יומן מסע לעולם

טרק רגלי של 14 ק”מ בפארק הלאומי ג’יואודז’איגו על הצלע התחתונה של ה-Y.

הכבישים ושבילי ההליכה בנויים בצורת האות Y כאשר הכניסה נמצאת בנקודה התחתונה ביותר ואורך הצלע התחתונה 14 ק”מ. חסכתי את 90 היואנים עבור כרטיס אוטובוס יקר והתחלתי ללכת רגלית במעלה ההר.

בכניסה התעניינתי לגבי מזון ושתיה לאורך הקטע ונאמר לי שלא קיימים דוכנים מזון ושתיה לאורך כל 14 הקילומטרים, ידיעה מטרידה במיוחד. אוכל ליום שלם היה לי וחזרתי מייד כדי להצטייד בשתיה נוספת. בסך הכל כשלושה ליטרים של מים.

בכניסה לשמורה לא הבינו למה אין לי כרטיס אוטובוס ולאחר הסברים הצלחתי להכנס. מטיילים בודדים הולכים ברגל בדרך זו. הרוב המוחלט עולה על האוטובוסים. כך מצאתי את עצמי לגמרי לבד בשבילים של השמורה, חווייה מדהימה כשלעצמה. ההליכה במעלה ההר אינה קשה במיוחד. ארבעת הקילומטרים הראשונים אינם מעניינים. שבילי עץ מכוסים ברשתות מתכת עוברים בתוך יער לצד נחל שקט. מידי פעם מופיעים מפלים קטנים ולא מעניינים.
המשך קריאה …

אין תגובות »

קמתי בשבע בבוקר והוצאתי את התיקים לקראת המעבר למלון הזול (והמוזנח) יותר. קראתי לבעלי המקום כדי לעשות צ’ק אאוט. הבחור הנחמד שאל אותי למה אני עוזב כל כך מוקדם והסברתי לו שמצאתי מלון בחצי מחיר, ואני עוזב למרות שהחדר מצויין, הרבה יותר טוב מהמלון שאליו אעבור. מייד קיבלתי הצעה שלא יכולתי לסרב לה - להישאר בחדר בארבעים יואן במקום בשמונים.

התיקים חזרו לחדר ויצאתי רגלית לשערי השמורה.

מחיר כרטיס כניסה לשמורה הוא 220 יואן (170 לסטודנטים) בחודשים האחרונים בוטלה האפשרות להשתמש בכרטיס במשך יומיים ומי שמעוניין להיכנס פעמיים צריך לקנות שני כרטיסים. המחיר יקר מאד, גם אחרי ההנחה לסטודנטים.

בנוסף למחיר הגבוה יש להוסיף 90 יואן ליום עבור כרטיס נסיעה באוטובוס בתוך השמורה. המתחם מאד גדול ובלתי אפשרי ללכת ברגל לקצה השמורה ביום אחד (לבני אדם נורמלים).
המשך קריאה …

אין תגובות »

הגיע היום לעזוב את ש’יאן. עזבתי את ההוסטל שבו שהיתי במהלך השבוע האחרון, שויואן (Shuyuan). ראיתי טובים יותר אבל אנשי הצוות נחמדים ועוזרים. יש להם ידע מספק באנגלית. במקום יש רק שני שרותים מערביים בלבד, מה שיכול להוות בעיה. גם המים החמים לא תמיד עבדו ומצאתי את עצמי רץ לקבלה כדי לבקש שידליקו את הדוד.

במקום יש פאב שמחלק בירות חינם בכל ערב. לא יצא לי לבדוק כי הייתי חולה. יש גם מיחם שאפשר לקחת לחדר ומים חמים ללא הגבלה - מתאים להכנת תה וארוחות אינסטנט. המקום מציע שרותי כביסה (6 יואן לק”ג). באשר לחדרים, אני ממליץ להתרחק מהחדרים במרתף המחניק והדחוס, לשלם עשרה יואן נוספים ולקבל מיטה בחדר של שישה בקומה העליונה. החדרים כוללים לוקרים.

