יומן מסע לעולם

חוסר המזל תקף אותי באותו יום מכל כיוון אפשרי. שעה לפני הטיסה התברר לי שנוצר מצב חרום בענייני עבודה שבגללו כמעט ופיספסתי את הרכבת לנתב”ג. הגעתי בסופו של דבר בזמן כדי לעשות צ’ק אין ולעבור בידוק בטחוני. הוא תקף שוב בפעם השניה. כבר היינו על האוטובוס ועלינו על המטוס רק כדי לשמוע עשר דקות מאוחר יותר שנוצרה בעיה טכנית בדלת של המטוס אשר לא יכולה להיסגר.

הטיסה שלי הייתה דיל של חברת ארקיע בשילוב עם קטאר איירליינס. טיסה ראשונה מנתב”ג לעמאן שבירדן עם ארקיע, טיסת המשך עם חברת התעופה הקטארית מעמאן לדוחא שבקטאר, ומשם טיסה נוספת לבייג’ינג.
היתרון של שילוב מוזר כזה הוא המחיר הזול. החסרונות – טיסה דרך מדינה ערבית, המתנה ארוכה בדוחא של שש שעות, מה שגורם לטיסה להתארך עם המתנה כוללת של לא פחות משמונה שעות המתנה במדינות ערביות. נשמע מרתיע? אולי. אבל אני לא אוכל לדעת איך זה לטוס במסלול כזה, לפחות לא במהלך חודשים הקרובים. כשעלינו על המטוס בפעם השניה התברר שבדיוק באותו הרגע החלה שביתה של עובדי נמל התעופה ולאחר שצוות המטוס הבין שלא יתנו לנו אישור מיוחד, הורידו אותנו שוב מהמטוס.

אז ירדנו מהמטוס ובחזרה לאוטובוס. נמל תעופה בן גוריון הוא מקום ענק. הנסיעה אל המטוס אורכת כרבע שעה. וזו כבר הפעם השניה שעשינו אותה.

המתנו במשך שעה ארוכה לתשובה מארקיע. בינתיים התקשרתי לחברת התיירות שממנה הזמנתי את הכרטיס “יש תיירות”. קשה להשיג אותם בטלפון, אבל כשהם עונים השרות מעולה ונאמר לי שהנושא בטיפול.

Ben Gurion Airport, Israel

בינתיים ארקיע חילקו לנוסעים שוברי ארוחת צהריים. לקח להם לא מעט זמן אבל בסופו של דבר קיבלתי את התשובה המיוחלת – טיסת אל-על ישירה לבייג’ינג שיוצאת בשעה 1:30 לפנות בוקר ומגיעה תשע שעות מאוחר יותר. בחישוב מהיר, למרות העיכוב הגרנדיוזי, אני אגיע עשרים דקות אחרי המטוס מקטאר לבייג’ינג.

Waiting Room in Ben-Gurion Airport

הייתי הנוסע היחיד באותה טיסה לבייג’ינג. רוב הנוסעים היו בדרכם לתאילנד והודו או לעמאן. הייתי מרוצה מצורת הטיפול של ארקיע בנושא ונטילת האחריות על כתפיהם למרות שכביכול יכלו להתנער ולהפיל הכל על החברה הקטארית שספק אם הייתה עושה משהו עבור ישראלים שאיחרו את המטוס.

לפני העליה למטוס עלתה אחת המשלחות האולימפיות של ישראל שיצאו לאולימפיאדה לנכים שתתחיל שבוע מאוחר יותר.

באשר למטוס של אל על, הוא נחמד. אין מספיק מקום לרגליים לטעמי אבל הנוחות מספקת והטיסה ישירה ומהירה. הדבר היחיד שפיספסתי היה את הדיוטי פרי של קטאר. כמה אנשים נשמו לרווחה לאור הבשורה המשמחת. הייתה לי תחושה של הרפתאה שפוספסה…

מאמר זה פורסם בתאריך 1-09-2008 בשעה 19:54 ושייך לנושאים טיסה, יומן מסע למזרח הרחוק 2008 - 2009, מזרח אסיה, סין. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.