יומן מסע לעולם

אחת המערות הגדולות בעולם נמצאת במחוז גווידז’ואו, לא הרחק מהעיר אנשון, שנמצאת במרחק שעה וחצי נסיעה מגוויאנג. לא יכולתי להגיע עד לאנשון מבלי לבקר במערה הגדולה בסין, ולמרות שזו לא המערה שציפיתי לגלות, היא ענקית ומקסימה.

קמתי די מוקדם. התרופות הסיניות מהלילה הקודם החלו לחלחל למערכות והרגשתי טוב יותר. יצאתי ברגל מהמלון החביב שבו שהיתי (30 יואן לחדר פרטי). הלכתי לכיוון המדרחוב וחיפשתי את האוטובוס לכיוון מערת דז’ג’ין. למרות שלעיירה ולמערה אותו שם, היא נמצאת במרחק של שעת נסיעה מהעיר. במהלך הנסיעה נגלים הנופים היפהפיים של מחוז גווידז’ואו בצורת שדות אורז, עליהם אלומות אסופות בסגנון הסיני המסורתי, והרים קטנים המהווים חלק בלתי נפרד מהנוף.

כשהגעתי לאתר המערה, בדיוק הגיעה קבוצה גדולה של תיירים סינים. הצטרפתי אליהם ויחד נכנסנו לסיור מודרך, כלול במחיר הכרטיס הגבוה. כאן המקום לציין שאי אפשר להיכנס למערה ללא סיור מודרך וזה יוצא רק כאשר מגיעה קבוצת מטיילים. היה לי מזל באותו יום. לא ברור לי כמה צריך להמתין בדרך-כלל.

ההסברים במהלך הסיור הם בסינית, אבל אין הרבה ברירות. בתוך המערה התאורה נדלקת רק כשהקבוצה עוברת. לאחר מכן המעברים הופכים לחשוכים וכמעט בלתי אפשריים למעבר ללא הצטיידות בפנס. כדאי לשים לב שרוב המדרגות והשבילים במערה רטובים וחלקלקים ועלולים להוות סכנה אמיתית.

לראשונה גיליתי את החסרון הגדול של נעלי המרל (Merrell Phaser Rush). אומנם הנעליים מעולות להליכה מהירה, אבל על משטחים רטובים האחיזה שלהם פשוט על-הפנים. החלקתי במדרגות פעמיים עד שסיגלתי לעצמי צורת הליכה איטית ומעצבנת שלא תבייש זקנים בני שבעים וחמש.

זה הזמן לציין לטובה את כפפות ההליכה / רכיבה שקניתי בש’יאן. אלו הצילו אותי פעמיים מחבלות רציניות. לכפפות יש מעין כרית קטנה על החלק שמתחת לבוהן, שמקלה על העומס ברכיבה על אופניים, ומסתבר שבולמת נפילות בצורה לא רעה.

באשר למערת דז’ג’ין, המערה ענקית. גובה עצום ותצורות של נטיפי ענק בסגנונות מיוחדים ומדהימים. הסינים הציבו במערה תאורות בצבעים שונים שמקנים לנטיפים מראה מיוחד. מי שחשב ולו לרגע שהתמונות מהמערה מציגות צבעים טבעיים של סלעים, שיחשוב שוב. הנטיפים עשויים סלע גיר לבן. התצורות המדהימות, לעומת זאת, אמיתיות.

החל מנטיפים בצורת אלמוגים ועד כאלו בצורת מדוזות וניצבי ענקי. מי שמתעניין במערות, יהנה מאד במערה, למרות החוויה התיירותית-משהו של הביקור בה. כאלו תצורות נטיפים לא ראיתי מעולם, בודאי שלא בסדר גודל שכזה.

הסיור המודרך במערה אורך שעתיים. לאחר שיוצאים מהמערה מגיעים למקדש. נראה שהוא לא קשור לכלום וקצת מיותר, אבל הוא כלול בסיור.

אורכה של מערת דז’ג’ין, על פי השמועות, הוא קילומטרים רבים המגיעים עמוק אל תוך ההר. למרבה הצער, לא ניתן להיכנס עצמאית לעומק המערה ומי שמגיע יאלץ להסתפק בסיור המאורגן או למצוא דרך מקורית שלא גיליתי.

בדז’ג’ין יש שוק מקומי קטן ומעבר לזה אין הרבה מה לראות. מוקד המשיכה העיקרי הוא המערה. בשעה ארבע וחצי עליתי על האוטובוס בחזרה אל אנשון (30 יואן). אותו כביש זוועתי עם פיתולים, מהמורות ובורות. הנהג צופר בדרך כמו משוגע והפעם נוסף בונוס של סינים שעישנו כמו קטרי רכבת ואילצו אותי לבחור בין להחנק מהעשן או לקפוא מקור כשהחלון פתוח. בו בזמן נאלצתי לריב עם הסינית עם התינוק שישבה מאחורי עד כמה אפשר לפתוח את החלון בלי שהתינוק יקפא למוות.

הגענו לאנשון אחרי שלוש וחצי שעות. מצאתי מלון ליד התחנה המרכזית (50 יואן לאחר מיקוח). חדר פרטי עם שרותים צמודים ומים חמים.

אגב, תחנת האוטובוסים שאליה מגיע המיניבוס מדז’ג’ין אינה אותה תחנה שממנה יוצא האוטובוס למפל חואנגאושו ולמערת לונגונג (או אל גוויאנג לצורך העניין(.

בסמוך לתחנה המרכזית של אנשון יש דוכני ברביקיו ושיפודים. הם לא מצויידים כמו זה שמצאתי בצ’נגדו עם שיפודי ירקות, בקר ועוף וגם המחירים מעט יותר יקרים, אבל מי שמעוניין – זה מקום טוב למצוא בו ארוחת ערב זולה.

 

מאמר זה פורסם בתאריך 12-10-2008 בשעה 12:05 ושייך לנושאים אנשון, דז'ג'ין, יומן מסע למזרח הרחוק 2008 - 2009, מחוז גווידז'ואו, מערות, מערת דז'ג'ין, סין. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.