יומן מסע לעולם

22-01-2007, יום שני

יצאנו על הבוקר בסירה איטית בהפלגה צפונה לכיוון מערות פאק או.

כפרים על איים בדרך למערות

בדרך עצרנו באחד מהכפרים למספר דקות ולאחר כשעה וחצי הגענו למערות. שתי המערות במקום הן קטנות ולא מרשימות במיוחד. יצאנו משם לאחר חצי שעה, שני כפרים נוספים וכבר בצהריים חזרנו ללואנג פרבנג. מחיר השיט לא כולל כניסה למערות (10,000 קיפ) הוא 5$.

בכפר הראשון הוצעו למכירה בקבוקי אלכוהול עם “הפתעה”. עקרבים שחורים ונחשים מסוגים שונים, שלפי האמונה מעניקים לשותה סגולות מיוחדות. גם המחיר לא יקר במיוחד, אבל ויתרתי על הרעיון.

עוד בכפר היו דוכנים לממכר בדים וחפצים שונים, תרנגולי הודו שלא נפוצים באזור, אדם מכין רשתות דיג, נזירים עובדים בעבודת כפיים וילדה קטנה מאכילה את אחיה התינוק.

מערות פאק או

המשכנו בסירה למערות פאק או שסיפקו תצפית יפה על האזור. בכניסה למערות, לאורך המדרגות, ילדות קטנות עומדות עם כלובי ציפורים קטנים ומוכרות את הזכות לשחרר אותן לחופשי. מעשה די אכזרי שכן גם אחרי שהציפור תשוחרר לחופשי, ציפור אחרת תיתפס במקומה ותשמש כמלכודת נוספת לתיירים, ולכן אין לעודד את התופעה. מעשה טוב לא יהיה בשחרור הציפור.

ישנן שתי מערות, תחתונה ועליונה ובינהן מדרגות. בתוך המערות פסלים שונים ומקדש קטן. המערות מאד קטנות ואין צורך בזמן רב כדי למצות אותן. עיקר הזמן מוקדש עבור הטיפוס במדרגות הרבות. כוך קטן במערה העליונה מאפשר נקודת תצפית נוספת על הנהר.

כפרים בדרך חזרה ללואנג פרבנג

בדרך חזרה מהמערות, הסירה עצרה בכפר נוסף. כפר של אורגים. נשים אורגות בדי משי במכונות מיושנות. הכפר היה די קטן ולא היה הרבה מה לעשות בו. תיש היה קשור ביציאה מהכפר ולא היה מרוצה בכלל כשהתחלתי לצלם אותו.

המוזאון הלאומי בלואנג פרבנג

היה לי חצי יום להעביר בלואנג פרבנג ונכנסתי למוזאון הלאומי. המוזאון נמצא ממש במרכז והכניסה למתחם אינה בתשלום. במתחם המוזאון אפשר להיכנס לתערוכת אומנות בחינם ואף לצפות בסרט על העיר. יש גם מקדש ופסל של המלך. המוזאון עצמו נראה די קטן. כניסה עולה 20,000 קיפ וויתרתי על התענוג. בתוך המוזאון אסור לצלם אך בין השיחים מצאתי לטאה חמקמקה.

במתחם המוזאון נמצא מקדש שכולו מצופה זהב והכניסה ללא תשלום.

סיור רגלי בעיר

לאחר שנמנעה ממני האפשרות לשכור אופנוע, ואופניים נראו לי יותר כמטרד מאשר ככלי תחבורה בעיר כ”כ קטנה, עשיתי סיבוב רגלי בין הסימטאות של לואנג פרבנג ולאורך הנהר, מה שבדיעבד התברר כרעיון מוצלח ומומלץ.

נזירים רבים צובעים בכתום את העיר עם בגדיהם המיוחדים ושעות אחר-הצהריים הן עיתוי מצויין לצפות בהם מטיילים ברחובות. רבים מהם צעירים בגילאי 13-18. על נהר המקונג אפשר להשקיף מהרחוב ולראות ילדים קטנים משחקים במים ואת הנוף של הבתים הכפריים מהעבר השני של הנהר.

