יומן מסע לעולם

איך הכל התחיל

הכל התחיל לפני מספר שנים כשעלה אצלי הרעיון לטוס ליפן, רעיון שהתפתח לטיול שכלל גם את סין. הטיול נשאר בגדר רעיון במשך שנים רבות וכלל לא חשבתי לתכנן את הטיול בפועל. אל התרבות היפנית התוודאתי לראשונה דרך סרטי האנימציה האיכותיים של מפיק דגול בשם אייהו מיאזאקי (Hayao Miyazaki). צחלקכם מכיר אותו באופן עקיף מסרט מפורסם, “הנסיכה מונונוקי”, אבל דווקא זה לא היה מה שמשך אותי לכיוון. את הסרט שידוע בארץ בשם “המסע המופלא” ראיתי זמן רב לפני שהגיע אלינו ועבר הסבה לעברית, ולמעשה הרבה לפני שהגיע לגירסתו האנגלית. הסרטים של מיאזאקי היו עוברים תהליך שלם שהיה לוקח לעיתים כשנה עד שהיו מקבלים את הדיבוב לאנגלית. כל הסרטים של הסטודיו שלו ביפן, סטודיו גיבלי, במקורם הופקו בשפה היפנית, וזה מה שנתן לי את הרצון העז ללמוד את אותה שפה. כשראיתי לראשונה, בשנת 2001, את הסרט בשפה היפנית עם כתוביות באנגלית התחלתי להבין כמה היה עוזר לי להבין את השפה הזו על בוריה.

את הסרט, שאותו אני ממליץ לראות בגירסתו המקורית, קשה היה להבין כבר בפעם הראשונה. גם מכיוון שהעלילה שלו כוללת אלמנטים מתרבות שאינה מוכרת לנו, וגם מכיוון שלא קל לעקוב אחר כתוביות באנגלית בצורה שוטפת. ראיתי אותו כמה פעמים נוספות ולא אתנגד לראות את הקסם במיטבו שוב. מפה לשם התחיל החיפוש הקדחתני אחר סרטים נוספים של מיאזאקי וסטודיו ההפקות שלו, סטודיו גיבלי. לכל אחד מהם היה את הקסם שלו והסגנון הכל-כך מוכר של המפיק.

יפן וסין

הטיול שלי התרחב מיפן לסין בשל היותי חובב מושבע של סרטי קונג-פו ואומנויות לחימה אחרות. בעבר הייתי רואה סרטים אלו בכמויות עצומות. החל מסרטים של ג’קי צ’אן המופלא, ג’ט לי האגדי וסמו האנג קאם-בו, ועד לשחקנים פחות מוכרים שהוציאו סרטים לא פחות מדהימים בביצועיהם. לצערי הרב, איכות הסרטים הללו ירדה פלאים בשנים האחרונות לאחר שנכנסו אפקטי המחשב. השחקנים, שמרביתם היו אמני קונג-פו ואומנויות לחימה אחרות, קיבלו חיזוק שלילי מצד הטכנולוגיה שגרמה לכל חובב סרטי קונג-פו להפסיק להעריך את הסרטים.
עוד הרבה לפני שהסרטים מיפן ומסין היו מגיעים לישראל הייתי מחפש אותם בנרות במקומות שכוחי אל, וצופה בסרטים בשפתם המקורית. אם זה ביפנית, בקנטונית או בשפת המנדרין (שפות סיניות) עם כתוביות לאנגלית. ההכרה עם התרבויות החדשות משכה אותי להעמיק את הידע שלי. אם זה בנוגע לסמוראים מיפן, לבתי ספר לאומנויות לחימה הפזורים בסין, על המוסיקה המדהימה של יוצרים יפנים ובמיוחד של אמן מפורסם בשם קיטארו, וכל זה היה עוד בשלהי 2001 – 2002. בתקופה הזו התחלתי ללמוד את השפה היפנית, משימה שעד היום עדיין לא השלמתי.

