יומן מסע לעולם

22-02-2007 עד 23-02-2007, חמישי עד שישי

שמורת הטבע קאו סוק היא השמורה הגדולה ביותר בתאילנד. מחיר כרטיס כניסה הוא 400 בהט (200 בהט לסטודנטים) ובאמצעותו אפשר להיכנס במשך שבעה ימים לא רצופים (אפשר להשתמש בכרטיס לא מנוצל גם לאחר שנה).

רכבת לילה לדרום תאילנד

רכבת הלילה מבנגקוק הגיעה לעיירה פון פין (Phon Phin) באיחור של חצי שעה. ליד תחנת הרכבת אפשר להמתין באחת המסעדות שפתוחות כבר משעות הבוקר המוקדמות. סורתאני נמצאת במרחק של חצי שעה נסיעה אך מי שרוצה להגיע לקאו סוק או קאו לאק טוב יעשה אם ימתין לאוטובוס. לסורתאני ממשיכים אלו שיעדם נמצא בצד המזרחי של האיים: קו טאו, קו סאמוי וקו פאנגאן.

אוטובוס לקאו סוק

האוטובוס לקאו סוק (120 בהט) הגיע בשעה 9:30 וכבר בשעה 12:00 הגעתי לקאו סוק. טנדרים חיכו לנוסעים בתחנה והציעו גסטהאוסים ומקומות לינה. תפסתי טרמפ עם אחד מהם שהציע לי חדר ב-150 בהט. המקום נקרא Jungle Huts והתברר לי בדיעבד שזהו אחד המקומות הזולים ביותר בשמורה.

הרחוב הראשי מול השמורה

רחוב אחד בלבד, שמתחיל כקילומטר לפני ומסתיים בשער הכניסה לשמורת קאו סוק, מכיל גסטהאוסים, ריסורטים ואתרי בונגלו כמו גם מינימרקטים וחנויות אינטרנט. אין הרבה מה לעשות חוץ מלטייל רגלית בשמורה או להזמין טיול מאורגן דרך המקום שבו מתאכסנים.

כבר לאותו יום הזמנתי טרק פילים של שעתיים וחצי. המחיר לא זול בהשוואה למקומות אחרים בתאילנד אבל הזמן הארוך של הטרק שכנע אותי להזמין אותו.

טרק פילים בשמורת קאו סוק

כדי לסכם את הטרק בכמה מילים אני אגיד שאם הכסף יקר לכם, הטרק אינו מומלץ. במקום שעתיים וחצי כמובטח, הזמן התקצר לשעה וחצי ובסופו של דבר נאמר לי שהפיל הלך מהר מידי. גם זה קורה… חם מאד בקאו סוק וחלק נכבד מהטרק מתבצע מתחת לשמש הקופחת ומי שבכל זאת מחליט לקחת את הטרק טוב יעשה אם יקח אותו בבוקר ויבקש מהאדם שמוביל את הפיל שלא יוביל אותו מהר.

מקדש הקופים

כפיצוי על הזמן המקוצר לקחו אותי ממחנה הפילים אל מקדש קטן שנמצא קרוב לאתר הבונגלוס כדי לראות קופים. הקופים מסתובבים שם חופשי ובדרך-כלל מגיעים אחרי השעה חמש. אפשר להגיע לשם ברגל, מרחק הליכה של כעשרים דקות. המקום נמצא על הכביש הראשי המוביל מסורתאני לפוקט. יש לפנות שמאלה לכיוון סורתאני.

הבונגלו שבו שהיתי היה גדול ומרווח עם מיטה זוגית, מאוורר, שירותים ומקלחת. תכננתי להזמין ליום שלמחרת טיול של יומיים לאגם (2500 בהט) אך לא היו מספיק אנשים ודחיתי אותו לעוד יומיים.

היום שאחרי

ביום שישי שכרתי אופנוע (200 בהט) במטרה להגיע לעיר הקרובה לקניות ועל הדרך יצאתי לבדוק את השמורה. מהשער הקרוב אפשר לצאת לשני טרקים שונים. אחד של יום שלם ואחד כביכול קצר יותר. בסך-הכל אפשר להגיע לתשע נקודות אטרקציה שונות.

טרק רגלי בשמורת קאו סוק

התחלתי את הטרק ב-9:40 במטרה להגיע עד המפל השביעי, מרחק של שבעה קילומטרים ממרכז המבקרים. הדרך עוברת בג’ונגל עבות, עצים ירוקי עד מגיעים לגובה של עשרות מטרים ורק חלק קטן מקרני השמש מצליח לחדור פנימה. הרבה פרפרים, זיקית אחת ולטאות, זה כל מה שהצלחתי לזהות בדרך. מי שציפה לראות בעלי חיים כמו נמרים, פילי וחזירי בר כמצויין במרכז המבקרים יתאכזב.

