יומן מסע לעולם

07-02-2007 עד 10-02-2007, רביעי עד שבת

בתחנת הרכבת בבנגקוק, הואה לאמפונג, השארתי תיק עם קניות בשמירת חפצים. המחיר קצת יקר לתקופה ממושכת (20 בהט ליום עבור תיק קטן).

 

מיניבוס יוצא היישר מתחנת הרכבת לפאטאיה בשעה 11:00 אבל מגיע רק לאחר חמש שעות ולא שלוש שעות כפי שנמסר מסוכנות הנסיעות. שעה של איסוף מבתי מלון בתוך בנגקוק ושעה נוספת בפקקים הופכים את המיניבוס (350 בהט) לאופציה לא משתלמת.

עיר הנופש פטאיה

פאטאיה היא עיירת נופש שמציעה רצועת חוף, ספורט מים, צלילות והרבה מאד פאבים ומועדונים. גסטהאוסים אין אלא רק בתי מלון. מצאתי חדר קטן קרוב לחוף שכלל מזגן ומים חמים ב-300 בהט. ככל שמתרחקים מהחוף כך המחיר יורד אבל קשה למצוא חדר בפחות מ-200 בהט. מחירי רוב החדרים הקרובים לחוף מתחילים ב-500 בהט.

שכירת אופנוע בפטאיה

אופנוע מספר שבע מסוג Honda Wave 125 שכרתי ברחוב. זו הפעם הראשונה שראיתי אנשים משכירים אופנועים ברחוב. על הטיילת עומדים אנשים רבים ומציעים מבחר אופנועים אוטומטיים וידניים במחירים שנעים החל מ-200 בהט ומעלה. יש לשים לב שהם לא מציעים ביטוח ואין להם משרד ולכן כדאי לבדוק טוב את האופנוע לפני ההשכרה ולברר מה יהיה התשלום במקרה של נזק או גניבה. האופנוע שלי נשאר בחתיכה אחת במשך כל הימים ששהיתי בעיר, אבל אין לדעת. בעיר יש מספר מקומות מעט יותר מסודרים אבל המחירים גבוהים יותר.

מדרחוב לילי

בפאטאיה יש מדרחוב שנפתח בשעה 19:00 ונסגר לתנועת כלי רכב. שלט גדול שעליו מופיעות המילים Walking Street מצביע על תחילתו.

במדרחוב אפשר למצוא מועדונים מכל הסוגים, מסעדות, פאבים, ברים, ומכל הבא ליד בכל פינה. חלק מהמועדונים משלבים שולחנות סנוקר, מופעים שונים ובכמה מהם אפילו יש זירת איגרוף תאילנדי עם קרבות ללא הפסקה. לאחר כל קרב, המנצח עובר בין הצופים כדי ללחוץ להם את היד ו… כדי לאסוף טיפ על הקרב האחרון.

מה אפשר לעשות בעיר?

מכיוון שפאטאיה היא עיר נופש ניצלתי את הימים בה כדי לנוח מחודש הטיולים העמוס שעבר עלי. בעיר יש מסלול קרטינג מקצועי ולצידו מסלול קרטינג למתחילים. המחיר הוא 300 בהט לעשר דקות. את הקניות כדאי להשאיר לעיר אחרת מכיוון שמחירי המוצרים בשמיים. בגדים, מזכרות, וכל דבר אחר חוץ ממזון ומוצרים בסיסיים לא מומלץ לקנות. אפילו מחיר האוכל במסעדות כפול ממקומות אחרים אם לא מעבר לזה.

התוכנית שלי להמשיך מפאטאיה לאורך רצועת החוף של מפרץ תאילנד אל האי קו צ’אנג ומשם לדרום קמבודיה, השתבשה. אוטובוס ממשלתי לאי קו צ’אנג לא בנמצא. הדרך היחידה להגיע לגבול עם דרום קמבודיה היא בנסיעה של חמש שעות במיניבוס שעלותו כ-900 בהט.