הטיול ליפן וסין נשאר בגדר רעיון ולא ניסיתי לתכנן אותו ברצינות, בעיקר מפאת חוסר זמן, לימודים ועבודה. בשנת 2005 בדקתי אפשרות להוציא את הטיול לפועל. בדיקות שעשיתי על טיולים במזרח הרחוק העלו שלטייל ביפן לתקופה ארוכה זה לא זול, וכאשר נוסיף את מחיר כרטיס הטיסה זה יצא יקר מאד.לעומתה, סין לא מתאימה לטיילים מתחילים. זו ארץ ענקית וקשה לטייל בה. התיירות בה מפותחת פחות ממדינות אחרות במזרח וקשיי השפה במדינה כל-כך גדולה שבחלקים גדולים שלה אין דוברי אנגלית בנמצא מערימים קשיים רבים על המטייל. באותה תקופה לא הייתי נגוע בחיידק הטיולים. לינה בשטח לא דיברה אלי והאתגר בלסיים מסלול שלם לא אמר לי הרבה. כמעט כל מי שסיפרתי לו על התוכניות שלי להגיע לסין ויפן אמר לי שלא כדאי כי ביפן יקר מידי, וסין פחות מתאימה לטיולים ממדינות אחרות במזרח אסיה, ולמה בעצם לא להתחיל כמו כולם במזרח בארץ שקל לטייל בה עם תיירות מפותחת כמו תאילנד? וכך המוטיבציה שלי לטיול ביפן וסין ירדה פלאים ונדחתה למועד אחר ולא ידוע.

הרעיון לטוס לתאילנד התבשל אצלי בראש זמן רב כטיול הכנה שיתן לי רקע עבור הטיול העתידי לסין ויפן. כבר בשנת 2005 קבעתי לי יעד לינואר 2006, שיא עונת התיירות בתאילנד. המחצית השניה של שנת 2005 התמלאה בעבודה עד אין קץ והטיול שעדיין היה בגדר רעיון, נשאר בגדר רעיון גם בינואר 2006. בחודש מאי 2006, הגעתי להחלטה סופית שהפעם אני לא יכול לוותר וקבעתי יעד עם לוח-זמנים עד ינואר 2007 כדי שהשנה באמת הטיול יצא לפועל, ולא משנה מה, אני שם.
עד חודש יוני 2006 אפשר להגיד שהידע שלי על תאילנד התמצה בעובדה שתאילנד היא מדינה מדהימה, מאד מתויירת וקל לטייל בה, וכמובן שיש בה הרבה מאד תאילנדים (אותם עובדים זרים שמסתובבים על אופניים ולרוב אף אחד לא מתייחס אליהם).

בחודש יוני התחלתי לקרוא מידע שיטחי על תאילנד. בדרך-כלל, המידע הראשוני שקוראים על מדינה חדשה, ובמיוחד כאשר קיימי פערי תרבויות כל-כך גדולים, נכנס מאוזן אחת ויוצא מאוזן שניה. אפשר לסכם את תאילנד במשפט הבא למתעניין המתחיל: “בתאילנד יש איים בדרום, טיולים בצפון ואת בנגקוק העמוסה והמסריחה באמצע. מי שמגיע לתאילנד נוחת בבנגקוק, טס לטרק ג’יפים בצפון תאילנד לכמה ימים, ומשם עובר לדרום המדינה דרך בנגקוק אל האיים”. את המידע הראשוני על תאילנד אספתי מפורומים שונים בעברית. זה תהליך ארוך ומייגע, אבל נותן רקע טוב למה שאפשר לעשות בתאילנד, או יותר נכון להגיד, מה כ-ו-ל-ם עושים בתאילנד.

מהבנה ראשונית שלי קיבלתי את הרושם שלא רבים הם המטיילים לתאילנד שכבר בטיול הראשון שלהם חוקרים מעבר לתוכנית הממוצעת וגם אני כבר בהתחלה בניתי על תוכנית די בסיסית של חודש – חודש וחצי בהתאם לזמן שהקצבתי לטיול זה. כפי שראיתי זאת בהתחלה, הטיולים הפחות שגרתיים פוקדים בעיקר את המטיילים הותיקים שהספיקו לראות חלקים ממזרח אסיה בטיולים קודמים. רק מטיילים שמגיעים לתאילנד לטיול שני יוצאים למסעות קצת אחרים כדי לגוון את הטיול. יש בארץ מגוון רחב של פורומים בעברית שמהם אפשר ללמוד הרבה מנסיונם של מטיילים. יש גם לא מעט אתרים בעברית המספקים מידע וטיפים על תאילנד, ויוזכר לטובה אתר “למטייל” שעמוס במידע חיוני וביומני מסע.
חקירה אינטנסיבית על תאילנד הביאה אותי למסקנה שהמידע על מדינה זו מתחלק למספר סוגים:

1. מידע טכני לגבי המדינה, הערים, העונות, מה יש בכל מקום, וכו’. מידע זה מצאתי כמעט בכל אתר שהיה בו מידע על תאילנד והוא היה יבש, אבל טוב לדעת.

