יומן מסע לעולם

כבר בשעה שמונה בבוקר חיכו שני סוסים מול המשרד של מארגן הטרקים. בשעה שמונה וחצי התארגנתי על מי שתיה ויצאנו לדרך.

רגע לפני שיצאנו המארגן הפתיע אותי כשהוא סיפר לי שנישן בבית טיבטי בשני הלילות במקום באוהלים מהסיבה שאין טעם להקים אוהל לבן אדם אחד וקר מאד בלילה. זה לא ממש שכנע אותי אבל היה כבר מאוחר מידי בשביל להתחרט. מייד הבנתי שמסלול מעגלי לא יהיה כאן ונחזור על עקבותינו בפניית פרסה, אחד הדברים המאוסים עלי במיוחד בשל הנוף שחוזר על עצמו.

עלות הטרק הנ”ל קפצה כלפי מעלה בחודשים האחרונים ל-160 יואן ליום פלוס עמלה למארגן ובסך הכל 520 יואן לשלושה ימים שכוללים לינה וארוחות צמחוניות בבית טיבטי. במהלך הטרק נעלה מגובה של 3500 מטר ועד לגובה של 4800 מטר.

יצאנו רגלית מהעיירה סונגפן ודי מהר הגענו לשביל עפר, שם עלינו על הסוסים בשעה תשע בבוקר.

המוביל / מדריך דיבר מעט מאד אנגלית. למעשה הוא דיבר רק מילים ספורות באנגלית כך שהתקשורת ביננו התבצעה בעיקר בסינית. בכל זמן הרכיבה הוא רכב מאחור כדי לדרבן את הסוס בכדי שימשיך ללכת.

הבית הטיבטי אותנטי לגמרי. בקומה הראשונה יש אסם שבו מסתובבות תרנגולות. כדי להגיע לאזור המגורים יש לטפס במדרגות, שמזכירות סולם בשל תלילותן, לקומה השניה. בבית גרה משפחה טיבטית עם תינוק בן ארבע וחיה חיים רגילים. אנגלית הם לא מדברים.

בחדר שבו ישנתי יש שלוש מיטות. חשמל יש אבל לא שקעים להטענת סוללות. השרותים כאן הם במלוא מובן המילים “חור בריצפה”. הם נמצאים בקומה השניה בחדר שבו יש חור בריצפה שפתוח לחצר למטה. מים זורמים אין. את הידיים שוטפים בקערות ולכן כדאי להביא אקסטרה מים. על מקלחת אין מה לדבר (אולי על מקלחת שדה). בקיצור זה כמעט כמו לישון בשטח חוץ מהקטע של הלינה בחדר וחדר האוכל שבמרכזו תנור על גחלים.

אפרופו חדר אוכל, החדר המרכזי שמשמש כחדר בילוי, חדר אוכל ומטבח הוא החדר הפופולרי בבית. במרכז נמצא תנור שבו בוערת אש. מידי פעם מכניסים גזרי עץ חדשים, והאש מחממת את החדר. מעל התנור יש כירה שבה מבשלים את האוכל. יש גם טלוויזיה (צלחת לוויין מחוץ לבית) ושתי ספות ולידן שולחן.

ארוחת צהריים אכלנו כשהגענו בשעה שתיים וחצי. לא הייתי קורא לזה ארוחה – סלט עגבניות שמעליו סוכר (שמייד הורחק מהאזור) ולחם. הארוחה המרכזית היא ארוחת הערב שאותה אוכלים בשש בערב. לזה כבר אפשר לקרוא ארוחה – מרק עם נודלס ותפוחי אדמה, ולחם – אי אפשר בלי. עם כל ארוחה מוגש תה חם.

אם כבר תה, אז אחרי ששתיתי את כוס התה ראשונה שלי הבחור סיפר לי שלתה קוראים תה סוסים, ולפני שהקאתי את הנשמה, הצלחתי להוציא ממנו בשפת סימנים וסינית עילגת שלא מדובר בתה שמכינים מסוסים או בתה שמכינים משערות של סוסים או אפילו לא בתה שמכינים מהמים ששותים הסוסים (אלה שלושת האפשרויות הראשונות שהבנתי ממנו). ככל הנראה מדובר בתה שמובא ממקום רחוק על ידי סוסים ולכן כך הוא נקרא. בכל אופן, אני לא בטוח שההסבר הזה נכון כך שכדאי לבדוק לפני שתלגמו להנאתכם מתה הסוסים.

הסוסים כבר הועמסו בציוד, מזון ושתיה. ההיי-לייט היה הכרית הנוחה שהונחה על האוכף ושימשה בין היתר לאחסון הציוד. הרכיבה על הסוס בצורה כזו נוחה בהרבה מרכיבה על אוכף נטול ריפוד. כבר בתחילת הרכיבה נגלו הרים ירוקים ונחל שזורם בינהם. ככל שהתקדמנו הנוף הפך ליפה יותר. בדרך נתקלנו ביאקים, עברנו בין כפרים ובשלב מסויים כשהגענו למדרון תלול, ירדנו מהסוסים והתחלנו ללכת רגלית.

רוב הדרך הייתה בעליה כך שבסך הכל הלכנו ברגל כחצי שעה עד שעה. באמצע הדרך עצרנו לאכול – לחם, לא ארוחה אטרקטיבית במיוחד. בסביבות השעה שתיים אחר הצהריים הגענו, אחרי חמש שעות של רכיבה.

בזכות הריפוד הרכיבה הייתה די מהנה. המוביל של הסוסים סיפר לי שהם חולים ולכן הולכים לאט, ובאמת רוב הדרך הייתה בעליה אל ההרים והסוסים הלכו כל כך לאט שבשלב מסויים הךוצאתי את הרגליים מהארכובות ולא החזרתי אותן לשם עד שהגענו. אם כבר מדברים על בטיחות ברכיבה, כדאי לדעת שקסדה אין. הסוסים קטנים יחסית לסוסים רגילים ועד כמה שניסיתי לא הצלחתי לגרום להם לדהור. טרוט קל זה הכי מהר שהם הצליחו, במיוחד לפני ההגעה לבית הטיבטי, אותו הם הכירו מטרקים קודמים.

זוהי טיוטה מיומן מסע לשנת 2008. עריכה מתקדמת לטקסט והתמונות תעודכן במהלך החודשים הבאים.

מאמר זה פורסם בתאריך 25-09-2008 בשעה 12:18 ושייך לנושאים טרקים, יאקים, יומן מסע למזרח הרחוק 2008 - 2009, מחוז סיצ'ואן, סונגפן, סוסים, סין. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.