יומן מסע לעולם

09-01-2007 שלישי
הטיסה לקייב מתל-אביב נמשכה כ-4.5 שעות כמתוכנן. מקייב ולאחר המתנה של מספר שעות וסיבוב קצר בדיוטי פרי, עליתי על טיסה לבנגקוק. מספר דקות אחרי שהמטוס המריא, עלינו מעל העננים, שהיו צפופים ולבנים במבנה מוקצף אינסופי ממש כמו באגדות. מחזה מדהים.

על המטוס פגשתי את יוליה, 26, שהגיעה מסנט פיטרסבורג לנופש של עשרה ימים בפאטאיה. האנגלית שלה הייתה דלילה אך היא סיפרה לי שברוסיה היא מנהלת מכון כושר ושתי מסעדות. 9 שעות של מעט שינה, שתי ארוחות, חצי סרט, כמה משחקים על מחשב כף-יד, הרבה מוסיקה והגענו לבנגקוק.

נמל התעופה החדש של בנגקוק

נמל התעופה החדש של בנגקוק שנפתח לפני פחות משנה, נראה מרשים מאד. חמש קומות או יותר של מבנה עצום בגודלו. השעה הייתה 5 וחצי לפנות בוקר. הבדלי הזמנים בין תל-אביב לבנגקוק – 5 שעות כך שבתל-אביב השעה הייתה 0:30 בלילה.

ניגשתי בעקבות העדר לדוכן ה-Visa On Arrival רק כדי לגלות 20 דקות מאוחר יותר, שאנו הישראלים איננו זקוקים לויזה ומספיק למלא את הטופס שחילקו במטוס ולגשת מייד לביקורת דרכונים. 50$ ראשונים עברו הסבה לבהטים כבר בשדה התעופה.

מחוץ לאולם הנחיתות, קומה אחת למעלה, ניגשתי לסטאר-באקס כדי לשתות את הקפה הראשון ולהתעורר. על הדרך לקחתי מפה של בנגקוק ועם הקפה חשבתי לאן להמשיך כל-כך מוקדם בבוקר.

קומה חמישית, שער הנכנסים. האזור קצת שומם ומספר נוסעים נכנסים לשדה התעופה. נהג מונית חביב הסיע אותי לקאו סאן דרך כביש האגרה (65 בהט) עבור סכום של 230 בהט לפי מונה.

רחוב קאוסאן

השעה כבר 7 בבוקר ורחוב קאו סאן שומם. חנויות מתחילות להפתח לקראת 9 בבוקר אך מספר עסקים פתוחים במשך כל הלילה.

ביקרתי בקשר הישראלי, שמשרדיו היו סגורים, בגרין האוס (כנ”ל), ובמספר מקומות אחרים. בשעה כזו אפשר להזמין רק חדרים. לבסוף הגעתי למשרדי סאוואדי שעליו קראתי המלצות והזמנתי כרטיס נסיעה לקאנצ’נבורי במיניבוס (בפועל זה היה ואן). העלות: 250 בהט. חסרונות: מעט יקר יותר מאוטובוס ציבורי. יתרונות: נסיעה ישירה עד לפתח הגסט-האוס הרצוי. בלי בלאגן ותשלום נוסף למונית בלהגיע לתחנת האוטובוסים הדרומית/צפונית. הרכב יוצא מפתח המשרדים בשעה 10 ולי היו עוד שעתיים להעביר בקאו-סאן. סיור רגלי היה האופציה הטובה ביותר. היה משעשע לראות את אותו נהג מונית שעל פניו עברתי לפחות 5 פעמים שואל אותי לפחות 5 פעמים אם אני צריך מונית. עברתי דרך הסימטאות הצרות שעדיין היו בשלבי התעוררות. הומלסים ישנים ברחובות, ומספר כלבים וחתולים מסתובבים ללא מעש. האזור הזכיר לי קצת את התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב.

