יומן מסע לעולם

11-01-2007, חמישי

התעוררתי וחשבתי איך להעביר את היום במיטה, שהרי ללכת הרבה אני לא יכול בגלל הפציעה בקרסול. שעה מאוחר יותר התחלתי להתכונן לארוחת בוקר. נעלי ההליכה שלי, Asolo Highland הן בלוק של עור מחוזק שהתמיכה לקרסול שהן מעניקות היא אחד מהיתרונות הגדולים שלהן. עשיתי ניסוי הליכה, עדיין קצת קשה ללכת אבל אפשרי. הנעל מזכירה לי תחבושת אלסטית בשל התמיכה הרבה. בעקבות ההתפתחות החיובית הלכתי לבחון אפשרות של השכרת קטנוע. אני וקטנועים בד”כ לא הולכים ביחד, מה גם שקיימת בעיה קלה של רשיון, אבל אימונים במגרשי חניה בארץ הקודש הביאו אותי לנקודה שרק התעודה הרישמית חסרה, מה גם שרשיון נהיגה בינלאומי יש לי.

על קטנוע באזור קנצ’נבורי

סיבוב קצר בין מספר סוכנויות הפגיש ביני לבין קטנוע חביב מסוג Mio אוטומטי שלדברי המוכרת היה בנפח של 110 סמ”ק. אחרי הסבר קצר שקיבלתי על איך מניעים את המכשיר הקטן, ואחרי ששיננתי לעצמי צד שמאל, צד שמאל, צד שמאל (בתאילנד נוהגים בצד שמאל כמו באנגליה) עליתי עליו ומייד יצאתי לחפש תחנת דלק.

המשך קריאה …

אין תגובות »

12-01-2007, שישי

מחוז קנצ’נבורי, 120 ק”מ על קטנוע בחצי יום, טרמפיסטית מקומית, שני מוזאונים וכמה נמרים וחיות נוספות.

היום תכננתי לבקר במקדש הנמרים והתלבטתי אם לקחת סיור מאורגן ב-120 בהט, לא כולל כניסה (300 בהט) או להגיע עצמאית. השכרת קטנוע לנסיעה כזו יקרה יחסית מכיוון שהדלק שהקטנוע הנ”ל צורך לא זניח בהשוואה לטיול המאורגן. שיחה קצרה עם תאילנדית נחמדה בסוכנות טיולים שיכנעה אותי סופית להגיע עצמאית. הנסיעה עברה דרך כביש 323 אבל במקום להמשיך הישר למקדש הנמרים, חתכתי שמאלה לבאן קאו, שם נמצא המוזאון ההיסטורי של האדם Ban Kao Museum. משם התוכנית הייתה להמשיך לאתר העתיקות של מואנג סינג (Prasat Muang Sing Historical Park). לאחר מכן בחזרה לכביש 323 ולמקדש הנמרים (Tiger Temple).

המשך קריאה …

אין תגובות »

16-01-2007, שלישי

שש ורבע לפנות בוקר. בתחנת הרכבת בנונג קאי עדיין חשוך ונהגי טוק טוק סקרנים ממשיכים לבחון אותי. את מספר התיירים אפשר לספור על כף יד אחת. יצאתי החוצה שם ישבו ליד מדורה קטנה נהגים נוספים. 50 בהט לטוק טוק עד לגבול, נסיעה של כעשר דקות. בדרך הנהג עוצר בשירות הויזה + אוטובוס ששמעתי עליו. מחיר האוטובוס כולל “עזרה” במילוי טופס הויזה הוא 2000 בהט כולל התשלום עבור הויזה עצמה. ויתרתי על התענוג. לפני שהמשכנו הבחורה נתנה לי טיפ: לשלם בדולרים ולא בבהטים בשל שער ההמרה הנמוך (31$ מול 1500 בהט). קצת לפני שבע בבוקר ואני כבר בגבול תאילנד-לאוס. היציאה מתאילנד עוברת ללא בעיות ואני עולה על האוטובוס המקומי שחוצה את גשר הידידות המפריד בין תאילנד ללאוס. אסור ללכת ברגל.