אוטובוס היוצא מפאטאיה לכיוון העיר מוקדהן הנמצאת במזרח תאילנד (איסאן) זול בהרבה. האוטובוס עובר בעיר אראניאפרת’ט (בקיצור: אראן) הנמצאת במרחק של חמש שעות נסיעה. זו נמצאת בגבול עם מרכז קמבודיה. המחיר – 220 בהט, גרם לי לשנות את התוכנית ולוותר על הצלילה בדרום קמבודיה. במקומה החלטתי לצלול בפאטאיה. השינוי הנ”ל נתן לי שלושה ימים נוספים לתוכנית, וקצת אוויר לנשימה.

צלילות בפטאיה

יום צלילה בפאטאיה באיים קו לאנג וקו לאנג ווסט דרך מועדון בבעלות רוסית בשם איטיהנדר (Ihtiander) עולה 2800 בהט. קצת יקר, אבל נחשב לזול בהשוואה למועדונים אחרים. המחיר כולל שתי צלילות, הפלגה בספינה, ארוחת צהריים שתיה חופשית, וכמובן ציוד צלילה מלא.

הצלילות בפאטאיה נחמדות מאד ולמדתי כמה פשוט זה לצלול מסירה. שתי הצלילות הפכו לשלוש כשעלינו מהצלילה הראשונה מוקדם מידי, לאחר 34 דקות וכך גם זכיתי לצלילה נוספת ביומן של 15 דקות. מן הראוי שאציין שברשותי מחשב צלילה ומבחינתו לא הייתה בעיה עם הצלילה הנוספת.

רוב הצוללים על הספינה היו בעלי כוכב אחד ורובם היו דוברי רוסית, וכך קיבלתי צלילות פרטיות עם אוקסנה שהיתה במסלול לקראת קורס דייב מאסטר. הראות במפרץ תאילנד לא הייתה טובה מאד (כעשרה מטרים), ובאופן כללי העונה המתאימה לצלילות באיזור זה היא עד נובמבר-דצמבר, אבל בשביל צלילות רענון אחרי חצי שנה שלא צללתי, זה היה נחמד. הרבה אלמוגי מוח, אלמוגי כוכב, אלמוג חסה, מלפפוני ים ודגים קטנים.

את כל תדריכי הצלילה שלי קיבלתי בעברית. כששמעתי עברית מהתא של צוות הספינה חשבתי שאני מדמיין, אבל יורי, מדריך צלילה שנמצא כבר שנתיים במועדון, ואלכס שעובד על הספינה בדרך לעבור קורס צלילה, הגיעו לשם מישראל, ואם אני לא טועה אז הייתי הישראלי הראשון שעלה על הספינה בשנתיים האחרונות שלא היה חלק מהצוות. החבר’ה על הספינה נחמדים מאד ומומלץ מאד להגיע לשם.

אוטובוס מפואר מפטאיה לגבול קמבודיה

האוטובוס למוקדהן היה הפתעה גדולה. אוטובוס קומותיים מרווח מאד כשבכל קומה יש טלוויזיה ועל האוטובוס שירותים. במחיר של 220 בהט (כ-25 ש”ח) לא מצפים להרבה בדרך-כלל, אבל כבר עם תחילת הנסיעה חילקו לכל נוסע חבילה של ופלים ובקבוק מים מינרלים. מאוחר יותר צוות האוטובוס חילק שמיכות. זה האוטובוס הטוב ביותר שנסעתי בו אי פעם ואין מה להשוות לרמת האוטובוסים בישראל או במקומות אחרים שהייתי בהם (אנגליה, צרפת, הולנד). אל לכם לשכוח שזהו אוטובוס ממשלתי.

עיירת הגבול אראניאפרת’ט

אל אראן הגעתי מאוחר. בשעה אחת בלילה הסיעה אותי נהגת טוקטוק (100 בהט) אל מעבר הגבול, שם נמצאים גסטהאוסים חמש דקות מהמעבר לפויפט. מחיר החדרים קצת גבוה (300 בהט) והשעה מאוחרת מאד, אבל לאחר חיפוש קצר מצאתי חדר די פשוט עם מאוורר ב-200 בהט. אין צורך ביותר, רק להעביר את הלילה.

 

 

 

מאמר זה פורסם בתאריך 10-02-2007 בשעה 20:00 ושייך לנושאים אופנוע, בנגקוק, חופים, יומן מסע למזרח הרחוק 2007, מזרח תאילנד, מרכז תאילנד, פטאיה, צלילה. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.