אזור הקאוסאן מורכב מכמה רחובות שבהם מתאכסנים טיילים. לא הרחק משם נמצא הרחוב הראשי, שם תעבורת הרכבים והאוטובוסים סואנת. יצאתי אל הכביש הראשי במטרה למצוא מקומות מעט מעניינים יותר. מעבר לכביש הראשי נמצא אזור קצת שונה.

במהלך שיטוטי הגעתי לשדרה שבה היו רוכלים רבים. כנראה שהתכוננו לקראת הבוקר. המקום היה עמוס בטנדרים, עגלות ואנשים בבגדים מסמורטטים שנראו כמו צוענים. ניגשתי לאחת החצרות כדי לזרוק לפח את כוס השוקו שקניתי לא מזמן. בחצר שכבו להם שני כלבים מלוכלכים בחוסר מעש, תופעה נפוצה באותו אזור. לכלבים לא היה ממש אכפת שביקרתי בחצר שלהם, לפחות לא בהתחלה.

יצאתי מהחצר בחזרה לשדרה וראיתי אדם יחף יושב ברחוב ולידו כלב קשור ברצועה. כנראה רוכל או הומלס. הוא סימן לי עם הידיים לכיוון הכלב שלו, אז הוצאתי את המצלמה, צילמתי אותו, ונראה שהוא היה די מרוצה מהעניין.

בזמן הצילומים הרגשתי נשיכה חזקה בחלק האחורי של הרגל. מסתבר שלאחד הכלבים היה משעמם והוא החליט לנגוס לי בנעל. זה היה הסימן בשבילי שלא כדאי להיות חברותיים מידי עם כלבים משוטטים. למרבה המזל, הנעל, שעשויה מבלוק של עור מחוזק, ספגה את הנשיכה בהצלחה יתרה ולי לא קרה שום דבר.

בחזרה לרוכל. הוא התחיל לדבר אל הכלב שלו וסימן לו לקפוץ. הכלב קפץ ועשה שלום עם שתי הידיים מספר פעמים. ההומלס, ששמו עד היום אינו ידוע לי, היה מרוצה. הראתי לו את התמונה שלו ושל הכלב והמשכתי ללכת. ההומלס קרא להומלסית אחרת שישבה במרחק לא רב ממנו והיא צחקה. צילמתי גם אותה ונראה שגם היא הייתה מרוצה מהעניין. אולי זו השעה, אולי זה האזור שבחרתי, אבל באותו רגע הייתי הטייל היחיד באותה שדרה.

על הדרך פגשתי נהג טוקטוק שנראה קצת משועמם. הוא חיכה לנוסעים וכנראה שבדיוק פתח את הבוקר. צילמתי אותו והוא ניסה לשכנע אותי לצאת לסיבוב ממונע באזור. הידע המקדים שאספתי על נהגי הטוקטוקים התחמנים בבנגקוק, מנע ממני את התענוג ואחרי שיחה קצרה הסברתי לו שבריא יותר ללכת ברגל ועזבתי את המקום.

בשעה תשע חזרתי למשרדי סוואדי ובשעה עשר בבוקר יצאנו לקנצ’נבורי בנסיעה שארכה כשעתיים ורבע. ישראלים רבים מצאתי ברחוב קאו סאן, וגם בואן שבו נסעתי היה רוב גדול לציבור הישראלי. על הואן פגשתי את ג’ימי, בחור אוסטרלי שהיה לקראת סוף הטיול שלו והגיע להעביר יומיים בקאנצ’נבורי. אחרי מספר דקות של שיחה, כבר התמוטטתי מעייפות ונרדמתי. ניסיתי להשלים את חוסר השינה מארבעים השעות האחרונות שבמהלכן כמעט ולא ישנתי.