מעבר הגבול ללאוס

גבול לאוס נמצא בצידו השני של הגשר. המקום שומם ושני גרמנים מחכים לאישור הויזה שלהם. מי שאין לו ויזה מוכנה מראש צריך לגשת לחלון הקטן, לפתוח אותו ולהגיש לפקיד 1500 בהט או 31$. נתתי לו 35$, דרכון ותמונת פספורט. נאמר לי להמתין.

המשך קריאה …

אין תגובות »

17-01-2007, רביעי

הרבה מידי אין מה לראות בויאנטיאן. על הבוקר הזמנתי אוטובוס VIP לואנג ויאנג (6$). האוטובוס יוצא בסביבות השעה 14:30 והאיסוף מהגסטהאוסים מתחיל ב-14:00.

מסביב לויאנטיאן

היו לי מספר שעות להעביר ונסעתי לפארק הבודהה. המרחק מויאנטיאן הוא כ-30 ק”מ. כדי להגיע יש לחזור לגשר הידידות (מעבר הגבול עם תאילנד) ולהמשיך שבעה ק”מ נוספים. מי שמגיע ללאוס מהגבול טוב יעשה אם יבקש מהטוק טוק לעבור קודם בפארק.

הדרך עוברת דרך אזור כפרי בין שדות אורז, פרות שהולכות על הכביש והנהר הנמצא לימין הדרך. הכבישים לא טובים בחלקים מסויימים.

המשך קריאה …

אין תגובות »

18-01-2007, חמישי

באותו יום שכרתי אופנוע קל כדי לראות את האזור טוב יותר. בדרך לואנג ויאנג מויאנטיאן כבר הספקתי להבין באילו כבישים מדובר וידעתי שצריך להיזהר. הכביש הראשי שעובר בין ויאנטיאן ללואנג פרבנג (ואנג ויאנג באמצע הדרך) הוא ללא שוליים סלולים, ומסלול אחד בלבד לכל כיוון. מידי פעם יש בורות ומפגעים על הכביש כך שצריך לשים לב היטב. לאורך הכביש אין תאורה ולכן מסוכן לנסוע לאחר שמחשיך (בסביבות 18:30).

הכביש מואנג ויאנג ללואנג פרבנג

למרות שיצא לי להתנסות עם טרקטורונים בעבר, באותו יום התנסתי בנסיעת ה-”שטח”, אם אפשר לקרוא לזה כך, הראשונה שלי על אופנוע קל. מחיר השכרה ליום ללא ביטוח הוא 5$. כבר לא חיפשתי אוטומטי אלא גיר רגיל.

המשך קריאה …

אין תגובות »

25-01-2007, חמישי

באותו יום עברתי את הגבול מלאוס לתאילנד. המשכתי מעיירת הגבול צ’יאנג קונג אל העיר צ’יאנג ראי. שכרתי אופנוע וטיילתי לאזור דוי טונג ההררי (Doi Tung) ולגני המלכה.

שבע בבוקר בהואי סאי וכבר התעוררתי לקראת המעבר לתאילנד. שערי הגבול נפתחים בשמונה בבוקר במרחק של מאה מטרים מהגסטהאוס שבו התאכסנתי. הליכה מהירה והחתמת הדרכון ביציאה מלאוס ארכו לא יותר מעשר דקות.

המשך קריאה …

אין תגובות »

26-01-2007, שישי

באותו יום התכוונתי לבקר את שבטי ההרים שלא הספקתי לראות ביום הקודם ולעבור במוזאון האופיום עליו קראתי המלצות שנמצא במשולש הזהב.