סיפורי התאבדות של נזירים

עליתי לאחד המקדשים, עליה מעייפת במיוחד של עשרות מדרגות בשיפוע תלול, כמו רבים מהמקדשים באזור. במקדש אפשר לראות נזירים נוספים כמו גם להגיע לנקודת תצפית טובה יותר על האזור. הנזירים הצעירים דווקא נהנים לדבר עם זרים. נזיר אחד בן 16 סיפר לי שהוא רוצה להתאבד ולקפוץ מהמקדש כי חברה שלו עזבה אותו לפני חודש והלכה עם מישהו אחר. קצת מוזר לאור מה שהיה ידוע לי על נזירים עד לאותו יום, אבל כנראה שהוא עדיין מתלמד.

את ארוחת הצהריים ביליתי במסעדה הודית בשם נאזים (באנגלית השם לא נראה טוב). למעשה, זו רשת מסעדות שראיתי בכל רחבי לאוס וגם בתאילנד. האוכל לא רע, אבל באזור מסתובבת חבורה של ילדות קטנות שמוכרות צמידים ושרשראות שמבקשות בצורה מתעלקת במיוחד מאנשים שיקנו משהו. אם בחרתם בדרך הלא נכונה והתייחסתם אל אחת מהן, תקבלו עד עשרים דקות של התעלקות שבמהלכן מחיר צמיד יכול לרדת מ-10,000 קיפ ל-1,000 קיפ (40 אגורות). בסופו של דבר לא קניתי מהן כלום כדי לא לתת להן את התחושה שההתעלקות משתלמת.

מקדש צ’ומסי

המשכתי משם למקדש צ’ומסי (Wat Chomsi) הנמצא בראש ההר פו סי (Phousi או Phu Si) כדי לצפות בשקיעה מעל העיר. המקום הוא מוקד עליה לרגל לתיירים וצלמים עם מצלמות ענק שמגיעים כל יום בסביבות 17:30 כדי לצלם את הנוף בשקיעה. כדי לעלות על ההר, עליה מפרכת במיוחד של מאות מדרגות, צריך לשלם 10,000 קיפ ואז לחכות לרגע שבו השמש שוקעת מאחורי פסגת אחד ההרים, מחזה יפהפה. גם נקודת התצפית על האזור לא רעה. אפשר לראות את נהר המקונג, את המוזאון הלאומי ואת כל העיר לואנג פרבנג מזוית פנורמית של 360 מעלות.

למעלה למעלה יש מקדש קטן, שם מצאתי פרפר ענק נדיר ומדהים. לא ברור לי מה הוא עשה שם, אבל הוא הצליח ללכוד את עינהם של מטיילים רבים.

שקיעה מדהימה

אחרי המתנה של כחצי שעה הגיע הרגע המיוחל. השקיעה במקום יפהפיה ועוצרת נשימה. השמש שוקעת לתוך פיסגת ההר שממול לעמדת התצפית ויוצרת מחזה מדהים ביופיו. צלמים מקצועיים עם מצלמות ענק מגיעים מכל פינה כדי לצלם את הארוע. כך זה בכל ערב.

זוג מיפן שישב על סלע וצפה בשקיעה יצר גלויה מושלמת נוספת. זו הייתה אחת השקיעות המדהימות והארוכות ביותר שראיתי.

בזמן השקיעה פגשתי גור כלבים שכפי הנראה מתגורר במקום. פעמון קשור לצווארו ממש כמו שקושרים לפרות והשיניים שלו היו בשלבי צמיחה מה שגרם לו לנשוך ולשחק עם כל דבר שזז.

משיחה עם נזירים צעירים שעולים לגבעה כל יום ראשון ושני התברר לי שהם צריכים לקום כל יום בשעה ארבע לפנות בוקר, אז הם הולכים למקדש להתפלל עד שבע-שמונה בבוקר. יש להם כל יום לימודי אנגלית במשך שעה, מה שמסביר את הרמה הגבוהה יחסית של האנגלית שלהם, הכל יחסי כמובן, ולאחר הלימודים הם יוצאים לעבוד בשדות האורז שבאזור.

אחרי השקיעה הגיעו הדימדומים.

השעה כבר הייתה מאוחרת והמדרגות היו חשוכות לחלוטין, הדלקתי פנס וירדנו בחזרה לשוק הלילה שהיה שוקק חיים.

 

 

מאמר זה פורסם בתאריך 22-01-2007 בשעה 9:57 ושייך לנושאים הפלגה, יומן מסע למזרח הרחוק 2007, כפרים, לאוס, לואנג פרבנג, מערות, מקדשים, נהר המקונג, נזירים, פרפרים, שקיעות. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.