המפל הראשון והשני קטנים מאד וכמעט בלתי נראים. בשלישי יש בריכה המיועדת לשחיה אך נראית עלובה. במפל הרביעי עצרתי לארבעים דקות של מסאג’ מבית היוצר של הטבע. מומלץ.

כדי להגיע למפל החמישי צריך ללכת כקילומטר בתוך נהר ונאמר לי לא להגיע לשם בתקופה זו כי מסוכן. המפל השישי הוא בעצם בריכה וכדי להגיע לשביעי צריך לעבור דרך צרה ותלולה מאד.

In order to get to the fifth waterfall you have to walk a kilometer inside a river. I was told not to go there in this season because it’s too dangerous. The sixth waterfall is actually a pool. In order to get to the seventh you have to walk through a narrow and very steep trail that includes climbing.

בסך-הכל ההליכה בשמורה מזכירה מאד ג’ונגל ענק. בדרך שמעתי את שירת הגיבונים, ציפורים ואלפי צרצרים שהשמיעו קולות מוזרים במיוחד. סוג מסויים משמיע קול הדומה מאד לאזעקה של רכב, מה שנשמע כמו שמישהו החנה את האוטו במעבה הג’ונגל.

חם ולח מאד בתוך השמורה. אחרי שני קילומטרים אפשר לקנות מים, אבל שם אספקת המים נגמרת. שני הליטרים שלקחתי איתי לא הספיקו וכדאי לקחת הרבה מים כדי לא להתייבש.

חזרתי בשעה חמש וחצי בערב. מתחיל להחשיך כבר בשעה שש ובכלל לא סימפטי להישאר שם בלילה. פנס הוא פריט שטוב שיהיה בתיק ליתר ביטחון.

קניות בעיירה תקואפה

כבר התחיל להחשיך אבל לא היו לי נעליים להליכה במים שהיו הכרחיות ליום שלמחרת. עליתי על האופנוע ונסעתי על הכביש בדרך לקאו לאק, הממשיך לכיוון פוקט. עוד בתחילת הנסיעה גשם החל לטפטף ולקחתי איתי מעיל רוח לנסיעה.

העיירה תקואפה ( Takuapa ), בעברית זה לא נשמע טוב, היא המוקד העירוני הקרוב ביותר לקאו סוק. קיימת תאורה על הכביש באזור הקרוב לשמורה, אך רוב הקילומטרים בין שתי הנקודות ללא תאורה כלל. גיליתי את זה קצת מאוחר, אבל זה לא הפריע לי יותר מידי. בקילומטרים האחרונים לקראת העיירה חוזרת התאורה לכביש. באותו זמן החל הגשם להתחזק, הכביש החל להראות סימני חלקלקות והתחלתי לחשוש לגבי הדרך חזרה.

הגעתי לאחר כשעה ורבע. עצרתי במה שנראה כמו התחנה המרכזית או השוק של העיירה. יש שם דוכנים ומספר חנויות קטנות. אחת מהן הייתה חנות נעליים ושם מצאתי את מה שחיפשתי. למרות שקהל היעד הוא מקומיים, המחירים לא זולים. באותו זמן הגשם הפך למבול שוטף. במקום קסדה, שנשארה הפוכה על האופנוע, מצאתי דלי מים והייתי צריך לחכות חצי שעה בחנות כדי שהמבול יעבור.

גם אחרי חצי שעה המבול לא חדל, ובמצב כזה לא יכולתי לחזור. עצרתי בחנות אינטרנט מקומית כדי לנוח לשעה קלה עד שהגשם נחלש. כאן המקום לציין שליד השמורה אומנם יש אינטרנט קפה, אבל תעריפי השימוש יקרים. בחנות המקומית התעריפים היו זולים משמעותית וכיסו על הוצאות הדלק שלי.

בתחנת הדלק לפני שיצאתי מהעיר לא האמינו שאני מתכנן לחזור לקאו סוק על אופנוע, אבל אחרי הדרך חזרה ממה הונג סון לפאי שום כביש חשוך כבר לא הרתיע אותי. הכביש היה חלקלק מאד, עדיין ירדו טיפות גשם, תאורה לא הייתה, בחלקים מהכביש היה ערפל כבד על הכביש. משאיות מידי פעם עברו וגרמו לי לעבור לשוליים, אבל בסופו של דבר חזרתי לבונגלו שלי בשלום ועם הציוד הדרוש למחר.

 

 

מאמר זה פורסם בתאריך 23-02-2007 בשעה 13:27 ושייך לנושאים אופנוע, בריכה טבעית, דרום תאילנד, זיקיות, טרקים, יומן מסע למזרח הרחוק 2007, מפלים, סורתאני, פילים, פרפרים, קופים, שמורת טבע, שמורת קאו סוק, שפיריות, תאילנד. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.