Journey to the World

באותו יום ביקרתי בפארק צ’יאנגלינג (Qianling) הנמצא בתוך העיר גוויאנג. זהו פארק ענק שבו חיים קופים, והוא אינו בדיוק הפארק הטיפוסי שחשבתי שאראה.

מחוז גווידז’ואו. רכבת הלילה הגיעה אל גוויאנג לאחר 18 שעות נסיעה מצ’נגדו. השעה הייתה שמונה בבוקר. היתרונות של דרגש שינה תחתון ברכבת גדולים מתמיד כשמדובר בנסיעה כ”כ ארוכה. זה התחתון הוא המרווח מבין השלושה. אפשר לאחסן את התיקים מתחת למיטה ולצאת לטיול קצר לשרותים מתי שרוצים. בנוסף, אפשר לצפות בנוף מהחלון בקלות ולהשתמש בשולחן הצמוד לכוס תה, מרק או מנה חמה.

ההפרש הזעום בין הדרגש התחתון לזה האמצעי (4 יואן) יוצר מצב שקשה להשיג כרטיס מסוג זה, בוודאי שלא בהתראה קצרה מראש. ברכבת שבה נסעתי לא היו סולמות אל הדרגשים הגבוהים. במקומם היו מעין רגליות מתקפלות שעליהן צריך לקפץ כדי להיכנס לדרגשים העליונים.
Read More …

No comments »

נסיעה מגוויאנג אל אנשון הנמצאת מערבית אליה. משם אוטובוס נוסף אל עבר דז’ג’ין. נסיעה שכזו אורכת בסך הכל חמש שעות, כולל הזמן הדרוש להחלפת אוטובוס.

כהרגלי קמתי מאוחר בשעה עשר וחצי, וגיליתי שמזג האוויר הסגרירי והגשום של גווייאנג הצליח לתפוס אותי לא מוכן ושוב חטפתי איזה וירוס. באותו יום נזכרתי שכבר שבוע שלם שכחתי לקחת את המולטי-ויטמין הכל-כך בזמן שמטיילים במקומות רחוקים. כדי למנוע מחלה חוזרת כמו שקרה בש’יאן וחיסלה כמעט שבוע מהטיול, הצטיידתי בבגדים חמים וקפצתי לבית המרקחת הקרוב כדי לרכוש את מיטב התרופות.

בבית המרקחת התקשורת מסובכת. כאן לא מדובר בשיחות יום-יומיות בסינית אלא בתרופות מהרפואה הסינית, מינונים וכהנה וכהנה. מי שלא מסביר את עצמו נכון עלול לגמור עם תרופה משלשלת במקום תרופה נגד שפעת. הנסיון שלי בבית המרקחת בש’יאן הוכיח את עצמו ויצאתי משם עם מיטב התרופות לכאב גרון ושפעת , יחד עם סירופ לכאב גרון שמיוצר בהונג קונג והתגלה כמוצלח בפעם הקודמת. גודל הנזק – 71 יואן.
Read More …

No comments »

אחת המערות הגדולות בעולם נמצאת במחוז גווידז’ואו, לא הרחק מהעיר אנשון, שנמצאת במרחק שעה וחצי נסיעה מגוויאנג. לא יכולתי להגיע עד לאנשון מבלי לבקר במערה הגדולה בסין, ולמרות שזו לא המערה שציפיתי לגלות, היא ענקית ומקסימה.

קמתי די מוקדם. התרופות הסיניות מהלילה הקודם החלו לחלחל למערכות והרגשתי טוב יותר. יצאתי ברגל מהמלון החביב שבו שהיתי (30 יואן לחדר פרטי). הלכתי לכיוון המדרחוב וחיפשתי את האוטובוס לכיוון מערת דז’ג’ין. למרות שלעיירה ולמערה אותו שם, היא נמצאת במרחק של שעת נסיעה מהעיר. במהלך הנסיעה נגלים הנופים היפהפיים של מחוז גווידז’ואו בצורת שדות אורז, עליהם אלומות אסופות בסגנון הסיני המסורתי, והרים קטנים המהווים חלק בלתי נפרד מהנוף.

