Journey to the World

כדי לחפות על הימים הרבים שבוזבזו בשבועיים האחרונים בגוויילין ויאנגשואו, חסכתי יום כשהזמנתי טיסה מייד לאחר שרכבת הלילה מגוויילין הגיעה לקונמינג. עוד באותו היום מצאתי את עצמי בליג’יאנג בגסטהאוס המפורסם של מאמא נאש’י. כך בתוך 24 שעות עברתי בשלושה מחוזות שונים, גודל כל מחוז כגודל מדינה ארופאית.

סוכן מכירות מגיע לתחנת הרכבת ומנסה לשדל אותי לעלות על אוטובוס התיירים לליג’יאנג, ומאוחר יותר מתברר לי שהפרש המחירים בין אוטובוס תיירים לטיסה פנימית אינו מצדיק את שעות הנסיעה הרבות. אוטובוס אל ליג’יאנג (עובר דרך דאלי) עולה כ-150 יואן והנסיעה אורכת עשר שעות. אלא אם כן יעדכם הוא דאלי, אין הצדקה לקחת אוטובוס. בדרך חזרה לקונמינג תכננתי לנסוע באוטובוסים דרך דאלי, כך שאת הדרך היפה העוברת בין הערים ממילא אראה בהמשך. הסיבה העיקרית שבגינה בחרתי להגיע לליג’יאנג לפני דאלי היא שחודש נובמבר מסמן את תחילת החורף המקפיא, וככל שמצפינים במחוז יונאן, כך הטמפרטורה צונחת, כלומר עדיף להגיע לצפון יונאן מוקדם ככל האפשר.

הרכבת הגיעה לקונמינג קצת לפני השעה 11:00. דווקא ישנתי די טוב ברכבת; אני חסיד גדול של רכבות ואעדיף רכבת על אוטובוס בכל הזדמנות כל עוד המושב נוח, ובוודאי שרכבת לילה בתא עם מיטה צמודה.

יצאתי מהתחנה, ונכנסתי למשרד נסיעות הממוקם על צידו הימני של הכביש הראשי. קניתי כרטיס טיסה אל ליג’יאנג לאותו יום במחיר מוזל של כ-300 יואן אחרי מיקוח (כן, אפשר להתמקח על מחיר כרטיס הטיסה). מעל פתח המשרד הוצב סמל של IATA, עם הכיתוב Kunming Tourism Information Service. סוכנת הנסיעות במקום נחמדה מאד. היא סידרה לי טיסה טובה שתצא בשעה שלוש אחר הצהריים. אל הטיסה של השעה שתיים עשרה כבר לא אספיק להגיע.

היו לי שעתיים להעביר בקונמינג ויצאתי להסתובב ברחובות הסמוכים. קונמינג היא עיר הבירה של מחוז יונאן ומשמשת כציר המרכזי לטיול במחוז. עיר אפורה שהזכירה לי את גווייאנג. יש בה חנויות רבות, מרכזי עסקים וקניונים, ובעיקר בנייני משרדים.

ב-13:00 חזרתי אל משרד הנסיעות. סוכנת הנסיעות שלחה את אחיה הצעיר כדי שיראה לי את הדרך לאוטובוס הנוסע לשדה התעופה. זו מרוחקת כעשר דקות הליכה משם. עשרים דקות נוספות על האוטובוס והגעתי. כדאי לאכול ולשתות לפני הטיסה כי בשדה התעופה המחירים יקרים מאד. 38 יואן לבקבוק קוקה קולה, לא זו לא טעות, כ-20 ש”ח. מחיר לא אופייני לסין.

ליג’יאנג

נחתנו לאחר כשעה בנמל התעופה של ליג’יאנג שהיה גשום והצביע על מזג האוויר באזור. מהנמל עליתי על אוטובוס העוצר בתחנה המרכזית של ליג’יאנג.

