן לא כדאי לפספס את המקלחת בערב הקודם. את ארוחת הבוקר אפשר לאכול באחת משתי מסעדות הצמודות למקדש באיון. הראשונה נמצאת ממש מחוץ למקדש (יש לצאת לכיוון המשך המסלול) והשניה נמצאת במרחק טיפוס של חמש עד עשר דקות במדרגות התלולות. מצאתי שדווקא המסעדה השניה זולה במעט מהראשונה, ולכן שווה לטפס קצת אם יש כוח על הבוקר. אל המסעדה הנמצאת לפני המקדש לא כדאי לחזור, חבל על המאמץ.

נוף יפהפה נשקף ממקדש באיון. נקודת תצפית של שני כיווני אוויר נמצאת מחוץ למקדש, בסמוך למסעדה הראשונה. הרים ירוקים עטופים ערפל סמיך שמסתיר כל דבר שנמצא במרחק של יותר מכמה עשרות מטרים מהמקדש. גם המשך השביל ערפילי. הנה אני נכנס עוד רגע אל תוך העננים וקשה לראות.
המשך קריאה …

2 תגובות »

יום שני. היום האחרון בגוויילין לפני שאעבור סוף סוף ליאנגשואו. גוויילין כבר די נמאסה והגיע הזמן להמשיך, למרות שבפועל כמעט ולא ביקרתי בשום אטרקציה בעיר.

בבוקר יצאתי למשרדי ה-PSB והגשתי בקשה להארכה של חודש נוסף לויזה הסינית. את ההארכה עצמה אקבל לאחר שלושה ימים כשאחזור מיאנגשואו.

את יתר היום העברתי בפארק שבעת הכוכבים, שהוא הפארק המומלץ והעשיר באטרקציות ביותר בגוויילין. שבעה הרים קטנים נמצאים בו, שבילי הליכה, ואפילו מערת נטיפים וגן חיות קטן.
המשך קריאה …

אין תגובות »