מונית הסיעה אותי לתחנת האוטובוס הנוסע לנמל התעופה. האוטובוס יוצא ממול למלון מלודי בסמוך למגדל הפעמון בכל חצי שעה החל משש בבוקר ועד שש בערב. המחיר 27 יואן והנסיעה אורכת שעה. מונית ישירה לנמל עולה 150 יואן. כשהגעתי למקום בשעה 8:50 נהג מונית תפס לי את היד והוביל אותי למונית שלו שהייתה כבר מלאה בשלושה אנשים. המחיר שהוא ביקש היה 30 יואן ונראה היה שהוא מיהר לצאת לפני האוטובוס.
המשך קריאה …

אין תגובות »

זה לא יום האינטרנט הבינלאומי אלא בסך הכל יום חסר מעש ברובע המוסלמי של ש’יאן. עוד בערב קודם מצאתי מקום שמספק אינטרנט במחיר זעום של שני יואן לשעה. בניגוד למחשבים העתיקים שבהוסטל, כאן יש מחשבים חדישים שתומכים ב-USB2 שהינו חובה לגיבוי תמונות וטיפול בדיסק הקשיח.

בצהריים כשיצאתי מההוסטל ירד גשם שסימן עבורי שוב שזה הזמן להמשיך הלאה. כמעט בכל עיר שביקרתי לאחרונה הגשם הגיע ממש ביום האחרון, ובכל פעם מחדש הרגשתי שאני מקדים אותו ביום אחד.

מחשבות לטייל על החומה התפוגגו להן עם הגשם וניצלתי את היום לטובת גיבוי התמונות מהשבועות האחרונים.  עוד בערב קודם גיליתי שפנס ראש יחודי שהיה לי נעלם, ספק אבד, ספק נגנב. היצרן יושב בשנגחאי ובמייל הודיעו לי שלא תהיה בעיה לשלוח את המוצר להוסטל בצ’נגדו לשם אגיע בעוד שבוע.

המשך קריאה …

אין תגובות »

יומיים נותרו לי בש’יאן. באחד מהם רציתי ללכת לראות את חיילי הטרה קוטה שבזכותם העיר ש’יאן מפורסמת. כבר התחלתי להרגיש טוב יותר ונראה שהמחלה הולכת ומתפוגגת.

אוטובוס מספר 603 מגיע כמעט מפתח ההוטסל אל תחנת הרכבת (1 יואן). מתחנת הרכבת יוצאים מיניבוסים ואוטובוס מספר 306 אל אתר חיילי הטרה קוטה, מרחק של כחצי שעה נסיעה (7 יואן).

עליתי על אחד המיניבוסים שהיה לקראת יציאה בסמוך לאוטובוס 306 ועליו הכיתוב Terra Cotta Warriors. באופן משעשע לא הנהג ולא הכרטיסן הבינו מה פשר השם טרה קוטה, למרות שנסעו לשם בקביעות. שם האתר הסיני הוא בינגמאיונג ורק אותו המקומיים מכירים.

הגענו לאתר אחרי כשעה. המקום תיירותי להחריד. מחיר כניסה הוא 90 יואן (45 לסטודנטים). ניתן לשכור מדריך קולי בארבעים יואן נוספים בכניסה או לפני השער הראשי. המרחק בין השניים דורש הליכה של כעשר דקות, אותן ניתן לקצר בעזרת אחד הרכבים המקומיים (5 יואן להלוך, 6 הלוך וחזור). בכניסה הגיע אלימדריך מקומי בשם טומי והציע להדריך אותי במקום. המחיר הרגיל הוא 100 יואן, אך מכיוון שהגעתי מאוחר הוא הציע לי הדרכה של שעתיים בשבעים יואן, שלאחר מיקוח קצר ירדו לחמישים יואן. מאוחר יותר גיליתי שהאנגלית של טומי לא משהו והייתי צריך לעיתים לתחקר אותו כדי להבין מה הוא אומר.
המשך קריאה …

אין תגובות »

גם באותו יום הייתי חולה. המחלה נפלה עלי בזמן טוב כי בש’יאן ממילא אין יותר מידי מה לעשות ואפשר לצאת לטיולי חצי יום ברובע המוסלמי ובאתרים שונים בעיר שלא יקרה שום דבר אם לא יבקרו בהם.

