יומן מסע לעולם

באותו יום יצאתי לסיור בעיר גוויאנג במטרה להשלים ציוד חיוני חסר – מגבת למטיילים. מגוויאנג עליתי על אוטובוס לעיר קאילי, שם ביקרתי במדרחוב שוקק החיים, שוק הלילה והמרכז המסחרי.

בנסיון נואש לאתר בעיר גוויאנג מגבת למטיילים לאחר שזו הקודמת נשכחה בצ’נגדו, יצאתי על הבוקר מהמלון וחיפשתי רגלית חנות למטיילים שאת כתובתה נתן לי נהג מונית מאתמול. לפי הפקידה במלון המקום לא רחוק. הגעתי לחנות אחרי כחצי שעה והנחיות שונות ומשונות בסינית ממקומיים. זו התבררה כחנות לחיילים (חנויות לחיילים די פופולאריות בסין בהשוואה לחנויות למטיילים), אך מגבת למטיילים אין. המוכרת הייתה נחמדה ונתנה לי כתובת של אחת חנויות המטיילים הבודדות בעיר גוויאנג.

תפסתי מונית, הראתי לנהג את הכתובת ויצאנו לדרך. תעריפי המוניות בגוויאנג גבוהים ומתחילים בעשרה יואן, כמו בבייג’ינג.

החנות קטנה ונטולת ציוד. מעט תיקים וציוד קל אחר. המוכר כתב על פתק היכן ניתן למצוא מגבת למטיילים, וכבר אני על מונית נוספת בדרך לחנות הבאה.

כעבור רבע שעה של נסיעה, הנהג עצר ליד מתחם גדול, נקי מחנויות. על המתחם שתי פירמדות מזכוכית שנראו כמו העתק מוקטן של מוזאון הלובר בפריז. זה לא נראה כמו מקום שבו תהיה חנות למטיילים, אך הנהג התעקש שזו הכתובת הנכונה.

ירדתי מהמונית, התקרבתי אל הפירמידות וראיתי שעל אחת מהן כתוב Wal*Mart, סניף של הרשת האמריקאית או העתק סיני (האופציה השניה היא הסבירה מבין השתיים). מדובר בכלבו ענק שיש בו הכל מהכל, החל מביגוד, מוצרי חשמל, כלי בית, כלי רחצה, מוצרי מזון ותרופות. הכי חשוב, המחירים נוחים ואפילו זולים, שלא כמו בקניונים הסינים שם המחירים מופקעים.

לראשונה בסין מצאתי ערכה מוקטנת של סבון, משחת שיניים, מברשת שיניים ושמפו. כאן המקום לציין שבכל מקום בסין שאליו הלכתי לא מצאתי סבון נוזלי קטן. הכל מגיע באריזות גדולות, וזה לא נוח למי שמטייל הרבה. המחיר המצחיק של עשרה יואן (5 ש”ח) גרם לי לקנות שתי ערכות כאלו.

אז מגבת למטיילים לא מצאתי שם. אומנם הייתה “מחלקה למטיילים” בגודל של ארון וחצי, אבל היא עלובה וחסרת ציוד. נתקלתי שם במה שהמוכר בחנות ההיא התכוון – מגבת דקה שנראית כמגבת למטיילים, אבל הייתה למעשה ג’ילדה לייבוש רכב. הסינים הדביקו עליה תמונות שמראות שהיא מתאימה לא רק לייבוש רכב, אלא גם לייבוש חיית המחמד האהובה, לייבוש שיער ואחרי בריכה. לקחתי אחת כזו לנסיון (40 יואן). זו לא בדיוק הג’ילדה המוכרת אבל זו בטח שלא מגבת למטיילים (אגב, הג’ילדה מצאה את דרכה לפח. אחרי שהיא נרטבת היא מתקשה והיא הדבר האחרון שאפשר להגדיר כמגבת. בקיצור, להמנע גם אם אין ברירה).

למרות שזו לא חנות למטיילים, לא הצטערתי שהגעתי ל-Wall-Mart בגירסה הסינית. השלמתי שם ציוד רב שלא מצאתי במקומות אחרים בסין.

על האוטובוס הנוסע אל קאילי עליתי בשעה חמש אחר הצהריים, ואל קאילי הגענו אחרי כשעתיים וחצי.

קאילי

קאילי היא עיר קטנה המשמשת מטיילים כנקודת יציאה לכפרים באזור. היא בפרוש לא כפר. לא תראו בה שטחים חקלאיים, שדות אורז ואיכרים. יש בה חנויות, מרכז מסחרי, מדרחוב, מלונות וכל דבר שהייתם מצפים למצוא בעיר סינית קטנה.

כשיצאתי מהתחנה בדקתי לראשונה “על חי” את התיק הענק שרכשתי בגוויאנג, תיק שמסוגל להתרחב למימדים עצומים. יש לו חמישה גלגלים קטנים בתחתיתו, ומסתבר שהוא סוחב 15 עד 20 ק”ג באופן לא רע בכלל. מידי פעם הוא קורס הצידה, אבל זה מחיר קטן שיש לשלם בשביל לחסוך 3 ק”ג נוספים של מזוודה בגודל דומה.

