יומן מסע לעולם

תשע שעות טיפוס על ההר, אמיי שאן ( המיי שאן ). קמתי בסביבות תשע בבוקר ויצאתי מהמלון אל הכביש הראשי. תחנת האוטובוסים נמצאת בסמוך והאוטובוס נוסע אל נקודת היציאה לטרק הפופולארי וושיאן גאנג (Wuxian Gang) שאורך שלושה ימים. התוכנית המקורית שלי הייתה לטפס על ההר במשך יומיים, כל יום במשך שש עד שבע שעות. תכננתי לרדת מההר באוטובוס כדי לחסוך יום ולשמור על הברכיים.

ההר אמיי (משמעות המילה “שאן” היא “הר”, בסינית) הוא אחד מארבעת ההרים הקדושים לבודהיסטים בסין. הוא הוכרז כאתר אונסק”ו בשנת 1996. גובהו 3099 מטרים ועליו למעלה ממאה מקדשים.

הטיפוס על אמיי שאן עם תיק על הגב במשקל 8 ק”ג דורש כוח רצון וכושר גופני ברמה סבירה. אלפי ועשרות אלפי מדרגות, חלקן תלולות יותר וחלקן פחות. המשותף לכולן – הן לא נגמרות. הנוף בדרך מאד יפה. בחלקים מסויימים בהר מופיעים קופים טיבטים רעבים שחלקם עקשנים במיוחד בדרישות למזון ועלולים להיות מסוכנים.

מכיוון שההר קדוש לבודהיסטים, המקום מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירות הסינית, ובמיוחד הטיפוס ממרגלות ההר ועד לפיסגה.
המשך קריאה …

אין תגובות »

היום השני של הטיפוס על ההר, אמיי שאן ( המיי שאן ). טיפוס של כארבע שעות אל מעל העננים. על הפיסגה, השמיים צלולים ובהירים. הנוף והמקדשים על פיסגת הר אמיי מדהימים להפליא ונותנים לכל מי שטיפס עד למעלה את ההרגשה שהיה שווה להגיע. קישור ליום הראשון של הטיפוס על ההר אמיי.

קריר במקדש באיון על הבוקר. זו סיבה מספיק טובה להשתמש בבגדים החמים שסחבתי על הגב במשך הטיפוס על ההר. הזמן היחיד שמצאתי עצמי לובש בגדים חמים היה אתמול בלילה והיום בבוקר. במשך כל הטיפוס לא היה צורך בבגדים חמים, מספיקה חולצה קצרה ומכנס מטיילים ארוך. זה לא שחם מאד, אבל מאמץ הטיפוס והפעילות הגופנית גורמים לבגדים החמים להפוך למטרד.

מי שמצפה למקלחת חמימה בבוקר, שיחשוב שוב. את המים החמים בדוד לא ידליקו שוב, ולכן לא כדאי לפספס את המקלחת בערב הקודם. את ארוחת הבוקר אפשר לאכול באחת משתי מסעדות הצמודות למקדש באיון. הראשונה נמצאת ממש מחוץ למקדש (יש לצאת לכיוון המשך המסלול) והשניה נמצאת במרחק טיפוס של חמש עד עשר דקות במדרגות התלולות. מצאתי שדווקא המסעדה השניה זולה במעט מהראשונה, ולכן שווה לטפס קצת אם יש כוח על הבוקר. אל המסעדה הנמצאת לפני המקדש לא כדאי לחזור, חבל על המאמץ.

נוף יפהפה נשקף ממקדש באיון. נקודת תצפית של שני כיווני אוויר נמצאת מחוץ למקדש, בסמוך למסעדה הראשונה. הרים ירוקים עטופים ערפל סמיך שמסתיר כל דבר שנמצא במרחק של יותר מכמה עשרות מטרים מהמקדש. גם המשך השביל ערפילי. הנה אני נכנס עוד רגע אל תוך העננים וקשה לראות.
המשך קריאה …

2 תגובות »

השעה כבר הייתה אחת עשרה בבוקר. בהמלצת שתי השותפות החדשות שלי לדורמס יצאתי למקדש הסמוך למיקס הוסטל, מקדש וונשו. המקדש נמצא מהעבר השני של הנהר, מרחק הליכה של כעשרים דקות.