הדרך מצ’יאנג ראי למשולש הזהב

הדרך צפונה עוברת דרך מה צ’אן (Mae Chan) ובאותו אזור אמור היה להיות שבט הקארן של הנשים ארוכות הצוואר. כשהגעתי לתחנת דלק התברר לי שעברתי את המקום ב-15 ק”מ ובכל מקרה הכפר אינו מסומן על המפה שקיבלתי.

המשך קריאה …

אין תגובות »

27-01-2007, שבת

האוטובוס לצ’יאנג מאי הוא האפשרות היחידה, במסגרת תקציב ממוצע, להגיע מצ’יאנג ראי לפאי. הנסיעה אורכת שלוש שעות ויש מספר אוטובוסים הכוללים אוטובוס VIP, אוטובוס ממוזג עם או בלי שירותים ואוטובוס ללא מיזוג. המחירים נעים בין 90 ל-260 בהט עבור כשלוש שעות נסיעה.

אוטובוס מצ’יאנג ראי אל צ’יאנג מאי

יצאתי עם האוטובוס של 7:45 והמשכתי מצ’יאנג מאי לפאי במיניבוס מתחנת האוטובוסים בשעה 11:30, אחת מהשעות היחידות שבהן לא יוצא אוטובוס רגיל. מחיר המיניבוס כפול ממחיר נסיעה באוטובוס (150 בהט לכרטיס אוטובוס).

המשך קריאה …

אין תגובות »

28-01-2007, ראשון

המפה שקיבלתי בחינם מסוכנות AYA מתגלה כשימושית במיוחד. לא רק שיש בה את מפת העיירה, הסביבה והאזור כולו, אלא שאף טרחו וסימנו את מוקדי האטרקציות והכינו למטייל הממוצע מסלולים שמתאימים במיוחד לטיולים עם אופנוע.

על אופנוע באזור פאי

בעת חציית הגשר היוצא מפאי, הבחנתי בבולדוזר ענק שמשך את עיני המקומיים. משם המשכתי למקדש מה ין (Mae Yen) הממוקם קרוב לפאי (אפשר לוותר) והמשכתי לאזור מחנות הפילים.

המשך קריאה …

אין תגובות »

29-01-2007, שני
מי שהתלהב מהדרך מצ’יאנג מאי לפאי, בעלת הנופים הירוקים שכבר התרגלתי אליהם עוד מהביקור בלאוס, יחסיר נשימה למראה הנופים הירוקים בדרך מפאי (Pai) אל מה הונג סון (Mae Hong Son).

קמתי מאוחר מאד לאחר שבלילה הקודם הלכתי לישון מאוחר. עוד בלילה הקודם דיברתי עם פאם, בעל אתר הבונגלוס בפאי שבו התאכסנתי כדי שישמור לי מקום ליומיים נוספים כאשר אחזור עם האופנוע ממה הונג סון.

המשך קריאה …

אין תגובות »

30-01-2007, שלישי

באותו יום יצאתי לחפש אחר שבטי הקארן, ארוכות הצוואר באזור מה הונג סון. רכבתי על אופנוע באזור מה הונג סון המקסים, ביקרתי בשמורת טבע קטנה ומשם המשכתי לכפר הואי סואה טואה על כביש שנחצה לעיתים על-ידי נחלים קטנים והפך לדרך עמוסת עפר וחול בהמשך. ביקרתי במעיין מים חמים ובמפל וסטיתי מהכביש הראשי כדי לצפות בנשים מקומיות עובדות בשדות אורז ובכפר מרוחק בהרים.

העיר מה הונג סון אינה תיירותית במיוחד. מספר מצומצם של משרדי תיירות, כמו גם גסטהאוסים ומעבר לשוק הלילה לא מצאתי בה הרבה. לעומת זאת, הסובב את מה הונג סון הוא משהו אחר לגמרי.