2. מידע על מה לעשות בתאילנד מתוך המלצות כלליות, וכמו שלמדתי בהמשך – לאן כ-ו-ל-ם הולכים, או מה כדאי לעשות בתאילנד אם אין לך זמן או רצון לתכנן טיול אישי משלך.

3. טיפים והמלצות פרטניות שאספתי מתוך יומני מסע ומהמטיילים הבודדים שהטיול הישראלי הנפוץ בתאילנד לא עושה להם את זה.

לאחר חודש וחצי שקראתי וחקרתי על תאילנד, הבנתי שאני לא מחפש את הטיול הישראלי הממוצע.

טיול לתאילנד – אבולוציה של תכנון

התוכנית הראשונית שלי התחילה כמו כל ישראלי ממוצע ביום-יומיים בבנגקוק, יום-יומיים בקנצ’נבורי הסמוכה לבנגקוק, יציאה לצ’יאנג מאי בצפון המדינה לטרק ג’יפים של שלושה ימים, חזרה לבנגקוק במרכז ומשם לאיים בדרום, ולקינוח קניות בנגקוק לפני החזרה לישראל. אפשר לסכם תוכנית כזו בשלושה שבועות עד חודש. אני רציתי יותר.

בשלב מתקדם יותר, קראתי על עיר העתיקות איותאיה, הסמוכה לבנגקוק, והוספתי אותה לרשימה. על שמורת הטבע קאו יאי שנמצאת כשלוש וחצי שעות נסיעה מבנגקוק לא יכולתי לוותר, וחגיגה נוספו גם עיר הנופש פטאיה והאי קו צ’אנג מדרום לבנגקוק. את האיים עדיין לא הכרתי, אבל הערכתי שלא תהיה בעיה לחלק יומיים עד שלושה ימים לכל אי וכך להספיק לבקר בארבעה-חמישה איים במהלך עשרת הימים שתיכננתי לאיים.

השינוי המהותי בתכנון התחיל כשהתחלתי לקרוא ולהבין מה קורה בטרק הג’יפים המפורסם של שלושת הימים בצפון המדינה. איך דוחסים חבורה של ישראלים שיצאו מהארץ כדי לגלות נופים חדשים ותרבות חדשה, ובמקום לגלות משהו אחר הם מוצאים את עצמם בארץ ישראל החדשה, הלא היא תאילנד. נוסיף לעיסה הדביקה הזו נסיעה דחוסה בג’יפ של שעות רבות לפי לו”ז צפוף מידי לעיר פאי ומה הונג סון שעליהן קראתי המלצות כל-כך טובות, וכבר יצא לי החשק להצטרף לטרק שכולם עושים. החלטתי לא לצאת לטרק מאורגן, אלא לעבור ממקום למקום באזורים אלו באופן עצמאי וכך אוכל להתעכב בכל מקום לפי ראות עיני ולא לפי טוב ליבו של נהג הג’יפ או המדריך.

אחרי שנפל האסימון, הבנתי שאני צריך להכיר את הצפון טוב יותר. קראתי על צ’יאנג מאי, על פאי, על מה-הונג-סון וגם על צ’יאנג ראי הקרובה לגבול עם לאוס. החלטתי שאני רוצה להרחיב את הטיול לצפון מכיוון שהיעדים שם משכו אותי יותר. התוכנית שלי השתנתה לטיסה מבנגקוק אל צ’יאנג ראי בצפון. משם אני אמשיך אל העיר מה-הונג-סון, ומשם לפאי ולצ’יאנג מאי. שם אקח רכבת לילה חזרה לבנגקוק. כבר בשלב ראשוני אני ממליץ לכל מי שלא מכיר את תאילנד, לקחת מפה כללית של המדינה ולהסתכל ולראות היכן ממוקמת כל עיר, ולפחות היכן הערים הראשיות. אפשר למצוא מפות טובות של תאילנד בחיפוש התמונות של גוגל עם המילים “Thailand Map”. בקלות אפשר לראות שבצפון-מערב, תאילנד גובלת בבורמה (מיאנמר), בצפון-מזרח היא גובלת בלאוס, בדרום-מזרח היא גובלת בקמבודיה, ובדרום הרחוק תאילנד גובלת במלזיה, האסורה לכניסת מטיילים בעלי דרכון ישראלי נכון להיום. את התכנונים המורכבים יותר כדאי ואף מומלץ לעשות בעזרת מפה בתקריב גבוה של תאילנד. מפה מעולה און-ליין של תאילנד תוכלו למצוא כאן.

