יומן מסע לעולם

12-01-2007, שישי

מחוז קנצ’נבורי, 120 ק”מ על קטנוע בחצי יום, טרמפיסטית מקומית, שני מוזאונים וכמה נמרים וחיות נוספות.

היום תכננתי לבקר במקדש הנמרים והתלבטתי אם לקחת סיור מאורגן ב-120 בהט, לא כולל כניסה (300 בהט) או להגיע עצמאית. השכרת קטנוע לנסיעה כזו יקרה יחסית מכיוון שהדלק שהקטנוע הנ”ל צורך לא זניח בהשוואה לטיול המאורגן. שיחה קצרה עם תאילנדית נחמדה בסוכנות טיולים שיכנעה אותי סופית להגיע עצמאית. הנסיעה עברה דרך כביש 323 אבל במקום להמשיך הישר למקדש הנמרים, חתכתי שמאלה לבאן קאו, שם נמצא המוזאון ההיסטורי של האדם Ban Kao Museum. משם התוכנית הייתה להמשיך לאתר העתיקות של מואנג סינג (Prasat Muang Sing Historical Park). לאחר מכן בחזרה לכביש 323 ולמקדש הנמרים (Tiger Temple).

המשך קריאה …

אין תגובות »

15-01-2007, שני

קמתי בבוקר ונזכרתי שאני צריך לעבור בבנק. 300$ בהמחאות נוסעים הפכו לכמה אלפי בהטים. נהג הטוק טוק (30 בהט) החביב שבשרותיו השתמשתי גם בהמשך המתין בסבלנות מחוץ לבנק דקות ארוכות עד שיצאתי, והחזיר אותי למלון. ברחוב שבו נמצא המלון יש מספר מונומנטים והחלטתי ללכת ולבדוק אותם. עשיתי צ’ק אאוט והשארתי את התיק הגדול בקבלה.

קוראט היא עיר גדולה וסואנת וכמות המכוניות בהשוואה לקנצ’נבורי גדולה מאד. למרות זאת חיפשתי מקום שבו אפשר לשכור קטנוע (אוטומטי). לצערי התברר לי שבכל העיר לא יהיה ניתן למצוא להשכרה אף לא קטנוע אוטומטי אחד. לא הועילו ההסברים של אחד מבעלי החנויות על גיר רגיל. עיר עם כ”כ הרבה תנועה ועוד כאשר הנסיעה היא מצד שמאל של הכביש, יחד עם נסיון של יומיים רכיבה על כבישים בלבד אינם מתכון טוב ללמוד משהו חדש. אולי בהמשך.

המשך קריאה …

אין תגובות »

22-01-2007, יום שני

יצאנו על הבוקר בסירה איטית בהפלגה צפונה לכיוון מערות פאק או.

כפרים על איים בדרך למערות

בדרך עצרנו באחד מהכפרים למספר דקות ולאחר כשעה וחצי הגענו למערות. שתי המערות במקום הן קטנות ולא מרשימות במיוחד. יצאנו משם לאחר חצי שעה, שני כפרים נוספים וכבר בצהריים חזרנו ללואנג פרבנג. מחיר השיט לא כולל כניסה למערות (10,000 קיפ) הוא 5$.

המשך קריאה …

אין תגובות »

27-01-2007, שבת

האוטובוס לצ’יאנג מאי הוא האפשרות היחידה, במסגרת תקציב ממוצע, להגיע מצ’יאנג ראי לפאי. הנסיעה אורכת שלוש שעות ויש מספר אוטובוסים הכוללים אוטובוס VIP, אוטובוס ממוזג עם או בלי שירותים ואוטובוס ללא מיזוג. המחירים נעים בין 90 ל-260 בהט עבור כשלוש שעות נסיעה.

