Journey to the World

הפאב על הגג של הגסטהאוס של מנקי ג’יין מפורסם ביאנגשואו. תיירים מגיעים לשם גם בלי קשר לשהיה במקום. קמתי מאוחר כהרגלי ועליתי לקומת הגג כדי לתת הצצה על הפאב. גובה הבניין הופך את הגג לנקודת תצפית מצויינת על האזור.

כדי לנצל את חצי היום הנותר יצאתי לטרק רגלי פופולארי מש’ינגפינג אל יאנגדי. אלו שני כפרים הנמצאים לא הרחק מיאנגשואו, שניהם על גדת נהר הלי המפורסם.

מיניבוס יוצא מתחנת האוטובוסים של יאנגשואו לכיוון ש’ינגפינג ומגיע בתוך כארבעים וחמש דקות. העלות 8 יואן. המיניבוס פועל בין השעות שש וחצי בבוקר ועד שבע וחצי בערב.

אמנם התכנון המקורי היה להגיע באוטובוס אל יאנגדי המרוחקת, ומשם ללכת רגלית אל ש’ינגפינג, אך בעקבות אי הבנה עליתי על המיניבוס לש’ינגפינג ועשיתי את הדרך בכיוון ההפוך.

בש’ינגפינג נודע לי שהמיניבוס האחרון מיאנגדי בחזרה ליאנגשואו יוצא בשעה מוקדמת כך שלא נותר לי זמן רב. השעה כבר אחת אחר הצהריים והטרק הרגלי אמור לערוך בין ארבע לשש שעות.

ש’ינגפינג הוא כפר קטן, בו יש מספר הוסטלים ואפשר להעביר בו את הלילה, אך המקום שקט מאד בשעות הערב שלא כמו יאנגשואו התוססת. כדי להתחיל בטרק יש ללכת מתחנת האוטובוסים ולחצות את הכפר עד שמגיעים אל נהר הלי. כשעברתי בין הדרכים הצרות מספר מקומיים הציעו לי לשוט על רפסודת במבוק על הנהר במחירים לא זולים במיוחד. הייתי קצר בזמן, ולאחר ששמעתי שהמיניבוס מיאנגדי חוזר בשעה שש בערב, הסכמתי להצעה של אחת המקומיות לשיט על חלק מהנהר בתמורה לכ-25 יואן. המחיר לשיט נע בין 70 ל-120 יואן.

בנהר הלי נחשפתי למראה ההרים הקרסטיים המקסים של יאנגשואו. ממש במקום ממנו יוצאות סירות הבמבוק הקטנות לשיט, נמצא המקום בו צויירה התמונה המפורסמת על שטר ה- 20 יואן הסיני. האישה איתה סיכמתי קראה לאחד ממשיטי הרפסודות הזקנים. לא עבר זמן רב ויצאנו לדרך ברפסודת הבמבוק הממונעת. השעה כבר רבע לשתיים.

נחמד לשוט בנהר הלי על רפסודה. ההרים הקרסטיים הקטנים, רפסודות במבוק של תיירים סינים שטות ליד, ועל גדות הנהר נראים מידי פעם באפלו מים הייחודיים לאזור. השיט נמשך כארבעים וחמש דקות, אז עצרנו על גדת הנהר, שם היו מספר דוכנים לממכר מזון ושתיה. משיטי הרפסודה ביקשו ממני לרדת, ומיהרו לדחוף את הרפסודה מהחוף בחזרה לנהר. המהירות בה ברחו נראתה לי חשודה, וכששאלתי את אחד מהאנשים כמה נותר לי ללכת ליאנגדי התברר לי שהתחמנים הורידו אותי הרבה לפני מה שסיכמנו, ובקושי עברנו שליש מהדרך, בסך הכל כמה קילומטרים על הנהר.

התחלתי ללכת על גדת הנהר ונתקלתי בעדר קטן של באפלו מים שרעו להנאתם בחופשיות. סידרה של צילומים עם הבאפלואים הביאה בריצה את בעלת העדר שגירשה אותי משם במהירות.

בין שדות אורז ועצי יער הלכתי עד שהתחברתי לשביל ההליכה. השעה כבר שלוש אחר הצהריים וזמן רב לא היה לי. בדרך הצטרף אלי תייר סיני שהלך באותה הדרך, הוא תכנן לחזור מיאנגדי אל גוויילין. האוטובוסים אל גוויילין יוצאים בשעה מאוחרת, וזו דרך שבוחרים רבים מהתיירים הסינים, אבל לי לא התאים לעשות את כל הדרך באוטובוס לגוויילין ובחזרה ליאנגשואו, מה גם שהאפשרות הזו אינה זולה כלל. הייתי צריך להספיק להגיע בשש בערב, ולא נראה שהיה לי מספיק זמן.

מעט אחרי השעה חמש בערב נפרדנו. השמש החלה לשקוע והתחלתי לחזור בחזרה לש’ינגפינג. לקראת השעה שש בערב הגעתי לאזור חקלאי של שדות אורז, שם המקומיים סיימו עבודתם והיו בדרך הביתה. סיכמתי עם אחד מבעלי האופנוע שיקפיץ אותי בחזרה לש’ינגפינג. הדרך עוד הייתה ארוכה וכבר לא היה לי סיכוי להגיע ברגל בחזרה בשבע וחצי, מה גם שבשש מחשיך לגמרי והדרך אינה מוארת.

האופנוע נסע בדרכי העפר הקופצניות ובשלב מסויים היינו צריכים להעלות על מעבורת קטנה שחצתה את נהר הלי. רוכב האופנוע שרצה לחזור לביתו בכפר קרא לחברו מהעבר השני, וזה המשיך איתי לש’ינגפינג. בשבע בערב היינו שם, אך אז נודע לי שמיניבוס ליאנגשואו כבר לא יצא באותו יום מסיבה לא ברורה.

זה היה יום שלא תוכנן כהלכה והתוצאות היו בהתאם. הייתה לי האפשרות לקחת מונית יקרה בחזרה, ולבסוף חזרתי עם רכב מסחרי שהיה ממילא בדרך ליאנגשואו.

רשומה זו התעדכנה בשלב מאוחר וחלקים מאותו יום עדיין חסרים ויושלמו בעתיד.

 

This article was published at 29-10-2008 Time: 13:24 and belongs to categories Trekking, Yangshuo, Far East Travel Journal 2008 - 2009, Guangxi Province, China. You can follow comments to this article using the feed RSS 2.0. You can post a comment, or trackback from your website.