התכנון שלי כיסה את צפונה של המדינה, מה שכולל את משולש הזהב – האזור שבו נפגשות שלושת המדינות: תאילנד, לאוס, בורמה. הוא גם כיסה חלק נרחב ממרכז תאילנד ואזור בנגקוק, וכמו כן גם את דרום תאילנד ואזור האיים. את כל כולה של תאילנד לא שיערתי לעצמי שאני אוכל לבדוק בטיול של חודש וחצי, אבל מהתבוננות במפת תאילנד, שמתי לב לשטח עצום שלא קראתי עליו עד לאותו רגע הצעות לטיול. מדובר על שטחה הצפון-מזרחי של תאילנד, האיסאן. מדובר באזור מאד עני בהשוואה לשאר תאילנד, שבו התושבים עניים מאד והתיירות מעטה. כשגיליתי את האיסאן, כבר התחלתי לפזול קצת לכיוון לאוס. חישובים שעשיתי לגבי חלוקה כללית של הימים הביאו אותי למסקנה ש-30 יספיקו בהחלט. רציתי יותר. התחלתי לחקור על לאוס.

לאוס, איך נראתה תאילנד לפני שנים רבות ולפני שהתיירות שינתה אותה מן הקצה אל הקצה, המדינה המופגזת בעולם, ועוד כהנה וכהנה תאורים שקראתי עליה. נשמע לי כמו תוספת טובה לטיול שלא מצריכה טיסות נוספות. את שאר המדינות באזור לא לקחתי בחשבון ואמרתי שאם אני אחליט להגיע לויטנאם, קמבודיה או בורמה, זה לא יהיה בטיול המתוכנן, אלא כנראה שבטיולים שיבואו אחריו, אם וכאשר. לאוס מדינה ארוכה מאד המשתרעת על גבולה המזרחי של תאילנד, על גבולה הצפוני של קמבודיה, על גבולה הדרומי של סין, ועל גבולה המערבי של ויטנאם. קיימים מספר מעברי גבול יבשתיים מתאילנד ללאוס ואפשר להגיע אליה בטיסה מבנגקוק. אני חשבתי יותר לכיוון של כניסה יבשתית.

כדי להיכנס ללאוס מתאילנד יש מספר אפשרויות: מעבר הגבול הצפוני ביותר נמצא במשולש הזהב, בעיר צ’יאנג קונג, לא הרחק מצ’יאנג ראי. אפשרות נוספת היא דרך העיר נונג קאי ומשם דרך גשר הידידות אל הבירה ויאנטיין. יש שתי כניסות נוספות לתיירים בערים דרומיות יותר: נקהון פאנום ואובון רטצ’אטאני קרוב לגבול קמבודיה. מכיוון שהגבלתי את הביקור בלאוס ל-10 עד 14 ימים, ובהתחשב בעובדה שמרבית הדרכים בלאוס אינן סלולות והנסיעה בין הערים איטית וקשה, החלטתי לוותר על דרום לאוס ועל האזור המוכר כ-4,000 האיים במקום בו נהר המקונג הענק מתרחב, וצימצמתי את אפשרויות הכניסה למדינה לשתיים: נונג קאי בצפון-מזרח תאילנד, אזור האיסאן העני, או צ’יאנג קונג בצפון, באזור משולש הזהב. בכל מקרה לא רציתי לחזור באותה דרך שבה הגעתי ולכן ממילא הייתי צריך לעבור בשני מעברי גבול אלו בשלב כלשהו.