קיבלתי הוראות הגעה לבית חולים סיני שנמצא במרחק הליכה של רבע שעה מההוסטל. רגע לפני נכנסתי לבית מרקחת שם המליצו לי על סירופ נגד שיעול שמורכב מדבש, צמחים טבעיים ורפואה סינית. ויתרתי על הרעיון להמשיך לבית החולים ועליתי על אוטובוס לכיוון קניוני המחשבים של ש’יאן במטרה להחזיר את הכרטיס המזוייף שקניתי יום קודם לכן.

קו מספר 212 מגיע לשם אחרי עשרים דקות (1 יואן). אותה מוכרת הייתה במקום וסיפרתי לה במילים עדינות שלא רק שהכרטיס מזויף אלא יש עליו וירוס. היא לא הופתעה ולא ניסתה אפילו להתווכח והציעה לי החזר מלא על הכרטיס. מה שהרגיז אותי היה שאת אותו כרטיס מזויף היא החזירה למדף התצוגה עד שהפראייר הבא ירכוש אותו. הבקשות שלי להסיר את הכרטיס מהתצוגה לא עלו יפה גם כשאמרתי לה שאני אתקשר למשטרה על הפצת וירוסים וסחורה מזויפת (בסין? נו באמת…). כאות מחאה צילמתי את המוכרת ואת החנות למען יראו ויראו, לפחות מי שקורא שורות אלו.

המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום עדיין חולה ניצלתי כמה שעות כדי לבקר בפגודת האווז הגדולה. הפגודה נמצאת בסמוך למרכז קניוני מחשבים גדול ועל הדרך קפצתי לקנות כרטיס 8 ג”ב מיקרו-SD.

באזור יש לפחות ארבעה קניונים שמוקדשים אך ורק לטכנולוגיה מודרנית. סלולארים (בקומה התחתונה), מחשבים ניידים (בקומה השניה), ומחשבים שולחניים (בקומה השלישית). ברובם הסדר של הקומות זהה. הקומה הרביעית מוקדשת לאביזרי מיחשוב כגון כבלים ומתאמים.

באחת החנויות מצאתי לבסוף כרטיס מיקרו-SD בגודל 8 ג”ב. בספטמבר 2008 לא קל למצוא כרטיסים כאלו בש’יאן. המחיר נראה סביר - 220 יואן (כ-115 ש”ח). המוכרת הראתה לי שני כרטיסים של סאנדיסק. האחד באריזה קטנה שנראתה מזוייפת ולא הסכמתי לקנות. את השני היא הביאה מחנות אחרת. האריזה נראתה מקורית לגמרי, רק שהייתה בעיה קטנה - חריץ קטן בחלק התחתון הראה שהיא פתוחה במעט. אריזה פתוחה עלולה להצביע על כך שמישהו החליף את הכרטיס במזוייף בשלב כלשהו, או שהוציאו אותו כדי לבדוק שהוא עובד.

המשך קריאה …

אין תגובות »

עדיין קצת חולה, קמתי מאוחר ולקראת השעה אחת אחר הצהריים החלטתי לנצל את חצי היום שנשאר ולעשות משהו. כדי לא להתאמץ יותר מידי שכרתי אופניים (30 יואן ליום לאופני הרים עם הילוכים מההוסטל, 15 יואן לחצי יום, 5 יואן לשעה). חשבתי לבקר בפגודת האווז הגדול, מה שלבסוף לא קרה אבל על הדרך הגעתי למוזאון או יער האבנים בעיר העתיקה. כארבעים יואן ו22 לסטודנטים. המקום לא קטן. יש בו חתיכות סלע גדולות עליהן מסותתות אותיות בסינית. ללא הדרכה מסודרת קשה להבין מה הולך שם. בקצה של המוזאון יש אטרקציה חביבה בצורת ציירים שמניחים דף נייר על תבליט סיני עתיק ובשיטה מיוחדת יוצרים ציור מהתבנית.