כשהגעתי לאתר המערה, בדיוק הגיעה קבוצה גדולה של תיירים סינים. הצטרפתי אליהם ויחד נכנסנו לסיור מודרך, כלול במחיר הכרטיס הגבוה. כאן המקום לציין שאי אפשר להיכנס למערה ללא סיור מודרך וזה יוצא רק כאשר מגיעה קבוצת מטיילים. היה לי מזל באותו יום. לא ברור לי כמה צריך להמתין בדרך-כלל.
Read More …

2 comments »

באותו יום יצאתי לשני אתרים גדולים באזור אנשון (מחוז גווידז’ואו) – מפל חואנגואושו ומערת ארמון הדרקון (מערת לונגונג). עד לאותו יום המחוז לא היווה עבורי אטרקציה גדולה. הוא שימש בעיקר כנקודת מעבר בין מחוז סיצ’ואן למחוז גואנגש’י, בו נמצאים גווילין ויאנגשואו.

בהתאם להמלצת בעלי המלון שבו שהיתי באנשון (חדר חביב עם שרותים צמודים ומקלחת עם מים חמים ב-50 יואן, לאחר מיקוח קל), כל אחד מהאתרים הצריך יום שלם, אך מכיוון שהייתי קצר בזמן רציתי לאחד בין האתרים. ממדריך הלונלי פלנט הבנתי שהדבר אפשרי ושיש מיניבוס העובר בין האתרים, נתון שהתברר בהמשך כשגוי.

בעל המלון המליץ להגיע קודם למפל חואנגאושו, האתר “הגדול” מבין השניים, משם אוכל להמשיך במיניבוס למערת ארמון הדרקון (לונגונג דונג), “הקטן” מבינהם.
Read More …

No comments »

באותו יום חזרתי לאתר מערת ארמון הדרקון כדי לעלות בשנית על האומגות הענקיות ולעבור בנחת על “מאורת הדרקון” היפהפיה. לאחר החזרה לכפר יצאתי רגלית לכיוון ההפוך. עברתי בשדות אורז מקסימים, עזרתי למקומיים לחבוט בגבעולי התבואה, ולאחר שיט על הנהר המשכתי ברגל על שביל לא מסומן באזור ביצות מדהים שצמוד לאתר מערות ארמון הדרקון. בשעה האחרונה ליווה אותי דייג מקומי שסיפר לי על הטיולים שלו בסין.

את מרבית חלקי אתר מערת ארמון הדרקון, הלא היא לונגונג דונג, כבר ראיתי ביום הקודם. התעוררתי מוקדם בבוקר ונכנסתי בחזרה אל אתר המערות מהכפר שבו ישנתי. מכיוון שהכפר נמצא בתוך האתר אפילו לא הייתי צריך לרכוש כרטיס נוסף (128 יואן, 68 לסטודנטים).

הלכתי בחזרה לכיוון האומגות. לא הספיק לי מה שעשיתי אתמול ורציתי להשלים את החסר. אדם מקומי התלווה אלי להליכה והגיע איתי עד לאומגות. המעבר ב “מאורת הדרקון” המדהימה הוא בונוס נוסף. לאחר המאורה, עברנו במערת גואניין, שהיא מעין כוך ענקי בתוך ההר שבתוכו מקדש ונזירים.

Read More …

One comment »

באותו יום יצאתי לסיור בעיר גוויאנג במטרה להשלים ציוד חיוני חסר – מגבת למטיילים. מגוויאנג עליתי על אוטובוס לעיר קאילי, שם ביקרתי במדרחוב שוקק החיים, שוק הלילה והמרכז המסחרי.

בנסיון נואש לאתר בעיר גוויאנג מגבת למטיילים לאחר שזו הקודמת נשכחה בצ’נגדו, יצאתי על הבוקר מהמלון וחיפשתי רגלית חנות למטיילים שאת כתובתה נתן לי נהג מונית מאתמול. לפי הפקידה במלון המקום לא רחוק. הגעתי לחנות אחרי כחצי שעה והנחיות שונות ומשונות בסינית ממקומיים. זו התבררה כחנות לחיילים (חנויות לחיילים די פופולאריות בסין בהשוואה לחנויות למטיילים), אך מגבת למטיילים אין. המוכרת הייתה נחמדה ונתנה לי כתובת של אחת חנויות המטיילים הבודדות בעיר גוויאנג.