ההחלטה שקיבלתי נבעה מתוך המלצות שקראתי על השוק הזול בצ’יאנג מאי. שם אפשר למצוא כמעט הכל במחירים זולים בהרבה משאר השווקים בתאילנד. התוכנית שלי הייתה, לשמור את העיר צ’יאנג מאי לעיר האחרונה שבה אבקר בצפון כדי שהקניות בשוק הלילה לא יעמיסו על שאר הטיול. לאחר הקניות, החזרה מצ’יאנג מאי לבנגקוק תהיה ברכבת לילה. משם היישר לשמירת החפצים הידועה בקשר הישראלי ברחוב קאו סאן בבנגקוק והמשך טיול בדרום ללא מטען מיותר. אם כך, הכניסה ללאוס תהיה מאזור האיסאן הצפון-מזרחי של בנגקוק. העניינים התחילו להתחבר כמו פאזל. מייד ביום הראשון בבנגקוק אני אוציא ויזה ללאוס, תהליך שעלול להימשך מספר ימים. בימים אלו אני אסתובב באזור הקרוב לבנגקוק – עיירת הקיט קנצ’נבורי, ומשם לאיותאיה וחזרה לבנגקוק לאסוף את הויזה וסידורים אחרונים לפני היציאה למזרח תאילנד. כעת מה שנשאר זה לתכנן את הדרך ללאוס.

הדרך מבנגקוק ללאוס אפשרית בטיסה או דרך היבשה ברכבת או אוטובוס. האפשרות של רכבת קרצה לי יותר, במיוחד כאשר שמתי לב שישנן רכבות לילה המגיעות מבנגקוק ועד לנונג קאי, בגבול לאוס. משך הנסיעה כ-12 שעות, תלוי בסוג הרכבת. השאלה הגדולה היא, למה לעבור בשטח כל-כך גדול מבלי לפחות לעצור בדרך כדי לטייל ולחקור את מזרח תאילנד. סיקרנה אותי השאלה למה כמעט ואין מידע בעברית על כל השטח העצום הזה. כמו שרשמתי קודם, הסיבה היא שישראלים לא מבקרים שם, וזה נכון לא רק לישראלים אלא למרבית התיירים. בכל זאת קיימת שם תיירות ויש מה לראות.

קאו יאי. שמורת טבע ששמעתי עליה רבות והיא נמצאת ממש בקצה הדרומי של אזור האיסאן. מרחק של שלוש וחצי שעות נסיעה, בקירבת העיר פאק צ’ונג. שמורה מקסימה, לפי מה שקראתי במקומות שונים, ובה תכננתי לשהות יום וחצי. לאחר הביקור בשמורה אפשר לחזור חזרה לבנגקוק, ומשם לקחת רכבת לילה לגבול לאוס. אבל למה להוסיף שש שעות לנסיעה כשאפשר להמשיך מזרחה בצעדים קטנים ולחקור את צפון-מזרח המדינה?

הבעיה הראשונה שנתקלתי בה הייתה שהרכבת שיוצאת מבנגקוק ומגיעה לנונג קאי, גבול לאוס, לא עוצרת בפאק צ’ונג. כדי לחסוך את החזרה לבנגקוק הייתי צריך להגיע לאחת משתי תחנות – הראשונה – לחזור מערבה שתי תחנות חזרה לקאנג קוי, והשניה הייתה להתקדם צפונה לבואה יאי.

בשלב זה הפסקתי לכתוב את ההקדמה. בסופו של דבר ולאחר גילגולים רבים גם קמבודיה נכנסה לתמונה. התכנון שלי התממש כמעט במלואו. המסלול שלי השתבש ביציאה המתוכננת מפטאיה לקו צ’אנג על גבולה הדרומי של קמבודיה. משם תכננתי להמשיך לעיירת החוף סיהנוקוויל וממנה צפונית לפנום פן ולסיאם ריפ. הדרך חזרה לפויפט כבר התבצעה לפי התכנון. במקום התכנון הנ”ל חתכתי ישירות מפטאיה לאראן וממנה לפויפט. בעקבות מחלה טיילתי רק בסיאם ריפ ועשיתי פרסה חזרה לתאילנד. המסלול שלי השתבש שוב בעקבות דלקת באוזן בדרום תאילנד כאשר דחיתי ספארי צלילות וחתכתי מקאו לאק לפנג נגה וויתרתי על פוקט. בהמשך מובא התכנון של הטיול כפי שיצא בפועל (כלומר מוצג הביצוע של הטיול למרות שהוא בוצע כמעט במדוייק לפי התכנון).

תכנון טיול בתאילנד לאוס וקמבודיה

תכנון טיול של חודשיים בתאילנד לאוס וקמבודיה

בנגקוק – קנצ’נבורי (ארבעה ימים)

המסלול שלי התחיל מבנגקוק, משם קפצתי לקנצ’נבורי שנמצאת שעתיים נסיעה מבנגקוק לכמה ימים של התרעננות בשמורת ארואן ובמחנה פילים. שכרתי אופנוע וטיילתי באזור נהר הקוואי המפורסם (הגשר על נהר הקוואי). ביקרתי במקדש הנמרים, בבית ספר לקופים, בעיר העתיקה של מואנג סינג, ובמספר מוזאונים ומקומות נוספים.