עיירת הקיט קנצ’נבורי

הגענו לקנצ’נבורי. עיר שקטה, כבישים סלולים, מעט עסקים וחנויות בצידי הרחובות, והנהר. הנהג עצר בסוכנות טיולים מסויימת. זיהיתי שם גסטהאוס מומלץ – שוגאר קיין, אבל בעקבות המלצות שקראתי על גסטהאוס בשם ג’ולי פרוג החלטתי להמשיך לשם. שאלתי את הנהג איך להגיע, והוא ענה לי שהוא יקח אותי לשם. כמעט כל הנוסעים ירדו והנהג אסף נוסעים חדשים. אני וג’ימי המשכנו לג’ולי פרוג. הייתה לי אפשרות לבדוק גסטהאוסים נוספים (טאמרינד לדוגמה) אבל הייתי עייף ואחרי שראיתי את החדר והמחיר החלטתי להישאר. 70 בהט (8 ש”ח) לחדר פרטי לא קטן עם מאוורר ושקעי חשמל זה דיל לא רע. החדר נקי, וגם המצעים. יש ארון קטן, מאוורר, מיטה, שני שקעי חשמל פנויים ורשתות נגד יתושים על החלונות. חסרון: שרותים ומקלחות משותפים. יתרון: נמצאים במרחק של 5 צעדים מהחדר. חסרון: אין מים חמים. במקלחת הראשונה אחרי הטיסה המים קפואים. לפחות חם בחוץ, אבל עדיין המים קפואים. זה כנראה יהיה אחד מהדברים שאני אצטרך להתרגל אליהם בטיול הזה.

נקודה נוספת שכדאי להזכיר היא השרותים. השרותים נראים רגילים לגמרי רק שדבר אחד חסר. טוב אולי שניים, גם אין נייר טואלט. אבל איפה הידית? ליד האסלה היה ברז קטן שמתחתיו דלי. במקום ידית, המשתמש הממוצע נדרש לחשוב קצת ולחבר אחד לאחד מדוע יש דלי וברז מים ליד אסלה בלי ידית. שיטת ה-”עשה זאת בעצמך” עובדת נהדר בשירותים התאילנדים כאשר יש לשפוך את המים מהדלי לתוך האסלה במקום ללחוץ על הידית, כמקובל במערב.

הזמנתי ליום שלמחרת טיול מאורגן לשמורת ארואן הכולל ביקור במפלים, טרק פילים, רחיצה עם פילים, ביקור במערה ועוד מספר דברים אחרים. כולל ארוחת צהריים, המחיר הוא 1090 בהט. הבחורה הנחמדה עשתה לי הנחה ל-1000 בהט מבלי שביקשתי וביקשה לא לספר לממונים עליה. קיבלתי את הגזירה בשתיקה.

הכל נמצא באותו מקום בג’ולי פרוג, במרחק הליכה של מספר צעדים. גסטהאוס, מסעדה, סוכנות טיולים, תצפית על נהר הקוואי ואפילו השכרת אופנועים ומסאג’ תאילנדי. במסעדה, שהתחבבה עלי במיוחד ממש מייד, מקבלים תפריט עצום. עשרות עמודים של אוכל, שייקים ומה לא. הכל זול בצורה מגוחכת. הזמנתי שייק פירות (מוכן על המקום מפירות טריים, איך לא), וצלחת גדולה של פאד תאי עם נודלס שקופים ב-65 בהט. אפשר להוזיל את הארוחה למחיר מצחיק אפילו יותר.

הגסטהאוס יושב ממש על גדת נהר הקוואי המפורסם. בצמוד למבנה יש גינה עם דשא, עצים וערסלים. אפשר לתצפת ממנה על הנהר, שם עוברות סירות ארוכות זנב, דייגים בסירות קטנות ובסך-הכל מקום פסטורלי וחביב.

נסיון ראשון במסאג’ תאילנדי הצמוד לגסטהאוס עבר בהצלחה ולאחריו סיבוב קצר על אופנוע-טקסי בעיר ולישון, להשלים חוסרים בשינה.

 

מאמר זה פורסם בתאריך 9-01-2007 בשעה 15:54 ושייך לנושאים בנגקוק, טיסה, יומן מסע למזרח הרחוק 2007, מרכז תאילנד, קאו סאן, קנצ'נבורי, תאילנד. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.