תפסתי מונית, הראתי לנהג את הכתובת ויצאנו לדרך. תעריפי המוניות בגוויאנג גבוהים ומתחילים בעשרה יואן, כמו בבייג’ינג.
Read More …

No comments »

באותו יום נסעתי מקאילי אל הכפר לאנגדה. בטרק רגלי הגעתי אל שני חלקי הכפר המרוחקים זה מזה, ומשם במסלול לא מסומן דרך ההרים הסובבים. תפסתי טרמפ על הכביש הראשי עד לכפר קטן בדרך, ומשם על אופנוע אל ליישאן ובחזרה לקאילי.

אוטובוס שיוצא לעיתים תדירות מקאילי אל ליישאן עוצר בכפר לאנגדה כעבור שעת נסיעה. המחיר 9 יואן.

הכפר לאנגדה מחולק לשני חלקים. החלק שני מרוחק כחצי שעת הליכה מהראשון.

החלק הראשון, בו עוצר האוטובוס, הוא די קטן. בתי עץ מסורתיים נראים מכל עבר. על חלונותיהם תלויים פלפלים חריפים ותירסים מיובשים שמעניקים להם גוון מיוחד.

Read More …

No comments »

Xijiang. There are about a thousand houses in this village, the largest one among the Meo villages. Most of the houses are made of brown wood, giving them a special look on the mountain’s slope. The village is built within a valley. Houses are scattered on the slopes of mountains from both sides. A river crosses the two parts of the village. You can cross it by walking on one of the wind and rain bridges, typical to Meo villages of the province. Beautiful rice terraces are all around the area. There are a couple of possibilities to tour Xijiang – in the center of the village located at the bottom of the valley, climbing the southern slope or climbing the northern slope, where mose rice terraces are.

I left the hotel in Kaili with my huge bag in order to travel from Kaili to Xijiang and directly to Congjiang. Since there was no bus connecting the two, I had to take a bus from Kaili to Xijiang (two hours), go back to Kaili by bus and take another bus to Congjiang. Leishan is somewhere on the way, and the bus from Kaili to Congjiang stops in Leishan on its way. To make a little shortcut, instead of going on the bus directly to Xijiang, I took the bus from Kaili to Leishan (13 yuan, one hour and a half), I left my huge bag in luggage storage (there is no such thing in Leishan. It was left in the ticket lady’s office) for 4 yuan a day, and went on another bus from Leishan to Xijiang leaving at 14:30 (10 yuan, one hour).

Read More …

No comments »

After spending half a day in Xijian village I went on a bus for a long trip of thousands of steep curves between Leishan and Congjiang. Only after the bus has arrived in Rongjiang, the curves calmed a little. Overall it was a five and half hours in a minibus.

At 10:00 in the morning I walked out the hostel to investigate the Southern, less interesting side of Xijiang. A few art students sit on the mountain’s slope. They came here to practice their expertise. The brown wooden houses, so typical to Xijiang are seen everywhere. I climbed for fifteen minutes from the village till I reached the main road. This is where tourist groups come on buses to watch the view of the village and the river crossing it. The village is covered with fog during the day. It’s not easy to take a picture from a distance.

Read More …

3 comments »

Congjiang. I woke up at 10:00. Having intentions to stay another day in the hostel, I packed a small bag and went to the reception to pay for the next day. The reception lady gave me the deposit I paid the night before for the key (10 yuan). She refused that I stay another day.

It seemed a little odd so Insisted on staying. Then the owner of the place came in and told me this is not a hotel so I cannot stay any more days. Since my Mandarin was not good enough to understand what they wanted, I left the place. They pointed towards a nearby hotel (an expensive one). Another hostel look-alike refused to give me a room as well. The official hotels for tourists are expensive so instead of sleeping in Congjiang, I headed to Basha village, located ten kilometers from the city. This village is known as a hunters village still dressing and working like they did in old times.

I left my huge bag in the bus station of Congjiang (4 yuans per day). There’s no direct bus to Basha, so to get get there you have to take the minivan (30 yuan) or a motorcycle (20 yuan). I settled with a local motorbike driver for 15 yuan and we were on our way to Basha.

Basha village is on a mountain top 20 minutes drive from the city. There are numerous hostels. I entered one of them called Guns Group. Room pricing with showers is 60 yuans. There is a 3-bed dormitory for 20 yuan (per bed). If you get lucky the room will be completely empty.

Read More …

No comments »