כניסה למקדש וונשו כרוכה בתשלום של כחמישה יואן. המתחם גדול יותר מכפי שנראה מבחוץ. זה לא רק מקדש, אלא סידרה של מקדשים מוקפים בגנים יפים ושבילי הליכה. אפשר להעביר שם בכיף שעה עד שעתיים. יש בית תה ובריכה חביבה שם שוחים צבי מים קטנים וגדולים. בשבילי ההליכה השלווים בגנים המיוערים הולכים נזירים ונזירות מגולחי ראש. קשה להבחין אם מדובר בנזיר או בנזירה בשל כך.
המשך קריאה …

אין תגובות »

פנדות. אחד הסמלים המובהקים של סין. הפנדה הטיפוסית והמוכרת היא הפנדה הענקית, בצבעי השחור-לבן, אך יש סוג נוסף של פנדות שנראה שונה לגמרי מהפנדה הענקית גם במראה וגם בצבע – פנדה אדומה. את הפנדה הענקית והפנדה האדומה ביקרתי באותו יום בשמורת הפנדות הצמודה לצ’נגדו, במחוז סיצ’ואן אשר בסין. המקום מורכב ממכלאות גדולות אשר מדמות עבור הפנדות את החיים בטבע ובו בעת מאפשרות למבקרים לצפות בפנדות בנחת. מי שמעוניין, יכול, תמורת תשלום גבוה, להצטלם עם פנדה ענקית.

את היום האחרון בצ’נגדו ניצלתי כדי לבקר בשמורת הפנדות, הנמצאת כעשרה קילומטרים צפונית לצ’נגדו. להיות בצ’נגדו מבלי לבקר את הפנדות זה מחדל אמיתי. העניין נדחה אצלי במשך ימים בשל הסיבה הפשוטה שלא קמתי מספיק מוקדם כדי להספיק להגיע להאכלת הפנדות, אך ביום האחרון לא ויתרתי והתעוררתי בזמן. בסמוך לצ’נגדו, עד לפני רעידת האדמה שתקפה את מחוז סיצ’ואן במאי 2008, היו שני מקומות שבהם ניתן היה לצפות בפנדות. הראשון הוא שמורת הפנדות הסמוכה, אליה הלכתי באותו יום, והשניה היא שמורת הטבע וולונג שם חיות חופשיות פנדות בטבע וקשה יותר לראות אותן. כאשר שמורת הטבע וולונג נפגעה ברעידת האדמה, הפנדות הועברו לשמורה אחרת הנמצאת עשרות קילומטרים מערבה משם. מבקר פקיסטני שפגשתי בשמורה סיפר לי שהוא היה שם יום קודם לכן, ושהיא גדולה מזו הצמודה לצ’נגדו. בנוסף יש שם גן חיות. היא נמצאת במרחק של כמה שעות נסיעה מהעיר.

בהמשך, עשרות תמונות של פנדות , תמונות של גורי פנדה , תמונות של הפנדה הענקית ותמונות של הפנדה האדומה.
המשך קריאה …

אין תגובות »

את ערב יום כיפור הייתי אמור להעביר על רכבת לילה שנוסעת 17 שעות מצ’נגדו אל גווייאנג. במקום על הרכבת נשארתי לישון במיקס הוסטל לילה נוסף, מכיוון שהרכבת יצאה לדרך לפני הזמן המוצהר על הכרטיס.

בערב הקודם מחשב כף היד שלי הוכיח לי עד כמה חשובים גיבויים תכופים כאשר פתח בשביתה וסירב לאתחל את עצמו. אתמול בערב עוד ניסיתי להציל את החומר החשוב ללא הצלחה, וניצלתי את שעות הבוקר לכמה נסיונות נוספים, גם הם כשלו כשלון חרוץ. המחשב נתקע ודרוש הארד ריסט כדי להחזירו לחיים, מה שאומר אובדן של כל החומר ושחזור של כל מה שנשמר בגיבוי, פעולה שאורכת עד שעתיים. הלך לי חומר של שבוע, אבל זה לא סוף העולם.

המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום חזרתי לאתר מערת ארמון הדרקון כדי לעלות בשנית על האומגות הענקיות ולעבור בנחת על “מאורת הדרקון” היפהפיה. לאחר החזרה לכפר יצאתי רגלית לכיוון ההפוך. עברתי בשדות אורז מקסימים, עזרתי למקומיים לחבוט בגבעולי התבואה, ולאחר שיט על הנהר המשכתי ברגל על שביל לא מסומן באזור ביצות מדהים שצמוד לאתר מערות ארמון הדרקון. בשעה האחרונה ליווה אותי דייג מקומי שסיפר לי על הטיולים שלו בסין.

את מרבית חלקי אתר מערת ארמון הדרקון, הלא היא לונגונג דונג, כבר ראיתי ביום הקודם. התעוררתי מוקדם בבוקר ונכנסתי בחזרה אל אתר המערות מהכפר שבו ישנתי. מכיוון שהכפר נמצא בתוך האתר אפילו לא הייתי צריך לרכוש כרטיס נוסף (128 יואן, 68 לסטודנטים).

הלכתי בחזרה לכיוון האומגות. לא הספיק לי מה שעשיתי אתמול ורציתי להשלים את החסר. אדם מקומי התלווה אלי להליכה והגיע איתי עד לאומגות. המעבר ב “מאורת הדרקון” המדהימה הוא בונוס נוסף. לאחר המאורה, עברנו במערת גואניין, שהיא מעין כוך ענקי בתוך ההר שבתוכו מקדש ונזירים.

המשך קריאה …

תגובה אחת »

יום שני. היום האחרון בגוויילין לפני שאעבור סוף סוף ליאנגשואו. גוויילין כבר די נמאסה והגיע הזמן להמשיך, למרות שבפועל כמעט ולא ביקרתי בשום אטרקציה בעיר.

בבוקר יצאתי למשרדי ה-PSB והגשתי בקשה להארכה של חודש נוסף לויזה הסינית. את ההארכה עצמה אקבל לאחר שלושה ימים כשאחזור מיאנגשואו.

את יתר היום העברתי בפארק שבעת הכוכבים, שהוא הפארק המומלץ והעשיר באטרקציות ביותר בגוויילין. שבעה הרים קטנים נמצאים בו, שבילי הליכה, ואפילו מערת נטיפים וגן חיות קטן.
המשך קריאה …

אין תגובות »

בשבע ורבע בבוקר חיכתה לי מונית שהזמנתי ביום קודם בכניסה לריסורט. בשל השעה המוקדמת הנהג גבה ממני תוספת תשלום. תחנת האוטובים בעקבה אינה גדולה. היא מכילה שני רציפים שאליהם נכנסים האוטובוסים או המיניבוסים. לפני שירדתי מהמונית וידאתי עם הנהג שזו התחנה הנכונה לואדי ראם. קשה להבין לאן כל מיניבוס מגיע. על התחנות יש כיתוב בערבית בלבד. המתין איתי אדם זקן שלא דיבר אנגלית.

עברה חצי שעה. לא הגיע לא אוטובוס ולא מיניבוס. השעה כבר הייתה אחרי שמונה. כאן המקום לציין שמעקבה לואדי ראם עובר בד”כ אוטובוס אחד ביום. בתחנה, אדם ערבי מתקרב אלי ושואל מה היעד שלי. הוא אומר לי שאין באותו יום אוטובוס לואדי ראם ומציע לי לנסוע איתו במונית. סירבתי. בסביבות שמונה וחצי מיניבוס עוצר. הזקן הערבי מסמן לי שזה המיניבוס, אך בעוד אני מתקרב צועק אלי אותו נהג מונית שזה לא המיניבוס הנכון. אדם נוסף שהיה במקום הבהיר את הנקודה – המיניבוס המיועד לואדי ראם לא מגיע אל המקום, אלא עובר על כביש סמוך, ויהיה עלי לרדת באמצע הכביש ולתפוס טרמפ לישוב הבדואי.

המשך קריאה …

אין תגובות »