יומן מסע לעולם

היה לי יום שלם להעביר בסונגפן. קמתי מאוחר, לקראת השעה עשר. תחבורה בעיר בתקופה שאחרי רעידת האדמה זה לא הדבר האידיאלי. רוב האוטובוסים יוצאים מוקדם על הבוקר וקשה לחזור אל העיר בשעה נוחה.

הלכתי למסעדה של Sarah שנמצאת ממש ליד המטבח של אמה. בימים האחרונים אכלתי אצלה ארוחת ערב. הבחורה נחמדה מאד בניגוד לזו במטבח המתחרה, וגם האוכל זול יותר. הגעתי על הבוקר כדי לתת לה שק כביסה (15 יואן לשק של 1.5 ק”ג). עוד בערב קודם היא אמרה שתצייר לי מפה של טרק לכיוון ההר הסמוך, לבית הטיבטי בראש ההר ולמקדשים סינים בהרים הסמוכים.

הטיפוס אל הבית הטיבטי אמור לארוך כשעתיים. משם אפשר להאריך את המסלול להרים סמוכים שם נמצאים מקדשים סיניים, בסך הכל כארבע שעות הליכה.

בפועל עליתי על ההר הלא נכון שנמצא מימין במקום על זה שמשמאל. זה לא היה כל כך נורא. בדיעבד התברר לי שהטיפוס על  ההר הימני קשה בהרבה מעל זה השמאלי, שכן על השמאלי יש שביל סלול שמוביל היישר אל הפיסגה, בעוד על הימני צריך לטפס בשבילים צרים שמיועדים בעיקר לסוסים ושאר חיות.

הטיפוס להר הימני ארך כשעתיים. מהפיסגה ראיתי את הנוף היפהפה של העיירה ושל הנהר הזורם מאחוריה. האזור מוקף הרים ירוקים ועל חלקם אפשר לראות מרחוק סוסים משוחררים חופשי, פרות, עיזים ואפילו יאקים.

את הבית הטיבטי ראיתי מפיסגת ההר. הוא לא נראה אטרקטיבי במיוחד, כך שלא הרגשתי שהפסדתי משהו בגלל שטיפסתי על ההר הלא נכון.

מהפיסגה המשכתי ללכת צפונה, שם ראיתי נשים מבוגרות עם סלים על גבן קוטפות צמחים ופטריות יער. ההר די תלול אבל זה לא הפריע להן לדלג בקלילות בין הסלעים.

כשהייתי על הפיסגה ראיתי באחת המדרגות הנמוכות יותר סוסים משוחררים מלחחים עשב. ניצלתי את ההזדמנות כדי להתקרב ולצלם קצת. הצלחתי להגיע עד  למרחק של חמישה מטרים מהסוסים, אז הם שמו לב וברחו למקום אחר. המשכתי לרדת כלפי מטה והגעתי לעדר פרות. אלה לא היו פרות רגילות. היו להן קרניים ענקיות, ואחת ענקית ליוותה עגל. אליהן הצלחתי להתקרב בזהירות אפילו יותר מלסוסים, אבל לא הייתי רוצה לערוך מפגש הכרות עם הקרניים.

בהמשך נתקלתי בעדר עיזים חשדניות שבהו בי בכל פעם שכיוונתי אליהן את המצלמה. ירדתי משם בשביל עפר צר ועל הדרך פגשתי שוב את הנשים עם סלים עמוסים בפטריות יער. אחת מהן דילגה בזריזות מופלאה כלפי אחד העצים וקטפה ענף ענק של פירות אדומים קטנים. אחרי שהיא חילקה לחברותיה גם אני קיבלתי טעימה מהפרי המוזר. הן המשיכו להן כלפי מטה במהירות  לא מובנת, בעוד אני יורד לאט בחזרה לסונגפן.

לסיכום, טרק חביב ומומלץ למי שיש יום פנוי להעביר בסונגפן.

בשעה שש בערב, במשרד של מארגן הטרקים הגיעה אלי הבשורה המיוחלת שמחר יש טרק של שלושה ימים להר הקרח. הטרק אומנם כולל ארוחות, אבל הן צמחוניות, כלומר אין בשר. הוא גם לא כולל מי שתיה, אלא תה בלבד בנקודת העצירה בלילה. באשר לביגוד חם, מסופק רק מעיל טיבטי ולא מעבר לזה.

משם יצאתי למסע קניות של בגדים חמים. יש שתי חנויות עיקריות למטיילים בסונגפן. שתיהן נמצאות בסמוך למטבח של אמה. באחת אפשר למצוא בגדים מזוייפים מתוצרת North Face, כאן המחירים זולים באופן משמעותי אבל לגבי האיכות אי אפשר לדעת. בחנות השניה המחירים יקרים יותר אבל התוצרת מקורית מסין (למרות שאין לי דרך לוודא את העניין נראה שלא מדובר בזיופים).

בחנות המזוייפת קניתי כובע מפליז בארבעים יואן אחרי הנחיה. בחנות המקורית קניתי מכנסי פליז איכותיים (100 יואן אחרי הנחה של 40 אחוזים) שמשמשים כגטקעס, ומכנס אטום למים שבתוכו יש מכנס רשת (220 יואן אחרי הנחה זהה). את אותם מוצרים בארץ אפשר למצוא במחירים יקרים בהרבה, כך שלמרות מספר חנויות המטיילים המצומצם בסונגפן, את המוצרים המקוריים לפחות קיבלתי במחיר טוב. המחיר המקורי של היצרן מופיע על התגית.

מאמר זה פורסם בתאריך 24-09-2008 בשעה 14:41 ושייך לנושאים טרקים, יומן מסע למזרח הרחוק 2008 - 2009, מחוז סיצ'ואן, סונגפן, סוסים, סין, עיזים. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.