מצד ימין יש תערוכות ומיצגים, פסלים גדולים בצורת חיות וקבוצה גדולה של עמודים שבראש כל אחד חיה אחרת. אפשר להעביר במקום שעה עד שעתיים. נחמד אבל אפשר לוותר אלא אם כן יש לכם עניין מיוחד בקליגרפיה סינית.

המשך קריאה …

אין תגובות »

קמתי די מאוחר באותו יום, ולא הרגשתי טוב. בהתחלה חשבתי שזה בגלל עשן הסיגריות באוטובוס של אתמול אבל מספר שעות מאוחר יותר הבנתי שמדובר בוירוס שכנראה תפסתי בהוסטל.

ההוסטל Shuyuan נמצא בתוך העיר העתיקה של ש’יאן ממש בצמוד לחומה הגדולה ולשער הדרומי. מיקום מצויין. יצאתי לטייל ברחובות העיר כדי לחפש בנק. Bank of China נמצא במרחק עשרים דקות הליכה מחוץ לחומה. עוד כמה המחאות נוסעים הפכו לאלפי יואנים והמשכתי רגלית לטייל באזור. ש’יאן מחוץ לחומות לא מעניינת במיוחד. כשהתקרבתי בחזרה לעיר העתיקה נכנסתי לחנות מטיילים שהחזיקה ציוד מקורי ויקר של חברות כמו Columbia  ואחרות. החברה הזולה ביותר היא סינית מקומית, Shehe. יש להם מוצרים איכותיים. גם הם יקרים אך בשל היצור בסין הם זולים יותר. אחרי 20 אחוזי הנחה, דבר שכמעט בלתי אפשרי להוציא בקניונים וחנויות יוקרה אחרות קיבלתי מעיל מיקרו פליז איכותי ב-140 ש”ח.

בהמשך נכנסתי לחנות מטיילים נוספת שהחזיקה מבחר גדול יותר אך הנחות אין, והמחירים בשמיים דומים לאלו של ישראל. מברור שעשית מאוחר יותר מסתבר שהסיבה היא שהמוצרים הללו  אינם מיוצרים בסין.
המשך קריאה …

אין תגובות »

יצאתי לבדוק את שווקי לואוינג בסמוך לעיר העתיקה.

מונית הסיעה אותי למגדל שעומד במרכז העיר העתיקה. 11 יואן. אם כבר מוניות, כדאי לדעת שבלואוינג, בניגוד לבייג’ינג שבה המונה מתחיל מעשרה יואן, כאן המונה מתחיל בחמישה יואן. עדיין אין מה להשוות לנסיעה באוטובוס במחיר של יואן אחד.

לא מצאתי משהו מעניין בין הבתים העתיקים. במרחק הליכה מהעיר נמצא מדרחוב עם חנויות זולות ובסמוך אליו שוק קטן שבו המחירים זולים בהרבה מהמחירים של בייג’ינג וממחירי החנויות הסמוכות לתחנת הרכבת. קניתי שם תיק נשיאה גדול עם גלגלים במחיר מצחיק של 60 יואן (כ-30 ש”ח). משם בחזרה למלון.

כשהגעתי בשעה 14:00 עובדות המלון דרשו ממני לשלם על יום נוסף בגלל שאיחרתי בשעתיים. היה קשה להתווכח איתן מכיוון שלא דיברו מילה באנגלית ולא היה לי חשק לבזבז את חצי היום האחרון ויכוחים בסינית קלוקלת ופנטומימה עם העובדות. לבסוף התפשרנו על 20 יואן, מה שנראה לי מעט מוגזם ביחס למחיר ששילמתי ליום אחד (45 יואן). על כל פנים מהמלון הזה (ראו תמונה) אנ ממליץ להתרחק. אם יעשו לכם הנחה במקום אחד ישלימו את החסר במקום אחר, כמו במחיר של טיול מאורגן או בדרך מקורית אחרת. החדרים רועשים ומלוכלכים והשרותים לא משהו שתרצו להתקרב אליו.