קנצ’נבורי – קאו יאי (יומיים)

מקנצ’נבורי המשכתי ישירות דרך בנגקוק למזרח תאילנד אל שמורת הטבע קאו יאי הנמצאת בסמוך לעיר פאק צ’ונג. הגעתי לשם ברכבת. בשמורה עשיתי שני טרקים. ביקרתי במערת עטלפים וטיילתי במשך יום שלם בשמורה. משם המשכתי אל האיסאן.

קאו יאי – קוראט (יום אחד)

הגעתי עם אוטובוס מפאק צ’ונג אל העיר קוראט הנקראת גם נקהון ראטצ’אסימה. זו עיר טיפוסית באיסאן המאופיינת במרוצי הסוסים שבה. מקוראט קפצתי לפימאי שם נמצאים מקדשי פימאי בסגנון קמבודי. לאחר מכאן חזרתי לקוראט.

קוראט – ויאנטיאן (יום אחד)

מקוראט לקחתי רכבת לילה לעיר נונג קאי הנמצאת על מעבר הגבול עם לאוס. חציתי את גשר הידידות ועברתי ללאוס ומייד לעיר הבירה ויאנטיאן. בעיר הבירה שכרתי אופנוע, ביקרתי בשער הניצחון, בפארק פאטו שאי ונסעתי לפארק הבודהה שם ראיתי פסלי אבן ענקיים.

ויאנטיאן – ואנג ויאנג (יומיים)

אוטובוס מויאנטיאן הביא אותי לעמק ואנג ויאנג המדהים שם נמצאת עיירת התיירים המוזרה. שכרתי אופנוע, טיילתי במערות ועשיתי את מסלול האבובים המפורסם.

ואנג ויאנג – לואנג פרבנג (שלושה ימים)

מואנג ויאנג הגעתי אל לואנג פרבנג באוטובוס. לואנג פרבנג היא עיר שמורה ומיוחדת וממנה יצאתי להפלגה על נהר המקונג למערות פאק או, יצאתי לטרק פילים, טיילתי רגלית במקדשי העיר ועליתי לתצפית על גבעת צ’ומסי כדי לתצפת על השקיעה המדהימה.

לואנג פרבנג – צ’יאנג קונג (יומיים)

שיט של יומיים על נהר המקונג הביא אותי לצפון תאילנד כאשר בדרך עצרתי ללינה בכפר פאק בנג. עברתי את הגבול בעיירה הואי סאי בצידה של לאוס והגעתי לצ’יאנג קונג בצידה של תאילנד.

צ’יאנג קונג – צ’יאנג ראי (יומיים)

מצ’יאנג קונג המשכתי לצ’יאנג ראי באוטובוס. זוהי עיר גדולה ששימשה כנקודת יציאה עבורי לשבט קארן (ארוכות הצוואר), לדוי טונג וגני המלכה האם, ולמשולש הזהב. בכל האזור טיילתי עם אופנוע. בלילה הלכתי לשוק הלילה.

צ’יאנג ראי – פאי (יומיים)

המשכתי לפאי דרך צ’יאנג מאי. לקחתי אוטובוס מצ’יאנג ראי לצ’יאנג מאי ומשם אחד נוסף לפאי. אין דרך אחרת. בפאי טיילתי בסביבת העיירה על אופנוע, הגעתי למחנה פילים שיושב על הנהר, לקניון של פאי, למפלים, לכפרים שמסביב, למעיינות החמים ובלילה לשוק הלילה.

פאי – מה הונג סון (ארבעה ימים)

מפאי יצאתי על אופנוע לעיירה מה הונג סון. דרך מפותלת ירוקה הביאה אותי אל האזור המדהים ביותר בתאילנד. בילתי שם מספר ימים, הגעתי לכפרי הקארן, ארוכות הצוואר וביקרתי בכפרים אחרים, טיילתי בפסגות ההרים המקפיאות על אופנוע, הגעתי למערת הדגים, לטירת פונג טונג, אל גבולי בורמה שונים ואזורים נידחים ומרוחקים.

