יומן מסע לעולם

חוות תנינים צפות על האגם~Floating Crocodile Farms

16-02-2007, שישי

ביום שאחרי בית החולים, קפצתי לביקור של מספר שעות בכפר דייגים שצף על אגם, מרחק של חצי שעה מסיאם ריפ. כאב הגרון לא עבר אבל רציתי לעשות משהו באותו יום. קבעתי עם נהג טוקטוק לשעות אחר-הצהריים (3-4$). מדובר בנסיעה של כחצי שעה העוברת בדרך עפר מלאה במהמורות ולא רציתי לעשות אותה מאחורי נהג אופנוע.

הדרך לאגם לא מעניינת ברובה, למרות שבחלקים ממנה שדות אורז ירוקים ויפים.

כפר דייגים צף על המים

לפני שמגיעים לאגם, יש לעצור בביתן המגובה על-ידי המשטרה. שם יש לקנות כרטיס להפלגה. המחיר לשעתיים מופלג, וחבל שרוב הכסף מגיע לידי המשטרה ולא למפעילי הסירות העניים. המחיר לאדם נע בין 10$ עד 20$, תלוי בגודל הקבוצה. משם המשכנו לאגם.

ההפלגה מתבצעת בסירות מנוע עתיקות ומרעישות בין בתים שצפים על האגם. בחרתי בסירה קטנה שהצליחה להידחף בפקק התנועה הענק של הסירות הגדולות בתחילת האגם. בשלב מסויים המעבר הצר נפתח ומגיעים לאגם ענק. חלק מהבתים מרוחקים אחד מהשני. אין חיבור לא לחשמל, לא לטלפון ולא לשום תשתית אחרת. נתק מוחלט. למרות זאת, על חלק מהבתים מותקנות צלחות לקליטה לוויינית של שידורי טלוויזיה.

חוות תנינים ושפמנונים

האטרקציות העיקריות באגם הן חוות תנינים. יש מספר חוות כאלו המשלבות מסעדה צפה על המים, בעלת שתיים או שלוש קומות, מכלאת תנינים ובריכת שמפנוני ענק (Cat Fish). מכיוון שמדובר במסעדה, אין צורך לשלם כדי להיכנס. במקום הראשון שעצרנו היו תנינים רבים מועמסים אחד על השני ונראו חצי מתים, בריכת שפמנונים שהיו משתוללים במים בכל פעם שהיו מאכילים אותם, ומיצג של דגים. במיצג היה צב ענק ומסכן באקווריום ובאחרים, כל מיני דגים שנתפסו. הייתה גם חנות מזכרות. כל מה שהמארחים מבקשים בתמורה הוא לרכוש משהו, לפחות שתיה בתמורה על הביקור. מהקומות העליונות אפשר להשקיף על האזור והן מתאימות במיוחד לזמן השקיעה.

למרות הפצרות של הקפטן, נער צעיר, להישאר במקום עד לשקיעה, השתעממתי שם די מהר ויצאנו להמשיך לחפש דברים מעניינים. עצרנו ליד כנסיה צפה וקנינו פחיות שתיה מסירה שהסתובבה באזור. חלק מהסירות מציעות שתיה וחלק מהן מוכרות מזון. מאוחר יותר התברר לי שאין הרבה מה לחפש מסביב ורוב חוות התנינים חוזרות על עצמן לפי אותו מתכון שתארתי מקודם. בסופו של דבר עצרנו בחווה נוספת.

בחווה השניה עליתי לקומה העליונה כדי להשקיף על הנוף שמסביב. נשים שמוכרות בננות הן תופעה שמצויה באזור זה. המחיר של 1$ לבננה הוא תיירותי במיוחד, והנשים מיואשות למכור בכל דרך אפשרית.

סיבוב אחרון בסירה לקראת שקיעה

המשכנו גם מחוות התנינים השניה לסיבוב קצר נוסף ואחרון. השמש התחילה לשקוע וזה היה הסימן לעצירה האחרונה לפני החזרה.

שקיעה מעל האגם

עליתי שוב לקומה השלישית של הבית הצף, הזמנתי משהו לאכול עד שהגיעה השקיעה.

חזרה לחוף

חזרנו בחזרה לחוף. בתים קטנטנים של דיירי הכפר נמצאים שם. כל משפחה גרה בבית עץ פצפון שנראה שמתאים יותר לגמדים מאשר לבני-אדם. פגשתי את אחד המקומיים שאיתו דיברתי באחת מחוות התנינים. הוא הראה לי את הבית שלו והציע לי להצטרף אליו לארוחה “על האש” של הדג שתפס באותו יום. באותו רגע הבנתי סופית ש-20 הדולרים ששילמתי כדי לבקר בכפר הזה לא יגיעו לתושבים, אלא יממנו את השוטרים המושחתים שמנהלים את המקום, ממש כמו שתיאר לי את זה נהג הטוקטוק שהסיע אותי לכפר.