קמתי מאוחר בשעה 9:00 והלכתי להתקלח. יש מים חמים אבל כדי לגרום להם לפעול צריך לעבור קורס. זו הפעם הראשונה שנתקלתי בדוד שעובד על גז. כדי להפעיל את המים החמים צריך לצאת החוצה ולפתוח את הברז של בלון הגז. לאחר מכן להפעיל שני כפתורים במתקן שלו ארבעה כפתורים שונים אשר מטרת קיומם אינה ברורה. היתרון של מכשיר הגז בניגוד למכשירים החשמליים הוא שהמים אינם פושרים אלא לוהטים, שינוי מרענן.

המשך קריאה …

אין תגובות »

31-01-2007, רביעי

אני נמצא עכשיו בבונגלו מרוחק, גבוה מאד בהרים וקרוב לגבול עם בורמה מתחת לשתי שמיכות פוך ושתי שמיכות צמר עם מעיל, חולצת אנגורה וכובע צמר וקופא רק מלהוציא אצבע החוצה. הסוללות הנטענות שלי (AA NiMH) שבקו חיים מהקור הכבד, כנראה בין אפס לשלוש מעלות.

הגסטהאוס מרוחק מהציביליזציה ולא מחובר לחשמל. בגלל ריחוק המקום לא חיברו אותו לחשמל, והממשלה סיפקה לבעל הגסטהאוס קולטי שמש שמאפשרים לו להפיק חשמל עבור מספר נורות לכמה שעות בערב, אף לא אחת מהן נמצאת בבונגלו (200 בהט ללא שירותים. במאוורר אין צורך).

המשך קריאה …

תגובה אחת »

01-02-2007, חמישי

כמאתיים קילומטרים עברתי עם האופנוע באותו יום. כמעט מחצית מהם בחושך מוחלט ובין ההרים בדרך חזרה לפאי.

הקפה של מר פרלה

יצאתי בשעה עשר וחצי בבוקר מהגסטהאוס של פרלה, אדם זקן אך מפליא באנגלית שלו. אני הייתי היחיד ששהה במקום בלילה האחרון ובלילה שלפני זוג מטיילים מדנמרק העבירו שם את הלילה. פרלה עידכן אותי שבלילה הקודם היו רק 9 מעלות ולא 3 מעלות כמו שחשבתי, וגם נתן לי הנחיות והסברים לגבי הכפרים באזור.

המשך קריאה …

אין תגובות »

02-02-2007, שישי

האוטובוס המקומי לצ’יאנג מאי יוצא בשעה שמונה וחצי בבוקר והתאים לי מאד, שכן במשרד להשכרת האופנועים הסכימו שאחזיר את האופנוע בשמונה בבוקר במקום בערב שלפני ללא תשלום נוסף, דבר שאיפשר לי להעביר בקלות את התיק הגדול מאתר הבונגלוס אל תחנת האוטובוס.

מחיר האוטובוס המקומי זול בהשוואה למיניבוס (72 בהט). הוא מגיע בתוך שלוש וחצי שעות לצ’יאנג מאי אבל אין מקום לרגליים וזה מאד לא נוח. בעלי הרגליים הארוכות ימצאו את המיניבוס כמקום טוב יותר להעביר בו את הזמן, למרות שגם בזה אין יותר מידי מקום.

המשך קריאה …

אין תגובות »

03-02-2007, שבת

באותו יום תכננתי לצאת לשמורת דוי אינטהנון (דוי אינתהנון), שם נמצא ההר הגבוה ביותר בתאילנד.

פסטיבל הפרחים

הכבישים הראשיים בצ’יאנג מאי היו פקוקים ומסתבר שהגעתי בדיוק ביום שבו התחיל פסטיבל הפרחים הססגוני שמתרחש מידי שנה. אלפי אנשים יצאו לרחובות לצפות במחזה של מיצגים על גלגלים עטופים במאות אלפי פרחים צבעוניים היוצרים פסלים חיים וכיתוב מפרחים.

המשך קריאה …

אין תגובות »