בליג’יאנג יש את העיר הרגילה והמשעממת ואת העיר הישנה, שם מתרכזים התיירים, הפאבים וחנויות המזכרות. כל חלקי העיר הישנה סגורים לרכבים והמדרכות מרוצפות באבן ירושלמית (או במקרה הזה, אבן ליג’יאנגית) המקשה מאד על בעלי המזוודות. נהגי מוניות ממתינים ליד תחנת האוטובוסים, אך דבר לא יעזור למי שמתאכסן בתוך העיר הישנה. הטעות הגדולה ביותר שעשיתי הייתה שלקחתי מונית ולא התקשרתי למאמא נאש’י, אותו הוסטל שבו רציתי להתאכסן מלכתחילה. נהג המונית שלא דיבר אנגלית לא הבין מה זה מאמא או מה זה נאש’י ובוודאי שלא הביא אותי למקום הנכון. נסענו מספר דקות עד לכניסה לעיר הישנה ומשם הצעדה עם תיקי הגלגלים החלה. לא פשוט ללכת שם עם תיקים גדולים. הסתובבתי ואיבדתי את הדרך בין הסמטאות הרבות. בדרך הציעה לי עובדת של אחד ההוסטלים הלא ידועים לתת הצצה על ההוסטל שלה בתמורה לעזרה בסחיבת התיקים. ההוסטל יקר מאד ונמצא בסימטה הסמוכה למרכז העיר הישנה. לא מצא חן בעיני ושוב מצאתי את עצמי במקום לא ידוע בתוך מבוך סבוך של העיר הישנה של ליג’יאנג. לבסוף התקשרתי למאמא נאש’י והמתנתי שמישהו יגיע לאסוף אותי ברגל. אם נתקעתם שם באמצע העיר העתיקה, תמצאו טלפון, תתקשרו למקום, תנו את הטלפון לאחד המקומיים שיסביר היכן אתם נמצאים ואם המקום מספיק נחמד, יבואו לאסוף אתכם. כך מסתבר, זהו נוהל קבוע אצל מאמא נאש’י, ואני ארחיב על כך יותר בעתיד.

אצל מאמא נאש’י

כעבור 20 דקות של המתנה מגיעה בחורה וביחד הלכנו אל ההוסטל. למאמא נאש’י, שהיא אישיות בפני עצמה בליג’יאנג והסביבה, יש כמה הוסטלים בטווחי מחירים שונים, אך רובם ככולם נוחים. אני נחתתי בהוסטל הזול ביותר בו מוצעים בין היתר חדרי דורמס במחירים שונים בהתאם לכמות המיטות ותנאי החדר. בקומת הקרקע נמצא החדר העמוס והזול מכולם. דווקא לשם אני לא ממליץ להיכנס. בקומה הראשונה יש חדרים פרטיים וחדרי דורמס עם שמיכות חשמליות, אביזר חיוני בלילות הקרים של ליג’יאנג. ההבדל בין מחירי החדרים אינו משמעותי, כ-10 יואן. בתמורה אתם מקבלים שמיכה חשמלית, פחות מיטות, והכי חשוב – פחות אנשים. משום מה רוב המטיילים מעדיפים להדחק בדורמס התחתון והזול.

מאמא נאש’י כאמור היא חתיכת אישיות. או שאתם אוהבים אותה או שלא. בדרך כלל אין באמצע. מי ששומר על הכללים, היא דואגת לו ולכל אלו שהכללים שלה לא מתאימים להם, כדאי לברוח משם מהר כי יהיו צעקות. הצלחתי להסתדר איתה די טוב עד למקרה אחד בעייתי שעליו אספר ביום אחר.

בערב יצאתי להסתובב במבוך הסימטאות של ליג’יאנג. נחמד להסתובב שם ולאבד את הדרך. יש סיכוי כמעט בטוח שלא תמצאו את דרככם בפעמים הראשונות שלכם בליג’יאנג. הצטיידתי מבעוד מועד בכרטיס ביקור של המקום, וזה מה שעושים רוב המטיילים. לעובדי המקום יש נוהל לילה קבוע של איסוף תיירים אובדים במהלך הערב. רק תתקשרו ובתוך כרבע שבע יבואו לאסוף אתכם ברגל.

כמעט הכל אפשר לארגן דרך ההוסטל, ובמחירים זולים בהשוואה למקומות אחרים. מיניבוסים לערוץ דילוג הנמר ולדאלי כדאי להזמין רק מכאן. גם לא מעט אוכל יש כאן, ולפי מה ששמעתי מתקיימת ארוחת ערב כיד המלך כל ערב בשעה 18:00.

ביום שאחרי תכננתי לצאת לטרק ערוץ דילוג הנמר המפורסם באזור. מיניבוס פרטי של מאמא נאש’י יוצא על הבוקר במחיר שיוצא זול יותר מהאפשרות העצמאית של נסיעה בתחבורה ציבורית. הבעיה היחידה היא שהוא יוצא מוקדם מאד בבוקר, בסביבות השעה 7:00. אחרי התלאות שעברתי היום, כנראה שלא אקום בזמן.

 

This article was published at 5-11-2008 Time: 22:04 and belongs to categories Flight, Far East Travel Journal 2008 - 2009, Lijiang, Yunnan Province, China, Kunming. You can follow comments to this article using the feed RSS 2.0. You can post a comment, or trackback from your website.