Journey to the World

הכפר דז'אושינג ובני שבט דונג~Zhaoxing Dong Village

I was awaken early today, 6:15 in the morning. Basha village is still a little dark. Villagers are just waking up.

On the previous night I’ve booked a motorcycle for the next morning to take me from the village back to the bus station of Congjiang. From there I was planing to go to another village – Zhaoxing. The bus leaves early in the morning so you need to get up in time to catch it. The motorcycle arrived near my hostel at 6:50 as promised. I had a little surprise in the form of another passenger. A young guy hopped on the motorbike a moment before I had the chance to, and so we were three on a motorcycle driving down the slopes of a mountain back to Congjiang.

It was the type of old motorcycles with a big seat. Such a seat that even four people can get packed on if they really want to. Such motorbikes you see frequently in Vietnam.

The ride was quite easy. There was enough room on the seat for everyone. We arrived in the bus station after twenty minutes. The bus to Zhaoxing leaves at 7:20, and not as I was informed before (7:30) so we got there just in time.

No comments »

הכפר דז'אושינג פגודה בכפר דז'אושינג טווים חוטים, הכפר דז'אושינג

Images inside this article: 66 | Watch Slideshow

זה היה יום של נסיעות. החל מתשע בבוקר ועד שש וחצי בערב. תשע וחצי שעות להגיע מהכפר דז’אושינג במחוז גוויידז’ואו אל לונג ג’י במחוז גואנגש’י.

הכפר דז’אושינג על הבוקר. נפרדתי מהסטודנטים לעיצוב, אותם פגשתי בפאב בלילה הקודם. הם המתינו לאוטובוסים שיובילו אותם לכפר באשה, בדיוק בכיוון ממנו הגעתי. בשעה שמונה וחמישים עצר המיניבוס המוביל אל סאנגג’יאנג במרכז הכפר; הוא נראה עלוב במיוחד, כאילו הולך להתפרק בכל רגע. מחיר הכרטיס הוא 35 יואן (כ-18 ש”ח).

הנסיעה החלה על כביש תקין יחסית, כביש כזה הכולל את הפיתולים הרגילים בין ההרים של מחוז גוויידז’ואו. הכביש היה מעט רטוב ובכל פעם שהמיניבוס היה בולם היה נשמע רעש מזעזע כאילו שהבלמים הלכו לקיבינימט, והמיניבוס היה מחליק מעט. זמן לא רב מאוחר יותר, הגענו לכפר קטן. משם הכביש הפך לדרך עפר רעועה. המיניבוס, שמלכתחילה לא היה במצב טוב, הטלטל על הדרך הרעועה וקפץ מצד אחד לצד שני. החלונות הרעישו ללא הפסקה והכסאות נעו מצד לצד וחרקו בקול רעש נוראי. לפתע הנהג עצר והחל בפניית פרסה כשהוא נזהר לא להידרדר לתהום. באותו זמן חשבתי שהנהג הבין את מצבו החמור של המיניבוס והחליט לחזור, אבל לא כך היה. מיניבוס נוסף הגיע מולנו. ממנו ירדה קבוצה של סינים. שלושה מהם החזיקו סיגריות ביד, ומכיוון שעד לאותו רגע המיניבוס היה נטול מעשנים, המצב לא נראה שהולך להשתפר. הם התקרבו לאיטם למיניבוס שלנו ועלו עליו. מהרגע שעלו, נשארו לי שתי אפשרויות – לנשום את האבק שיצא משביל העפר או את העשן של הסיגריות הסיניות, אחד המסריחים והמזהמים בעולם. כמובן שבחרתי באבק.