יומן מסע לעולם

20-01-2007, שבת

כבר בשעה 8:30 בבוקר דפקה המארחת מהגסטהאוס על דלת החדר שלי והודיעה שמסיבה לא ברורה אאלץ לנסוע במיניבוס במקום באוטובוס VIP ללואנג פרבנג. ישנן שתי אפשרויות להגיע ללואנג פרבנג והיקרה יותר היא המיניבוס, כנראה בשל צריכת הדלק. הנסיעה אורכת כ-6-7 שעות עם מספר עצירות בדרך.

לא הייתה לי ברירה אלא להסכים ויצאנו באיחור של שעה כשחיכינו לאנשים נוספים שימלאו את המיניבוס. בירור קצר העלה שבאותו יום לא הצליחו למלא את האוטובוס בתיירים ולכן העבירו את כל מי שנרשם למיניבוסים, גם את אלו שהתחילו את הנסיעה בויאנטיאן בדרך ללואנג פרבנג.

הדרך מואנג ויאנג ללואנג פרבנג

הדרך היוצאת מהעמק של ואנג ויאנג וצרת נשימה. פסגות ההרים המדהימים נוגעות בעננים ויוצרות מחזה ציורי שנראה כאילו לקוח מהאגדות. בהמשך, הדרך מפותלת מאד וצרה. נהג המיניבוס צופר לפני ובמהלך כל עקיפה או סיבוב כשאין לו שדה ראיה, מה שקורה די הרבה.

עצירה בכפר של עניים

יש שתי עצירות במהלך הנסיעה כאשר באחת מהן עצרנו בכפר קטן של עניים. לא ידוע לי מה שם אותו כפר, אבל כשעצרנו הוצאתי את הלחם ופחית הטונה שהבאתי איתי ואכלתי צהריים. כלבה בהריון שהתקרבה אלי רצתה גם היא לאכול וזרקתי אליה מספר פרוסות שהיא אכלה בהנאה. תוך כדי שהיא אוכלת שמתי לב לילד קטן, כבן חמש, שניגש אלי וביקש פרוסת לחם.

באותו רגע הרגשתי מוזר ולא נוח כי אני מאכיל כלבה רעבה אבל ילד קטן ורעב רוצה לאכול. הגשתי לו פרוסה והוא המשיך לעמוד והצביע על פחית הטונה שלי. הבנתי שהוא לא יזוז משם ושדברי מארי אנטואנט, אם אין לחם שיאכלו עוגות לא תופסים כאן. סיימתי לאכול והגשתי לו חצי פחית טונה והוא מייד התיישב לאכול.

הילדים שהסתובבו שם כנראה רגילים לשגרת התיירים שעוצרים במקום למנוחה. הגילאים נעים בין גיל אפס לגיל עשר. ילדות בנות שמונה סוחבות את אחיהן התינוק על גבן וכולם הולכים יחפים בבגדים מרופטים ומאובקים. שמעתי על האזהרות שלא לעודד ילדים עניים לקבץ נדבות, וכסף לא תכננתי לתת לאף אחד מהם. למרות זאת, הם נראו מעוררי רחמים ובסופו של דבר הלכתי לדוכן סמוך וקניתי במחיר של שקלים בודדים (4,000 קיפ) אשכול בננות וחילקתי לילדים.

הגעה ללואנג פרבנג

המשכנו משם ללואנג פרבנג. בעיר הספקתי לחזור למציאות ולגלות את הפרשי המחירים העצומים בין הגסטהאוסים בואנג ויאנג לבין אלו בלואנג פרבנג. חדר ללא שירותים מתחיל ב-8$ ועם שירותים ב-10$. נגמרו החיים הטובים של ואנג ויאנג. ברבים מהגסטהאוסים אין מקום בכלל ועל סמך הביקוש הגבוה וההיצע הנמוך המחירים קופצים לשחקים. לאחר סיבוב לא קצר הצלחתי לאתר גסטהאוס מוזנח ב-5$ ללילה עם מאוורר, שירותים ומים חמים בחדר. חלונות אין אלא רק רשתות נגד יתושים, וכמו גסטהאוסים רבים בלואנג פרבנג, הגסטהאוס ממוקם בתוך בית שגרה בו משפחה. הבית ממוקם ממש מול נהר המקונג. ישנה תצפית מאד יפה על הנהר מהמרפסת, או אם פשוט יוצאים החוצה לרחוב. במיוחד בזמן השקיעה.

חיפוש אחר האופנוע האובד

התארגנתי בחדר ויצאתי לחפש אופנוע קל להשכרה. קשה לשכור אופנוע בלואנג פרבנג, או נכון יותר להגיד: בלתי אפשרי לשכור אופנוע.

לאור התאונות הרבות של תיירים בעיר עם אופנוע, החליטה המשטרה לפני שנה להפוך את עסק השכרת האופנועים לתיירים לבלתי חוקי. אפשר לשכור אופניים במחיר המתחיל ב-1$ לאופניים פשוטים ועד 5$ לאופני הרים. יש לי הרגשה משונה שבשל התיירות המפותחת בעיר, המשטרה אסרה על השכרת אופנועים כדי לקדם את פרנסת הטוקטוקים והמוניות. במקום זה הסתובבתי רגלית במרכז העיר, בין הסמטאות השונות ועד שהגעתי לשוק הלילה. בדרך פגשתי בקוף היה קשור לעמוד באחת המסעדות שליד הנהר, וביקרתי במקדש שהיה ליד הרחוב הראשי בלואנג פרבנג ומסיבה לא ידועה יצא ממנו עשן.

שוק הלילה של לואנג פרבנג

שוק הלילה של לואנג פרבנג הוא רחוב אחד גדול שנסגר לתנועה בשעות הערב. במקום מתארגנים רוכלים רבים על שטיחים ונשארים שם עד חצות. חלקם עטופים בשמיכות ומוכנים גם להירדם אם יהיה צורך. נראה שהם נשארים ערים רק כדי לספק את צרכי התיירים ולא כי הם נהנים מהעניין. הסחורה זהה בדוכנים רבים. סוגי בדים שונים, מזכרות, ועוד. בסימטה קטנה שיוצאת משוק הלילה אפשר לאכול צלחת גדושה באוכל צמחוני כמו ירקות מבושלים, פסטה ונודלס במחיר מגוחך של 5,000 קיפ בלבד. סכום השווה לכ-2.5 ש”ח.

הזמנתי טיול מאורגן ליום שלמחרת, קצת אינטרנט ולישון.

 

 

 

מאמר זה פורסם בתאריך 20-01-2007 בשעה 10:34 ושייך לנושאים ואנג ויאנג, יומן מסע למזרח הרחוק 2007, לאוס, לואנג פרבנג, נהר המקונג, שווקים. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.