יומן מסע לעולם

11-01-2007, חמישי

התעוררתי וחשבתי איך להעביר את היום במיטה, שהרי ללכת הרבה אני לא יכול בגלל הפציעה בקרסול. שעה מאוחר יותר התחלתי להתכונן לארוחת בוקר. נעלי ההליכה שלי, Asolo Highland הן בלוק של עור מחוזק שהתמיכה לקרסול שהן מעניקות היא אחד מהיתרונות הגדולים שלהן. עשיתי ניסוי הליכה, עדיין קצת קשה ללכת אבל אפשרי. הנעל מזכירה לי תחבושת אלסטית בשל התמיכה הרבה. בעקבות ההתפתחות החיובית הלכתי לבחון אפשרות של השכרת קטנוע. אני וקטנועים בד”כ לא הולכים ביחד, מה גם שקיימת בעיה קלה של רשיון, אבל אימונים במגרשי חניה בארץ הקודש הביאו אותי לנקודה שרק התעודה הרישמית חסרה, מה גם שרשיון נהיגה בינלאומי יש לי.

על קטנוע באזור קנצ’נבורי

סיבוב קצר בין מספר סוכנויות הפגיש ביני לבין קטנוע חביב מסוג Mio אוטומטי שלדברי המוכרת היה בנפח של 110 סמ”ק. אחרי הסבר קצר שקיבלתי על איך מניעים את המכשיר הקטן, ואחרי ששיננתי לעצמי צד שמאל, צד שמאל, צד שמאל (בתאילנד נוהגים בצד שמאל כמו באנגליה) עליתי עליו ומייד יצאתי לחפש תחנת דלק.

המשך קריאה …

אין תגובות »

16-01-2007, שלישי

שש ורבע לפנות בוקר. בתחנת הרכבת בנונג קאי עדיין חשוך ונהגי טוק טוק סקרנים ממשיכים לבחון אותי. את מספר התיירים אפשר לספור על כף יד אחת. יצאתי החוצה שם ישבו ליד מדורה קטנה נהגים נוספים. 50 בהט לטוק טוק עד לגבול, נסיעה של כעשר דקות. בדרך הנהג עוצר בשירות הויזה + אוטובוס ששמעתי עליו. מחיר האוטובוס כולל “עזרה” במילוי טופס הויזה הוא 2000 בהט כולל התשלום עבור הויזה עצמה. ויתרתי על התענוג. לפני שהמשכנו הבחורה נתנה לי טיפ: לשלם בדולרים ולא בבהטים בשל שער ההמרה הנמוך (31$ מול 1500 בהט). קצת לפני שבע בבוקר ואני כבר בגבול תאילנד-לאוס. היציאה מתאילנד עוברת ללא בעיות ואני עולה על האוטובוס המקומי שחוצה את גשר הידידות המפריד בין תאילנד ללאוס. אסור ללכת ברגל.

מעבר הגבול ללאוס

גבול לאוס נמצא בצידו השני של הגשר. המקום שומם ושני גרמנים מחכים לאישור הויזה שלהם. מי שאין לו ויזה מוכנה מראש צריך לגשת לחלון הקטן, לפתוח אותו ולהגיש לפקיד 1500 בהט או 31$. נתתי לו 35$, דרכון ותמונת פספורט. נאמר לי להמתין.

המשך קריאה …

אין תגובות »

20-01-2007, שבת

כבר בשעה 8:30 בבוקר דפקה המארחת מהגסטהאוס על דלת החדר שלי והודיעה שמסיבה לא ברורה אאלץ לנסוע במיניבוס במקום באוטובוס VIP ללואנג פרבנג. ישנן שתי אפשרויות להגיע ללואנג פרבנג והיקרה יותר היא המיניבוס, כנראה בשל צריכת הדלק. הנסיעה אורכת כ-6-7 שעות עם מספר עצירות בדרך.

לא הייתה לי ברירה אלא להסכים ויצאנו באיחור של שעה כשחיכינו לאנשים נוספים שימלאו את המיניבוס. בירור קצר העלה שבאותו יום לא הצליחו למלא את האוטובוס בתיירים ולכן העבירו את כל מי שנרשם למיניבוסים, גם את אלו שהתחילו את הנסיעה בויאנטיאן בדרך ללואנג פרבנג.

המשך קריאה …

אין תגובות »

25-01-2007, חמישי

באותו יום עברתי את הגבול מלאוס לתאילנד. המשכתי מעיירת הגבול צ’יאנג קונג אל העיר צ’יאנג ראי. שכרתי אופנוע וטיילתי לאזור דוי טונג ההררי (Doi Tung) ולגני המלכה.

