Journey to the World

זהו יומו השני של טרק ערוץ דילוג הנמר, וגם האחרון. בלילה היה קור מקפיא, אך השמיכות החשמליות בגסטהאוס עזרו מאד להתגבר על הקור, ורק כשיצאתי בבוקר החוצה הרגשתי אותו שוב. הרים שפסגותיהם עטורות בקרח חוסמים את קרני השמש עד לשעה תשע וחצי בבוקר בערך, ועד אז קר מאד, אך מהרגע שקרני השמש עוברות את הפסגות הגבוהות הכל-כך קרובות, מזג האוויר משתנה ונהיה חם, ואפילו חם מאד.

ביום השני השלמתי את הטרק עד סופו, במהלך הדרך השביל הצר העובר בין ההרים חוצה מפל קטן אשר מציף אותו. מי שמסיים את טרק ערוץ דילוג הנמר יכול להשקיע שלוש שעות נוספות ולרדת ממש עד לנהר השוצף. זה אינו מסלול קל, ודרוש מאמץ לא מועט כדי לסיים אותו בשעתיים, אך הוא שווה את המאמץ. לפני שתתחילו אותו כדי לבדוק מתי המיניבוס האחרון יוצא בחזרה לליג’יאינג או לכביש הראשי, משם תוכלו להמשיך באוטובוס ציבורי.

קמתי בתשע בבוקר אל הקור העז של המקום. הגסטהאוס בו ישנתי Tea Horse Trade Guesthouse נחמד מאד, למרות שהוא אינו גדול כמו אחרים באזור. התלבשתי היטב בהתאם למזג האוויר המקפיא שבחוץ, אך לא עבר זמן רב כשיצאה השמש מבעד לפסגות ההרים עטורות הקרח ואט אט השלתי את רוב השכבות עד שנשארתי בחולצה עם שרוול קצר, ממש כמו ביום הקודם. זה רק ממחיש את כמה הטמפרטורות באזור קיצוניות זו מזו, הקרח המקפיא על פסגות ההרים הסמוכות אל מול השמש הלוהטת בשל הגובה הרב בו נמצא השביל.

ארוחת בוקר עצלה ושיחה עם החברים שפגשתי בלילה הקודם התמשכו כשעה, ולקראת אחת עשרה בבוקר יצאתי מהגסטהאוס להמשך המסלול. במהלך הטרק חצה את השביל מפל מים היורד מפסגת ההר ועד לנהר יאנג צ’ה, יש לחצות בזהירות כי השביל צר וחלקלק.

לסופו של של הטרק הגעתי כעבור כשלוש שעות בהליכה מהירה. הגסטהאוס של טינה מסמל את הנקודה האחרונה שם ראיתי מכוניות וכביש סלול. מי שרוצה יכול להעביר שם עוד לילה או לקחת משם מיניבוס ליעד הבא, או לחלופין הסעה אל הכביש הראשי המחבר בין ליג’יאנג אל שנגרי-לה, שם עובר אוטובוס ציבורי אחת לשעה (מומלץ לבדוק לוחות זמנים).

מסלול נוסף אל נהר יאנג צ’ה

לא נותר זמן רב. המיניבוס האחרון המגיע לכביש הראשי יוצא בשעה 16:00 ושלוש שעות נחשבות לפרק זמן סביר כדי לעבור את המסלול שנחשב לקשה יחסית. הירידה במורד ההר כרוכה בתשלום של 10 יואן עבור האנשים המתחזקים אותו. אלו דואגים לכבלי אחיזה ותחזוקה שוטפת. זה לא המקום היחיד בו יש לשלם, ואם תרצו לעלות מהצד השני תשלמו 10 יואן נוספים. לאורך הדרך ממתינים סינים עם כסאות המחוברות לאלונקות, אשר בעבור מחיר לא פעוט יסחבו אתכם עד למטה.

אל הנקודה התחתונה של נהר יאנג צ’ה השוצף והקוצף הגעתי אחרי למעלה משעה. יש להקדיש כעשרים דקות כדי להנות מההישג של הירידה מטה! המקום מרשים ועוצמתי, ובכלל אם אתם באזור, מומלץ להגיע.

אחרי הירידה מגיעה העליה. זו קשה ומפרכת, דורשת טיפוס על סולמות ומדרונות לא פשוטים. אולי זה היה כי מיהרתי והייתי קצר בזמן, אבל עבורי זה היה מתיש כי מיהרתי להגיע בחזרה למעלה לפני השעה ארבע אחר הצהריים. הסינים מומחים בפתרונות לעצלנים, ובשלב מסויים אחד המקומיים הציע לי להשלים הדרך על סוס שבמקרה היה לידו, ואחרי מיקוח קצר הייתי כבר בדרך למעלה. כמה דקות לפני השעה ארבע הגעתי בחזרה לגסטהאוס של טינה.

מיניבוס הביא אותי בחזרה אל הכביש הראשי, ולאחר ארוחה קלה בעיירה הסמוכה עליתי על האוטובוס לשנגרי-לה. כלל לא תכננתי להגיע לשנגרי-לה, הנמצאת צפונית לערוץ דילוג הנמר, ובמקור תכננתי לחזור אל ליג’יאנג, אך הנופים הנפלאים של מחוז יונאן לא השאירו בי שום ספק, ושנגרי-לה הייתה הבחירה הטבעית עבורי, למרות הקור העז השורר באותה תקופה במקום.

שנגרי-לה

הגעתי אל תחנת האוטובוסים בעיר שנגרי-לה, הנקראת גם ז’ונגדיאן. אופנוע-מונית הסיע אותי לאחד ההוסטלים המומלצים בלונלי פלנט, אך במקום גיליתי כי מחיר הלינה יקר מאד והתנאים גרועים. המשכתי משם רגלית לעבר העיר העתיקה. ממש בכניסה הגעתי למלון זול, שם הוצע לי חדר ענקי ובו חדר אמבטיה בגודל של החדר. מקום ענק. מקלחת מיוחדת, שרותים מערביים ושמיכה חשמלית על המיטה. מה עוד צריך? המלון נמצא ממש מול החניון הצמוד לעיר העתיקה ושמו Outdoor Guesthouse.

הדבר הראשון שמרגישים בשנגרי-לה הוא הקור, קר מאד. ובמיוחד בלילה.

את מהלך אותו היום של הטרק אפרסם בעתיד בפירוט נרחב יותר.

 

This article was published at 7-11-2008 Time: 14:10 and belongs to categories Far East Travel Journal 2008 - 2009, Yunnan Province, China, Tiger Leaping Gorge. You can follow comments to this article using the feed RSS 2.0. You can post a comment, or trackback from your website.