אוטובוס מצ’יאנג ראי אל צ’יאנג מאי

יצאתי עם האוטובוס של 7:45 והמשכתי מצ’יאנג מאי לפאי במיניבוס מתחנת האוטובוסים בשעה 11:30, אחת מהשעות היחידות שבהן לא יוצא אוטובוס רגיל. מחיר המיניבוס כפול ממחיר נסיעה באוטובוס (150 בהט לכרטיס אוטובוס).

המשך קריאה …

אין תגובות »

03-02-2007, שבת

באותו יום תכננתי לצאת לשמורת דוי אינטהנון (דוי אינתהנון), שם נמצא ההר הגבוה ביותר בתאילנד.

פסטיבל הפרחים

הכבישים הראשיים בצ’יאנג מאי היו פקוקים ומסתבר שהגעתי בדיוק ביום שבו התחיל פסטיבל הפרחים הססגוני שמתרחש מידי שנה. אלפי אנשים יצאו לרחובות לצפות במחזה של מיצגים על גלגלים עטופים במאות אלפי פרחים צבעוניים היוצרים פסלים חיים וכיתוב מפרחים.

המשך קריאה …

אין תגובות »

04-02-2007, ראשון

באותו יום יצאתי על אופנוע מצ’יאנג מאי לבקר במקדש דוי סוטפ הסמוך וממוקם על הר על אותו שם. המקדש קרוב מאד לעיר ומשקיף עליה. על הדרך ביקרתי במפל Huay Keaw. מהמקדש המשכתי לשבטי ההרים הסמוכים. האחד קרוב וממוסחר. אל הכפר השני, שהיה מרוחק ושומם, הגעתי בדרך עפר בוצית שהייתה בשלבי סלילה.

על גן-החיות של צ’יאנג מאי (שממוקום על הכביש המוביל לדוי סוטפ) ויתרתי בעקבות המלצות לא ללכת לשם. מטיילים שפגשתי סיפרו לי על מקום מוזנח וחיות אומללות. גם מחיר הכניסה למקום אינו זול ואין סיבה להיכנס.

המשך קריאה …

אין תגובות »

12-02-2007, שני

מחירי הכניסה לאתרים בסיאם ריפ יקרים מאד. כרטיס ליום עולה 20$, לשלושה ימים 40$ ולשבוע 60$. רכשתי כרטיס לשלושה ימים.

אמצעי תחבורה בסיאם ריפ

הבום הנוסף בסיאם ריפ הוא שאי אפשר לשכור אופנוע מכיוון שהמשטרה לא מאפשרת, דבר המשאיר את התיירים לרחמיהם של נהגי הטוקטוק והאופנוע-מונית.

המשך קריאה …

אין תגובות »

13-02-2007, שלישי

ביום השני תכננתי לשכור אופניים ולצאת לסיבוב בקילומטרים הקרובים של מקדשי אנגקור. במקום אופניים רגילים גיליתי את הפלא הנקרא אופניים חשמליים.

אופניים חשמליים

האופניים החשמליים מסוגלים לעבור מרחק של 20 ק”מ במהירות של 30-40 קמ”ש תוך כדי שימוש בסוללה בלבד אך אפשר לעזור לה עם הרגליים ממש כמו באופניים רגילים. אין צורך לשלם על דלק וגם לא על חשמל.

המשך קריאה …

אין תגובות »

14-02-2007, רביעי

ביום האחרון במקדשי אנגקור עשיתי השלמות במקדשים הקרובים. המשכתי עם האופניים החשמליים מהחומה הארוכה שבה ביקרתי ביום קודם.

יום שלישי במקדשי אנגקור

מול החומה ניצבו צריחים שהיו פזורים על שטח גדול והזכירו לי משחק אסטרטגיה. לא טרחתי לברר מה הייתה מטרתם.

המשך קריאה …

תגובה אחת »

קמתי מאוחר. בלילה קודם השלמתי פערים באינטרנט והלכתי לישון בשלוש לפנות בוקר.

