יומן מסע לעולם

באותו יום חזרתי אל גוויילין במטרה לאסוף את הויזה ממשרדי ה-PSB ולהמשיך בערב ברכבת לילה לקונמינג.

כשלא מתכננים כמו שצריך, קורה לפעמים שדברים משתבשים וכך קרה באותו יום כשהתחוור לי שאין רכבות לילה לקונמינג אחרי שעה מסויימת. הרכבת האחרונה או היחידה לקונמינג יוצאת בסביבות חמש או שש אחר הצהריים.

איסוף הויזה במשרדי ה-PSB שאמור להיות פשוט, הוכיח את עצמו כמורכב כאשר הגעתי כמה דקות אחרי הסגירה. בסין סוגרים בזמן ואם פספסתם ולו בדקה אחת את מועד הסגירה, תאלצו להמתין ליום שלמחרת. למזלי דרך הדלת הסגורה הצלחתי לזהות את אותה שוטרת שאצלה השארתי את הדרכון. היא סימנה לי להכנס מהדלת האחורית ושם קיבלתי, לאחר תשלום את הדרכון עם הויזה המיוחלת. כאמור, את רכבת הלילה ממילא פיספסתי לאותו יום כך שזה לא היה באמת משנה, אבל אז עדיין לא ידעתי זאת.

לאחר שנודע לי שאין רכבת, נאלצתי להשאר יום נוסף בגוויילין. את הערב העברתי ברחובות גוויילין, בין הקניונים והדוכנים שפתוחים בשעות הערב המאוחרות.

אותה המיטה בהוסטל Yang Xiao Lou International Youth Hostel המתינה עבורי, גם ללא הזמנה מראש.