שבע בבוקר בהואי סאי וכבר התעוררתי לקראת המעבר לתאילנד. שערי הגבול נפתחים בשמונה בבוקר במרחק של מאה מטרים מהגסטהאוס שבו התאכסנתי. הליכה מהירה והחתמת הדרכון ביציאה מלאוס ארכו לא יותר מעשר דקות.

המשך קריאה …

אין תגובות »

26-01-2007, שישי

באותו יום התכוונתי לבקר את שבטי ההרים שלא הספקתי לראות ביום הקודם ולעבור במוזאון האופיום עליו קראתי המלצות שנמצא במשולש הזהב.

הדרך מצ’יאנג ראי למשולש הזהב

הדרך צפונה עוברת דרך מה צ’אן (Mae Chan) ובאותו אזור אמור היה להיות שבט הקארן של הנשים ארוכות הצוואר. כשהגעתי לתחנת דלק התברר לי שעברתי את המקום ב-15 ק”מ ובכל מקרה הכפר אינו מסומן על המפה שקיבלתי.

המשך קריאה …

אין תגובות »

27-01-2007, שבת

האוטובוס לצ’יאנג מאי הוא האפשרות היחידה, במסגרת תקציב ממוצע, להגיע מצ’יאנג ראי לפאי. הנסיעה אורכת שלוש שעות ויש מספר אוטובוסים הכוללים אוטובוס VIP, אוטובוס ממוזג עם או בלי שירותים ואוטובוס ללא מיזוג. המחירים נעים בין 90 ל-260 בהט עבור כשלוש שעות נסיעה.

אוטובוס מצ’יאנג ראי אל צ’יאנג מאי

יצאתי עם האוטובוס של 7:45 והמשכתי מצ’יאנג מאי לפאי במיניבוס מתחנת האוטובוסים בשעה 11:30, אחת מהשעות היחידות שבהן לא יוצא אוטובוס רגיל. מחיר המיניבוס כפול ממחיר נסיעה באוטובוס (150 בהט לכרטיס אוטובוס).

המשך קריאה …

אין תגובות »

02-02-2007, שישי

האוטובוס המקומי לצ’יאנג מאי יוצא בשעה שמונה וחצי בבוקר והתאים לי מאד, שכן במשרד להשכרת האופנועים הסכימו שאחזיר את האופנוע בשמונה בבוקר במקום בערב שלפני ללא תשלום נוסף, דבר שאיפשר לי להעביר בקלות את התיק הגדול מאתר הבונגלוס אל תחנת האוטובוס.

מחיר האוטובוס המקומי זול בהשוואה למיניבוס (72 בהט). הוא מגיע בתוך שלוש וחצי שעות לצ’יאנג מאי אבל אין מקום לרגליים וזה מאד לא נוח. בעלי הרגליים הארוכות ימצאו את המיניבוס כמקום טוב יותר להעביר בו את הזמן, למרות שגם בזה אין יותר מידי מקום.

המשך קריאה …

אין תגובות »

05-02-2007, שני

שוב קמתי מאוחר ותוכניות שהיו לי לבקר במחנה הפילים וחוות הנחשים נדחו. העיירה בו סאנג נמצאת לא הרחק מצ’יאנג מאי. בדרך ביקרתי במספר מפעלים שיושבים על הדרך.

מפעל ליצור משי בדרך לבו סאנג

התחלתי במפעל ליצור משי מתולעי משי. הכניסה חינם והמבקרים מקבלים הדגמה חיה של כל השלבים החל מהתצורה הגולמית של התולעים ועד לשלבי האריגה במכונות.

המשך קריאה …

אין תגובות »

17-02-2007 עד 18-02-2007, שבת עד ראשון

עוד יומיים בסיאם ריפ עברו בחופשת מחלה, חוסר מעש וקצת קניות בשוק המקומי, שם אפשר לרכוש מזכרות ובגדים במחירים טובים לאחר מיקוח.

הגרון שלי עדיין לא החלים לגמרי אבל הגיע הזמן להמשיך ותאילנד היא היעד הבא שלי בפעם השלישית. הרעיון להגיע לבירת קמבודיה, פנום פן, נדחה לטיול אחר.

המשך קריאה …

אין תגובות »

19-02-2007 עד 21-02-2007, שני עד רביעי

למרות שעברתי בה מספר פעמים, מעולם לא ישנתי בבנגקוק. כבר ביום הראשון שלי בתאילנד ברחתי ממנה לקנצ’נבורי ואחרי שחזרתי משם קפצתי מייד לאיסאן, וגם אחרי שחזרתי מהצפון לא עצרתי לנוח בבנגקוק.