הרבה לא הפסדתי כי גשם שטף את פינגיאו עוד משעות הבוקר. לקראת הצהריים יצאנו אני ומרטינה (פולין) למקדש שואנגלין. תפסנו טרמפ על אחד מהטריסייקלים הממונעים (25 יואן אחרי מיקוח) והגענו אחרי 20 דקות בנסיעה איטית במיוחד.

מקדש שואנגלין (25 יואן, 12 יואן לסטודנטים) אינו גדול במיוחד. יש בו פסלים צבועים בתוך כתריסר מבנים. מעבר לזה הוא די משעמם. כשיצאנו אחרי 30 דקות הנהג היה עסוק בניפוח אחד הצמיגים במשאבה ידנית. ניצלנו את ההזדמנות לטייל בכפר הצמוד למנזר. בניגוד לפינגיאו הרועשת המקום שקט מאד נטול תיירים.
המשך קריאה …

אין תגובות »

הנסיעה למקדש שאולין במיניבוס עלתה 40 יואן. על המיניבוס התברר לי שזהו טיול מאורגן למספר אתרים ולא רק למקדש שאולין. עצרנו בשני מקדשים לפני שנכנסנו למקדש שאולין. דמי כניסה שערוריתיים של 180 יואן ירדו במעט ל 140 יואן עם הנחת סטודנט. בכל זאת נראה לי שדמי הכניסה למקום  נמוכים יותר עם קניה בקופת הכרטיסים. אל המקדש הראשון לא נכנסתי. מאט ואני מצאנו אטרקציה מעניינת יותר - רכיבה על סוס מקומי לשדות הסמוכים בזמן שהקבוצה ביקרה במקדש.

מקדש שאולין עצמו היה אכזבה בשבילי. מעבר לכך שניתנו לנו פחות משלוש שעות לבלות במקום, יתר הזמן נוצל לטובת מקדשים אחרים, מקדש שאולין הוא בסך הכל עוד מקדש אחד גדול ותיירותי. הנוף מסביב יפהפה. הגענו ביום בהיר והשמיים כחולים, תופעה שאינה אופיינית לאזורים אחרים שבהם הייתי בסין. חצי קילומטר מהכניסה נמצא אולם האימונים שם אפשר לראות מופע וושו בשעה 14:00. וושו זו אומנות לחימה שמטרתה היא בעיקר לצורכי הופעות ולא למטרת לחימה אמיתית כמו קונג-פו.
המשך קריאה …

אין תגובות »

ביקור במקדש ווחואו, חנויות מטיילים והרחוב הטיבטי הסמוך.

בכניסה למקדש ווחואו נמצאת קופת הכרטיסים, אבל כדי להיכנס לפארק ווחואו אין צורך לרכוש כרטיס כניסה, הדרישה לכרטיס תהיה בהמשך, ולכן לא כדאי לנסות לתחמן כי בסך-הכל תחזרו בחזרה לקופה בהמשך הדרך. אחרי חמש דקות של הליכה מהכניסה לפארק ביקש ממני אחד השומרים את כרטיס הכניסה וכשגילה שאין לי, ליווה אותי אחד מחבריו בחזרה לקופת הכרטיסים כדי שאקנה כרטיס (יש הנחה לסטודנטים).

הפארק של מקדש ווחואו הוא מקום חביב. אפשר לשרוף בו שעתיים עד שלוש שעות. מעבר למקדש שנמצא במקום, יש שבילי הליכה מיוערים. אחד מהם הוא מעגלי ועובר בתוך חומה מסתורית שבמרכזה נמצא גן של עצי בונסאי. בתוך הפארק יש אזור שבו ניתן לשלם עבור תחפושת סינית עתיקה, להיות קיסר לרגע, ולהצטלם. התשלום לא גבוה במיוחד. האטרקציה הזו מושכת בעיקר מבקרים סינים, שכן תיירים מערביים לא מרבים להגיע למקום.
המשך קריאה …

אין תגובות »