יומן מסע לעולם

29-01-2007, שני
מי שהתלהב מהדרך מצ’יאנג מאי לפאי, בעלת הנופים הירוקים שכבר התרגלתי אליהם עוד מהביקור בלאוס, יחסיר נשימה למראה הנופים הירוקים בדרך מפאי (Pai) אל מה הונג סון (Mae Hong Son).

 

קמתי מאוחר מאד לאחר שבלילה הקודם הלכתי לישון מאוחר. עוד בלילה הקודם דיברתי עם פאם, בעל אתר הבונגלוס בפאי שבו התאכסנתי כדי שישמור לי מקום ליומיים נוספים כאשר אחזור עם האופנוע ממה הונג סון.

הדרך מפאי אל מה הונג סון

יצאתי לדרך בשעה 13:00 עם תיק קטן ומספר מינימלי של חפצים במטרה להעביר שני לילות במה הונג סון. על-פי השמועות, הסובב את העיירה אמור להיות יפה יותר מהסובב את פאי.

הדרך עוברת בין ההרים ובאתי מוכן עם מעיל רוח וחולצת אנגורה, שבדיעבד התברר שהיו פריטים הכרחיים לרכיבה בין פסגות ההרים בכל שעות היממה. את מספר הפיתולים שעוברים בדרך לא ספרתי, אבל לאורך 111 הקילומטרים בין פאי למה הונג סון יש לפחות כמה מאות, אם לא אלפי פיתולים. אופנוע עם הילוכים עוזר בדרך הזו מכיוון שהשיפוע של הירידות תלול מאד ולא נעים לרדת ירידות כאלו עם קטנוע אוטומטי כשהמעצור לחוץ לאורך כל הדרך. בחלק לא מבוטל מהירידות הייתי בהילוך שני ואפילו ראשון. חלק מהעליות היו כ”כ תלולות שההונדה 125 סמ”ק בקושי סחב במהירות 10-20 קמ”ש אבל בסך-הכל הנסיעה הייתה חוויה בפני עצמה ושיעור נוסף בתפעול אופנוע בין ההרים.

הנוף לצידי הדרך עוצר נשימה. עצים ירוקים משני צידי הכביש והנסיעה מזכירה מעבר בתוך ג’ונגל. הרבה יותר יפה מהנוף של שמורת קאו יאי במזרח תאילנד. בין העצים יש שדות ירוקים מדהימים, בקתות עץ וכפרים מרוחקים, והכל בין הרים וגבעות בגבהים שמגיעים עד לכדי 1,500 מטרים.

מערת לוד

מערת לוד (Tham Lod) היא אחת ממערות הנטיפים המרשימות ביותר שראיתי. גם המערות של ואנג ויאנג בלאוס לא משתוות לה. לא בארגון, לא במימדים ולא בנוף.

המתחם כולל שלוש מערות כאשר הכניסה היא חינם אבל אפשר ואף רצוי לשלם למדריכה מקומית 150 בהט לכל קבוצה של אנשים (אפשר להתחלק). בדרך למערה פגשתי בחור הולנדי, גם הוא על אופנוע, וחלקנו בתשלום. המערות חשוכות מאד והפנס שלי לא עזר במיוחד. מנורת הנפט שהמדריכה המקומית לוקחת איתה מפיקה אור חזק מאד. המנורה אינה קלה במיוחד ולכן אפילו רק בשביל שירותי התאורה למשך שעה-שעה וחצי כדאי לשלם עבור ההדרכה הצמודה.

המדריכה, אישה מבוגרת, דיברה מעט מאד אנגלית אך עצרה במקומות שונים והצביעה על נטיפים בצורות של חיות כמו פיל, תנין, קוף, צפרדע ועוד כל מיני חיות שרק מי שמשועמם מספיק בשביל לבהות בהם כל-כך הרבה זמן, יכול להבחין באותן חיות. הנטיפים מרשימים מאד ובחלקים שונים המערה מגיעה לגובה של עשרות מטרים.

כדי לעבור ממערה אחת לשניה אפשר להפליג ברפסודת במבוק על-גבי נחל שזורם בתוכה. תשלום כולל לרפסודה של עד שלושה אנשים הוא 400 בהט. אנחנו שילמנו את המינימום של 200 בהט למעבר בין המערה השניה לשלישית. את הדרך חזרה אפשר לעשות ברגל, מרחק של כחצי קילומטר.

תצפית על הדרך

יצאתי ממתחם המערות בסביבות השעה 16:30, המשכתי לרכב עם הכביש לכיוון מה הונג סון, ובהמשך הגעתי לנקודת תצפית יפה בצד הכביש שכנראה הייתה אחד המקומות הגבוהים ביותר שהגעתי אליהם באותו יום.

העיירה מה הונג סון בערב

מתחיל להחשיך כבר בשעה 18:00. הגעתי למה הונג סון כשהיה חשוך לגמרי בשעה 19:00. הרבה גסטהאוסים אין במרכז, והבודדים נמצאים סמוך לאגם ולשוק הלילה של העיירה. השוק לא גדול במיוחד אבל נחמד מאד.

כשהגעתי, רוב הגסטהטוסים הזולים כבר היו מלאים. המחירים נעים בין 300 עד 500 בהט. מצאתי גסטהאוס בשם רימנונג בסמוך לשוק שגרה בו משפחה מקומית. מחיר חדר עם מאוורר הוא 150 בהט. שירותים ומקלחת עם מים חמים יש מחוץ לחדר. בבית גרה משפחה על כל דורותיה כולל ילדים קטנים.

 

מאמר זה פורסם בתאריך 29-01-2007 בשעה 13:38 ושייך לנושאים אופנוע, יומן מסע למזרח הרחוק 2007, מה הונג סון, מערות, פאי, צפון תאילנד, תאילנד. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.