המשך קריאה …

אין תגובות »

הנסיעה למקדש שאולין במיניבוס עלתה 40 יואן. על המיניבוס התברר לי שזהו טיול מאורגן למספר אתרים ולא רק למקדש שאולין. עצרנו בשני מקדשים לפני שנכנסנו למקדש שאולין. דמי כניסה שערוריתיים של 180 יואן ירדו במעט ל 140 יואן עם הנחת סטודנט. בכל זאת נראה לי שדמי הכניסה למקום  נמוכים יותר עם קניה בקופת הכרטיסים. אל המקדש הראשון לא נכנסתי. מאט ואני מצאנו אטרקציה מעניינת יותר - רכיבה על סוס מקומי לשדות הסמוכים בזמן שהקבוצה ביקרה במקדש.

מקדש שאולין עצמו היה אכזבה בשבילי. מעבר לכך שניתנו לנו פחות משלוש שעות לבלות במקום, יתר הזמן נוצל לטובת מקדשים אחרים, מקדש שאולין הוא בסך הכל עוד מקדש אחד גדול ותיירותי. הנוף מסביב יפהפה. הגענו ביום בהיר והשמיים כחולים, תופעה שאינה אופיינית לאזורים אחרים שבהם הייתי בסין. חצי קילומטר מהכניסה נמצא אולם האימונים שם אפשר לראות מופע וושו בשעה 14:00. וושו זו אומנות לחימה שמטרתה היא בעיקר לצורכי הופעות ולא למטרת לחימה אמיתית כמו קונג-פו.
המשך קריאה …

אין תגובות »

בחמש וחצי בבוקר שמעתי רעשים מוזרים  . כמה סינים עמדו ליד המיטה ודיברו בקול רם. הם דיברו בסינית אבל היה לי ברור שאני נושא השיחה. פקחתי את העיניים וראיתי אישה מבוגרת מצביעה על המיטה שבה ישנתי וכבר הבנתי שהגיע רגע הגירוש… התקווה שלי שלא יעירו אותי באותו לילה התנפצה. אספתי את התיקים ועברתי לקרון האחר. הבוקר התחיל להפציע אבל זה לא היה מה שמנע ממני להרדם.

בשעה 11:30 הרכבת הגיעה ללואוינג. בסך הכל 11 שעות נסיעה.

בתחנת הרכבת קפצה עלי חבורה של סיניות מבוגרות שניסו לשדל אותי להיכנס למלון שלהן. הלכתי בעקבות ההצעה הזולה ביותר - 60 יואן, מחיר שירד ל- 45 יואן ללילה אחרי מיקוח. המלון נמצא 2 דקות מהתחנה, ממש מעבר לכביש. הכיתוב בסינית ואין לי מושג מה שמו. חדר עם מיטה זוגית מוזנח, מעט מחניק, קירות מלוכלכים. בסיטואציה אחרת הייתי מוותר אבל התיק השבור שכנע אותי להישאר. עוד בכניסה האישה הספיקה לדחוף לי כרטיס מיניבוס הלוך-חזור למקדש שאולין ב-40 יואן. מאוחר יותר גיליתי את השרותים המלוכלכים המשותפים. המקלחות נמצאות בקומה אחרת אבל מים חמים יש בשעות הערב.

בהמלצת האישה מהמלון יצאתי באוטובוס למערות לונגמן. השעה כבר הייתה 13:00.
המשך קריאה …

אין תגובות »

קמתי מאוחר. בלילה קודם השלמתי פערים באינטרנט והלכתי לישון בשלוש לפנות בוקר.

הרבה לא הפסדתי כי גשם שטף את פינגיאו עוד משעות הבוקר. לקראת הצהריים יצאנו אני ומרטינה (פולין) למקדש שואנגלין. תפסנו טרמפ על אחד מהטריסייקלים הממונעים (25 יואן אחרי מיקוח) והגענו אחרי 20 דקות בנסיעה איטית במיוחד.