מה הונג סון – צ’יאנג מאי (חמישה ימים)

ממה הונג סון חזרתי לפאי על אופנוע ומשם באוטובוס לצ’יאנג מאי. עיר ענקית שמשמשת כבירת הצפון. גם בצ’יאנג שכרתי אופנוע. יצאתי לטייל בשמורת דוי אינטהנון שנמצאת על ההר הגבוה ביותר בתאילנד ועל פיסגתו נמצאים סטופות המלך והמלכה המרשימות. רכבתי אל דוי סוטפ שם נמצא מקדש מוזהב ומרשים וביקרתי בשבטי ההרים באזור. בדרך לכפר בו סאנג ביקרתי בבתי מלאכה ומפעלי אמנים. נסעתי לאזור מה רים שם ביקרתי בחוות נחשים ורכבתי על סוסים תאילנדים. בצ’יאנג מאי עשיתי קניות בשווקים מאד זולים הנמצאים מסביב לעיר, וביקרתי בשוק הלילה.

צ’יאנג מאי – פטאיה (ארבעה ימים)

מצ’יאנג מאי לקחתי רכבת לילה לבנגקוק ובלי הרבה הפסקות המשכתי עם אוטובוס לפטאיה. בפטאיה לקחתי קצת חופש אחרי חודש של טיולים. צללתי לראשונה במפרץ תאילנד, עשיתי קצת קארטינג, ושכרתי אופנוע כדי להסתובב בעיר בקלות.

פטאיה – סיאם ריפ (שמונה ימים)

מפטאיה לקחתי אוטובוס מפואר לאראניאפרת’ט שנמצאת על גבול תאילנד – קמבודיה. ממנה עברתי את הגבול הקמבודי לפויפט הנמצאת בצד השני. נסעתי באוטובוס מפויטפט על הכביש המשובש המפורסם עד לסיאם ריפ. בסיאם ריפ קניתי כרטיס לשלושה ימים למקדשי אנגקור המרשימים, שם נסעתי על אופניים חשמליים. יצאתי להפלגה לכפר דייגים שצף על המים, ובו ראיתי חוות תנינים צפות על הנהר, וגם לקחתי חופשת מחלה.

סיאם ריפ – בנגקוק (שלושה ימים)

מסיאם ריפ חזרתי בחזרה על אותו כביש משובש באוטובוס עד לפויפט. חציתי את הגבול לתאילנד לאראן. מאראן נסעתי באוטובוס לבנגקוק. העברתי מספר ימים בבנגקוק ברחוב קאו סאן. טיילתי קצת בבנגקוק במרכזי הקניות והשווקים.

בנגקוק – קאו סוק (חמישה ימים)

רכבת לילה מבנגקוק הביאה אותי לסורתאני הנמצאת בדרום תאילנד. משם לקחתי אוטובוס לשמורת הטבע קאו סוק. בקאו סוק רכבתי על פילים, עשיתי מספר טרקים רגליים בג’ונגל וישנתי באזור שבו בקתות עץ צפות על אגם.

קאו סוק – פנג נגה (ארבעה ימים)

מקאו סוק המשכתי באוטובוס לקאו לאק. בעקבות דלקת באוזן דחיתי ספארי צלילות שהיה מתוכנן והמשכתי למפרץ פנג נגה. משם יצאתי להפלגה במפרץ של הרים קרסטיים לכפר מוסלמי ולאי של ג’יימס בונד.

פנג נגה – קראבי (שלושה ימים)

אוטובוס מפנג נגה הביא אותי לקראבי. משם יצאתי לשיט קיאקים ביערות המנגרובים, ביקרתי בחוף אאו נאנג, ברייליי ביץ’ ובחופים יפים נוספים. יצאתי בסירה מהירה לטיול יומי באי קו פי פי המדהים ולאחר מכן טיילתי עם אופנוע למערת הנמר, וגם נכנסתי למערות עטלפים מפחידות.

קראבי – קאו לאק (ארבעה ימים)

מקראבי חזרתי באוטובוס לקאו לאק. משם יצאתי בספינה לספארי צלילות של ארבעה ימים וארבעה לילות.

קאו לאק – בנגקוק (שלושה ימים)

סוף המסע הסתיים בבנגקוק. השלמתי את החוסרים בקניות, יצאתי לצ’יינה טאון, לקניונים ולשווקים ובסופו של דבר חזרתי לישראל.

 

מאמר זה פורסם בתאריך 24-07-2006 בשעה 3:37 ושייך לנושאים לאוס, מזרח אסיה, תאילנד. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.