תאילנד
לאוס
קמבודיה
סין
וייטנאם
פיליפינים
ישראל
ירדן
מצרים
צרפת
ארה"ב
קנדה
English
17-01-2007, רביעי
הרבה מידי אין מה לראות בויאנטיאן. על הבוקר הזמנתי אוטובוס VIP לואנג ויאנג (6$). האוטובוס יוצא בסביבות השעה 14:30 והאיסוף מהגסטהאוסים מתחיל ב-14:00.
מסביב לויאנטיאן
היו לי מספר שעות להעביר ונסעתי לפארק הבודהה. המרחק מויאנטיאן הוא כ-30 ק”מ. כדי להגיע יש לחזור לגשר הידידות (מעבר הגבול עם תאילנד) ולהמשיך שבעה ק”מ נוספים. מי שמגיע ללאוס מהגבול טוב יעשה אם יבקש מהטוק טוק לעבור קודם בפארק.
הדרך עוברת דרך אזור כפרי בין שדות אורז, פרות שהולכות על הכביש והנהר הנמצא לימין הדרך. הכבישים לא טובים בחלקים מסויימים.
פארק הבודהה
פארק הבודהה הוא מקום שאפשר להעביר בו שעה. יש הרבה פסלים מעניינים, ועל אחד מהם, בצורת כדור ענק, אפשר לטפס ולהשקיף על האזור. מי שנכנס עם מצלמה צריך לשלם מעבר למחיר הרגיל עבור זכות הצילום.
מעבר לפסלים הענקיים והמעניינים, מצאתי סמל מוזר שהזכיר את הסמל הידוע לנו כמגן-דוד.
בפארק פגשתי קבוצת יהודים שהגיעו מארה”ב לביקור בלאוס. ביקשתי מאחד מהם שיצלם אותי ומייד זוהתי כישראלי לפי המבטא. אחרי ההתלהבות הראשונית על המפגש עם ישראלי, החלפנו כמה מילים והמשכנו לדרכנו. עוד אז הגעתי למסקנה שהמבטא הישראלי טוב שישאר בשפה העברית, אך בשפה האנגלית לא רק שהוא לא נחוץ, אלא עלול לגרום לכל מיני צרות בעתיד.
מקדש סיסאקט
אחרי שחזרתי לעיר, הספקתי לבקר במקדש Wat Sisaket. נחמד לא יותר (דמי כניסה: 3,000 קיפ – כ-1 ש”ח).
טנדר אסף אותי ותיירים נוספים לאוטובוס. בהמוניהם הם נאספים לאוטובוס אחד מכל העולם. עליתי לאוטובוס ומייד שמעתי עברית, מה שנמשך כל הנסיעה. האלטרנטיבה היא אוטובוס מקומי שהיה אמור לעבור את אותה הדרך ב-7-8 שעות במקום ה-4 של ה-VIP, לדברי האדם מהגסטהאוס שהזמין לי את הכרטיס.
ואנג ויאנג
הגענו לפני השעה 19:00 אחרי פחות מארבע שעות. ההלם הראשוני של המטייל הממוצע המגיע לואנג ויאנג הוא די צפוי לאור מה שהולך במרכז. האוטובוס עוצר בגסטהאוס שכנראה עובד עם חברת הנסיעות ומשם אפשר להמשיך עם טנדר (5000 קיפ) לגסטהאוסים במרכז. לאחר סיבוב קצר הגעתי לגסטהאוס הרצוי בשם Sisavang שנמצא במרכז של המרכז בתוך סימטה קטנה. המחיר 4$ ללילה נשמע כמו בדיחה לאור התנאים. המקום נראה מטופח, הריצפה עשויה שיש מצוחצח, החדרים נקיים, מרווחים ויפים, יש מאוורר, שירותים ואפילו מים חמים. חדר עם טלוויזיה עולה דולר נוסף אבל אין צורך לאור מה שיש במרכז.
במרחק של מספר צעדים מפתח הגסטהאוס פזורים עשרות מסעדות ופאבים על שטח לא גדול במיוחד. נכנסתי למסעדה, אם אפשר לקרוא לה כך, הקרובה, התיישבתי על אחת מהספות המאולתרות ובמשך ארבע שעות לא זזתי משם, כמו יתר התיירים שישבו במקום. המסעדה מורכבת מספות עץ מרופדות בשטיחים ומעל כל ספה שולחן נמוך שעליו מוגש האוכל. שתי טלוויזיות מציגות פרקים של הסידרה “חברים” ללא הפסקה. עוברים ושבים מתבוננים בפלא המסתורי בהתפעמות וכבר הפסקתי לספור כמה פעמים צילמו את המקום כשישבתי שם. ממש ממול ישנה מסעדה דומה ובכל האזור מציגים סרטים, משפחת סימפסון, כדורגל ומה לא. העיקר שיכנסו ויאכלו.
בשעה 23:00 המקום נסגר כשאחרוני הסועדים כבר עזבו (לאחר רביצה של שעות רבות).
עברית