בנגקוק, בירת תאילנד, היא העיר הגדולה ביותר במדינה. עיר מלאת עשן, ומסובכת לניווט. בחורה מקומית מהגסטהאוס שבו התאכסנתי (Sawasdee Inn) סיפרה לי שלתיירים אסור לשכור בעיר אופנוע, מה שממילא כנראה שלא הייתי עושה.

המשך קריאה …

אין תגובות »

10-03-2007 עד 12-03-2007, שבת עד שני

כל הנסיונות שלי לדחות את הטיסה בשבוע ימים עלו בתוהו. נאמר לי שהטיסות מלאות עד סוף אפריל ובכך העניין הסתיים.

את שלושת הימים האחרונים העברתי בקניות. היום הראשון הוקדש כמעט במלואו לקניון המיוחד מסוגו - פנטיפ פלאזה (Pantip Plaza) אשר נמצא בסמוך לשוק פארטונם. בקניון אפשר למצוא מכל הקשור למחשבים והיי-טק. מחשבים ניידים, מחשבי כף-יד, חלקי מחשב, והרבה הרבה עזרים למחשב.

המשך קריאה …

אין תגובות »

יצאתי לבדוק את שווקי לואוינג בסמוך לעיר העתיקה.

מונית הסיעה אותי למגדל שעומד במרכז העיר העתיקה. 11 יואן. אם כבר מוניות, כדאי לדעת שבלואוינג, בניגוד לבייג’ינג שבה המונה מתחיל מעשרה יואן, כאן המונה מתחיל בחמישה יואן. עדיין אין מה להשוות לנסיעה באוטובוס במחיר של יואן אחד.

לא מצאתי משהו מעניין בין הבתים העתיקים. במרחק הליכה מהעיר נמצא מדרחוב עם חנויות זולות ובסמוך אליו שוק קטן שבו המחירים זולים בהרבה מהמחירים של בייג’ינג וממחירי החנויות הסמוכות לתחנת הרכבת. קניתי שם תיק נשיאה גדול עם גלגלים במחיר מצחיק של 60 יואן (כ-30 ש”ח). משם בחזרה למלון.

כשהגעתי בשעה 14:00 עובדות המלון דרשו ממני לשלם על יום נוסף בגלל שאיחרתי בשעתיים. היה קשה להתווכח איתן מכיוון שלא דיברו מילה באנגלית ולא היה לי חשק לבזבז את חצי היום האחרון ויכוחים בסינית קלוקלת ופנטומימה עם העובדות. לבסוף התפשרנו על 20 יואן, מה שנראה לי מעט מוגזם ביחס למחיר ששילמתי ליום אחד (45 יואן). על כל פנים מהמלון הזה (ראו תמונה) אנ ממליץ להתרחק. אם יעשו לכם הנחה במקום אחד ישלימו את החסר במקום אחר, כמו במחיר של טיול מאורגן או בדרך מקורית אחרת. החדרים רועשים ומלוכלכים והשרותים לא משהו שתרצו להתקרב אליו.

המשך קריאה …

אין תגובות »

קמתי די מאוחר באותו יום, ולא הרגשתי טוב. בהתחלה חשבתי שזה בגלל עשן הסיגריות באוטובוס של אתמול אבל מספר שעות מאוחר יותר הבנתי שמדובר בוירוס שכנראה תפסתי בהוסטל.

ההוסטל Shuyuan נמצא בתוך העיר העתיקה של ש’יאן ממש בצמוד לחומה הגדולה ולשער הדרומי. מיקום מצויין. יצאתי לטייל ברחובות העיר כדי לחפש בנק. Bank of China נמצא במרחק עשרים דקות הליכה מחוץ לחומה. עוד כמה המחאות נוסעים הפכו לאלפי יואנים והמשכתי רגלית לטייל באזור. ש’יאן מחוץ לחומות לא מעניינת במיוחד. כשהתקרבתי בחזרה לעיר העתיקה נכנסתי לחנות מטיילים שהחזיקה ציוד מקורי ויקר של חברות כמו Columbia  ואחרות. החברה הזולה ביותר היא סינית מקומית, Shehe. יש להם מוצרים איכותיים. גם הם יקרים אך בשל היצור בסין הם זולים יותר. אחרי 20 אחוזי הנחה, דבר שכמעט בלתי אפשרי להוציא בקניונים וחנויות יוקרה אחרות קיבלתי מעיל מיקרו פליז איכותי ב-140 ש”ח.

בהמשך נכנסתי לחנות מטיילים נוספת שהחזיקה מבחר גדול יותר אך הנחות אין, והמחירים בשמיים דומים לאלו של ישראל. מברור שעשית מאוחר יותר מסתבר שהסיבה היא שהמוצרים הללו  אינם מיוצרים בסין.
המשך קריאה …

אין תגובות »