איתור מלון בקאילי

המלון הראשון שאליו הגעתי, שי-יואו בינגואן (Shiyou Binguan) הומלץ בלונלי פלנט כמקום שיש בו דורמס. החדר נמצא בקומה השלישית. יש מקלחת עם מים “חמים” שהם למעשה פושרים. המחיר לא זול. כ-35 יואן למיטה. בחדר יש חמש מיטות (לא קומותיים) וטלוויזיה. נראה נקי, אבל לאור שלושת הקומות שיש לעלות עם התיק הכבד ולאור המחסור במים חמים, יצאתי משם והמשכתי לחפש מקום טוב יותר.

כדי להגיע לרחוב בו נמצאים רוב המלונות הקרובים לתחנה האוטובוסים המרכזית, יש לצאת ימינה מהתחנה, ללכת כמאה מטרים ולפנות ימינה ברחוב הראשון. ברחוב זה יש מספר מלונות, ואפילו מלון אחד מפואר יחסית מסתתר באחת הסימטאות.

בצד הימני של הרחוב, ממש לפני הפניה ללשכת התיירות הסינית, נכנסתי למלון שהקבלה שלו נמצאת בקומה השניה, כלומר בקומה הראשונה רואים מדרגות מחרסינה. המקום נראה לא רע. מחיר החדרים מצחיק – 30 יואן לחדר די יפה בלי שרותים צמודים, 50 יואן לחדר יפה וחדש עם שרותים ומקלחת עם מים חמים. החדרים נמצאים בקומה השניה כך שאין הרבה לסחוב.

זה היה המקום הראשון בסין שסרבו לקבל אדם מערבי. מילא שזה היה בגלל שאני לא סיני, אבל בעלת המלון והחברה שלה משכו אותי שם שעה שלמה בזמן שפקידת הקבלה ניסתה להזין את פרטי הדרכון שלי במחשב. בכל אותו הזמן השתיים ניסו לשדל אותי לעבור למלון המפואר הסמוך בטענה שהוא יותר טוב (ויותר יקר, למעלה מ-100 יואן לחדר). סרבתי בהתחלה, ואז הן ניסו שוב ואפילו הציעו למצוא לי מלון בטלפון. החדר שאותו ראיתי היה פנוי, ואפילו היו כמה חדרים נוספים פנויים, אבל משום מה השתיים החליטו לדפוק קופה, מה שהצליח להרגיז אותי לאור ההטעיה המכוונת שהן עשו במשך שעה ארוכה. בקיצור, עשו לעצמכם טובה והתרחקו משני המלונות הצמודים ללישכת התיירות.

מייד אחרי שחוצים את הכביש מאותו מלון, מגיעים למלון נוסף. הוא נראה מעט עלוב. פקידת הקבלה יושבת מאחורי דלפק קטן ומחירי החדרים נוחים. 40 יואן לחדר עם שרותים צמודים ומקלחת עם מים חמים. החדר נמצא בקומה השלישית, אבל כאן לא ישחקו איתכם משחקים. העובדות נחמדות. יש לשלם עשרה יואן נוספים כפיקדון שיוחזר בעת העזיבה. בחדר יש מכשיר לקירור וחימום מים. מיכל של מים מינרלים יסופק לכם אם תבקשו. יש שקעי חשמל, מאוורר ומזגן (בתשלום נוסף). יש אפילו טלוויזיה בסינית. במקלחת המים לוהטים ואין בעיה של מחסור במים חמים.

יש שתי בעיות קטנות עם המלון. האחת היא שלא יתנו לכם מפתח לחדר. בכל פעם שתכנסו אחת העובדות תעלה איתכם ותפתח את החדר. עשיתי את זה מספר פעמים ולא נתקלתי בבעיה. השניה היא שהחדר די עלוב וקטן. זה לא עד כדי כך נורא. שלושים מטרים בהמשך הרחוב, באותו צד של הכביש יש מלון נוסף, המחירים דומים אבל החדרים פחות טובים.

שוק הלילה והמרכז המסחרי של קאילי

בהמשך הכביש (בכיוון ההפוך לתחנת האוטובוסים), מרחק של חמש דקות הליכה נמצא מרכז מסחרי גדול, מדרחוב ושוק לילה. ליד השוק המקומיים רוקדים ריקוד אירובי מוזר לצד ריקודים סלוניים.

קפצתי לבדוק את האינטרנט (2 יואן לשעה). אולמות אינטרנט אפשר למצוא בקומה השניה של המרכז המסחרי. יש לפחות ארבעה אולמות ענקיים. אחת הפעילויות הפופולאריות שאפשר לראות בקומה השניה היא המשחק “מה ג’ונג”.  עשרות חדרים של שולחנות חשמליים עליהם משחקים המקומיים. מקומות אלו הומי אדם, מפוצצים עד אפס מקום בשעות הערב.

במדרחוב ובסמוך למרכז המסחרי נמצאים דוכנים לממכר מזון מהיר. בשר על האש (ברביקיו), ועוד.

 

מאמר זה פורסם בתאריך 15-10-2008 בשעה 20:44 ושייך לנושאים גוויאנג, יומן מסע למזרח הרחוק 2008 - 2009, מחוז גווידז'ואו, סין, קאילי. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.