מקדש שואנגלין (25 יואן, 12 יואן לסטודנטים) אינו גדול במיוחד. יש בו פסלים צבועים בתוך כתריסר מבנים. מעבר לזה הוא די משעמם. כשיצאנו אחרי 30 דקות הנהג היה עסוק בניפוח אחד הצמיגים במשאבה ידנית. ניצלנו את ההזדמנות לטייל בכפר הצמוד למנזר. בניגוד לפינגיאו הרועשת המקום שקט מאד נטול תיירים.
המשך קריאה …

אין תגובות »

ב-7:30 בבוקר לערך הגענו לפינגיאו. עוד לפני שהגענו תפס אותי לשיחה אדם סיני מבוגר, הסביר לי איפה לרדת ונתן לי מידע על המשך הדרך שלי אחרי פינגיאו, הכל בסינית כמובן.

כבדרך אגב אחרי השיחה שלנו הוא סיפר לי שהוא בעל הוסטל בפינגיאו והוא מזמין אותי לבדוק את החדר אחרי שסיפרתי לו שעדיין אין לי מקום שהוזמן מראש. להצעה של הסעה חינם מתחנת הרכבת ועד למרכז העיר העתיקה לא יכולתי לסרב, מה גם שההוטסל שלו הופיע ברשימה ההוסטלים שלי לפינגיאו.

הגענו להוסטל בכלי רכב טיפוסי לפינגיאו - רכב קטן שדומה מאד לרכבים הקטנים ממגרשי הגולף. אחרי מיקוח קל מחיר החדר שהיה לפי הגדרה דורמס 70 יואן ירד ל60 יואן. החדר באופן מפתיע היה ברמה שלא מביישת מלון איכותי. שתי מיטות, טלוויזיה, מזגן עם שלט, שרותים (מערביים!) צמודים ומקלחת עם מים חמים. חשבתי שאני אקבל חדר דומה לזה שקיבלתי בבייג’ינג אבל בפועל רק שניים חולקים חדר זו עליית מדרגה. החסרון של החדר הוא שהמנעול מבחוץ כלומר אי אפשר לסגור את הדלת בלי לחסום את הכניסה לשותפים בחדר. כל ההוסטל התאפיין ברוח האווירה הסינית העתיקה - מנורות אדומות ויריעות בד על כל דלת כך שגם אם הדלת לא סגורה זה לא נורא.

המשך קריאה …

אין תגובות »

ביום האחרון בבייג’ינג חיכתה לי רכבת לפינגיאו, העיר הסינית המפורסמת בזכות העיר העתיקה והבתים הסינים ההיסטוריים שיחודיים כל כך רק לה.

גם באותו יום שכרתי אופניים ולו רק כדי לסדר סידורים לא צפויים וקניות אחרונות בעיר הגדולה. כל השבוע בבייג’ינג, השבוע הראשון של ספטמבר, היה חם באופן מפתיע. אבל ביום האחרון הסתיו החל להראות את אותותיו וגשם קל החל לרדת. במלון Far East איפשרו לי לאחסן את התיקים בחדר מיוחד עד לרגע העזיבה. אני אנצל את ההזדמנות ואספר קצת על ההוסטל, שלמרות שנקרא מלון הוא לא בדיוק כזה. המבנה עצמו נראה טוב, מושקע ושמור. מחירי החדרים גבוהים לטעמי אך המצב זהה בכל בייג’ינג. עבור מיטה בדורמס בחדר של ארבע מיטות במרתף שילמתי 80 יואן. גם זה בזכות שעשיתי הזמנה מראש דרך האינטרנט. האולימפיאדה מקפיצה כאן מחירים וכדי להישאר מעבר לשלושה ימים כמעט והייתי צריך להתחנן שישאירו לי את מחיר ההזמנה ולא יקפיצו את המחיר ל 120 יואן. ההרגשה הלא נעימה שקיבלתי גרמה לי לחשוב פעמיים אם כדאי לחזור לשם שוב. הפקידים בקבלה דוברים מעט אנגלית ובוודאי שלא אנגלית שוטפת. גמישות במחירים לא תמצאו שם ואפילו להפך. מחירי הטיולים המאורגנים יקרים. המיטות בדורמס לא מצדיקות את המחיר, המזרן דק מאד והמיטה קשיחה. בקומה הראשונה יש דורמס יקרים יותר עם מזרן עבה יותר אך החדר קטן והמיטות של קומותיים בניגוד למרתף.

המשך קריאה …

אין תגובות »