יומן מסע לעולם

חוסר המזל תקף אותי באותו יום מכל כיוון אפשרי. שעה לפני הטיסה התברר לי שנוצר מצב חרום בענייני עבודה שבגללו כמעט ופיספסתי את הרכבת לנתב”ג. הגעתי בסופו של דבר בזמן כדי לעשות צ’ק אין ולעבור בידוק בטחוני. הוא תקף שוב בפעם השניה. כבר היינו על האוטובוס ועלינו על המטוס רק כדי לשמוע עשר דקות מאוחר יותר שנוצרה בעיה טכנית בדלת של המטוס אשר לא יכולה להיסגר.

הטיסה שלי הייתה דיל של חברת ארקיע בשילוב עם קטאר איירליינס. טיסה ראשונה מנתב”ג לעמאן שבירדן עם ארקיע, טיסת המשך עם חברת התעופה הקטארית מעמאן לדוחא שבקטאר, ומשם טיסה נוספת לבייג’ינג.
היתרון של שילוב מוזר כזה הוא המחיר הזול. החסרונות - טיסה דרך מדינה ערבית, המתנה ארוכה בדוחא של שש שעות, מה שגורם לטיסה להתארך עם המתנה כוללת של לא פחות משמונה שעות המתנה במדינות ערביות. נשמע מרתיע? אולי. אבל אני לא אוכל לדעת איך זה לטוס במסלול כזה, לפחות לא במהלך חודשים הקרובים.

אז ירדנו מהמטוס ובחזרה לאוטובוס. נמל תעופה בן גוריון הוא מקום ענק. הנסיעה אל המטוס אורכת כרבע שעה. וזו כבר הפעם השניה שעשינו אותה.

המשך קריאה …

אין תגובות »

המטוס של אל על נחת בזמן בנמל התעופה הבינלאומי של בייג’ינג. בנמל התעופה המתינו הסינים בדריכות עם כסאות גלגלים בהיכון לקראת המשלחת הישראלית. משם אל ביקורת הגבולות ואל איסוף החפצים.

כדי להגיע אל איסוף החפצים יש להכנס לרכבת הקלה שמשולבת בתוך הנמל. הנסיעה בחינם ויש לרדת בתחנה הנכונה, שם רוב הנוסעים יורדים. השילוט בנמל ועל הרכבת חדיש ומציג כיתוב בסינית ובאנגלית. עם לא מעט מאמץ אפשר להסתדר שם בקלות.

המשך קריאה …

אין תגובות »

אז באותו יום קמתי מאוחר בנסיון להתגבר על הג’ט לג מיום קודם. בשעה 12:00 יצאתי מהמלון. ממש ממול ישנה חנות שמשכירה אופני עיר חדשים בעבור 10 יואן ליום (יש להשאיר פקדון של 300 יואן). העיר האסורה נמצאת במרחק מספר קילומטרים מהמלון. כשלושים דקות רכיבה. בדרך גיליתי עד כמה סין, או לפחות בייג’ינג ידידותית לאופניים. כל הכבישים הראשיים מקצים לפחות מסלול אחד המיועד לאופניים בלבד. בכביש אחד שמתי לב שנתיב האופניים אף רחב מהנתיב לרכבים.

העיר האסורה פתוחה עד השעה 17:00. המתחם ענק ומי שמעוניין לראות הכל צריך להיות בכושר הליכה טוב או להגיע בבוקר כדי שיהיה מספיק זמן להקצות להפסקות מנוחה בין לבין.

בין חומות ענקיות ומבנים סינים עתיקים התחלתי להרגיש שהדברים מתחילים לחזור על עצמם. מחיר כרטיס כניסה הוא 35 יואן. לסטודנטים יש הנחה. בקצה של העיר האסורה יש גן ששווה לבקר בו כי הוא שונה מיתר המבנים.

המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום שכרתי אופניים ממול למלון Far East. המחיר נמוך רק 10 יואן ליום לאופני עיר חדשים (פקדון 300 יואן). בעלי החנות מבינים מעט מאד אנגלית אך נחמדים מאד והסכימו שאחזיר את האופניים בחצות. מקדש השמיים ממוקם לא הרחק מהמרכז. כחצי שעה, תלוי במהירות הרכיבה ויכולת ההתמצאות ברחובות בייג’ינג שאינם קלים לניווט בשל השמות המוזרים אשר חוזרים על עצמם בוריאציות שונות. שני רחובות שונים תוכלו למצוא עם אותו שם אך עם סיומת dajie  או Rd או בצרופים שונים של מזרח / מערב בצרופים סינים המצביעים כמובן על אותו רחוב בצד שונה, דבר מבלבל לא פחות.

אל מקדש השמיים Tian Tan אפשר להכנס מהצד הדרומי והצפוני. המסלול ישיר מצד אחד לשני ולא ארוך מידי. אפשר לעבור אותו בכשלוש שעות ואפילו פחות. המקדשים די יפים אבל אם יש לחץ בזמן אפשר לוותר. למרות שהמסלול הישיר בו הולכים מרבית התיירים לא אורך זמן רב, הפארק של מקדש השמיים הוא מקום ענק שאפשר בקלות להעביר בו חצי יום. משני הצדדים יערות נטועים ובתוכם שבילי הליכה שלווים ונעימים. כרטיס הכניסה שתקנו בשער כולל כניסה לרוב האתרים הראשיים. כדאי לשים לב שלכל מקדש או אתר תוכלו להכנס פעם אחת מכיוון שהשומר בכניסה יחתוך חלק מהכרטיס בכל מקדש שתעברו, אך תמיד ניתן לחזור בחזרה בדרך עוקפת מימין או משמאל.

המשך קריאה …

אין תגובות »

הרבה חלקים יש לחומה הסינית, חלקם מתויירים יותר וחלקם פחות. באותו יום קמתי יחסית מוקדם וניצלתי את ההזדמנות להגיע לחומה הסינית בבאדאלינג. זהו החלק המתוייר של החומה, אבל למען האמת לא הפריע לי להשתלב באותו מסלול יחד עם אלפי סינים נוספים.

החומה הסינית נמצאת במרחק של שעת נסיעה ממרכז בייג’ינג. טיול מאורגן מהמלון יקר - 260 יואן, וכולל הסעה וארוחה. הוא יוצא בשעה מטורפת - 6:20 בוקר. הלכתי על האפשרות הזולה והמציאותית - אוטובוס מספר 919. כדי להגיע לשם לקחתי רכבת תחתית במחיר מגוחך של 1 יואן. משם יש ללכת כעשר דקות עד לתחנה. האוטובוס מתמלא מהר ויוצא כל עשרים דקות לערך. העלות 12 יואן בלבד. אוטובוס אחרון יוצא חזרה לבייג’ינג בשעה 16:00. כדאי לוודא שתספיקו לחזור.

החומה הגדולה בבאדאלינג עמוסה בתיירים סינים ביום שישי. אני מניח שהמצב מחמיר בשבת וראשון. הנופים מהחומה עוצרי נשימה. מאד יפים. למרות הכל אם הייתי יכול לחזור לשם, הייתי בוחר בחלק אחר של החומה.

המשך קריאה …

אין תגובות »

ארמון הקיץ נמצא במרחק של כעשרים קילומטרים ממרכז העיר. לפי הלונלי פלנט ניתן להגיע למקום גם ברכיבה על אופניים. קפצתי על ההזדמנות ויצאתי בשעה עשר בבוקר לרכיבה ממושכת ברחובות העיר הגדולה בייג’ינג. הייתה ברשותי מפה לשם שינוי שרכשתי בהוסטל שבו התאכסנתי (10 יואן) ותכנון הנסיעה הפך למעט פחות מורכב.

הרכיבה ברחובות בייג’ינג, למעט המאמץ הפיזי וחוסר הנוחות, נותנת חופש דומה לזה המתקבל ברכיבה על אופנוע. אפשר לעצור בכל מקום ואפילו לנסוע לעיתים נגד כיוון התנועה או על המדרכה. מי שמתכנן להשתלב בתנועה בבייג’ינג כדאי שידע שהרמזורים בכלל והאור הירוק והאדום בפרט נלקחים על ידי הנהגים כהמלצה בלבד. כבישי העיר רחבים ומסודרים, יש רמזורים לרכבים, להולכי רגל ואפילו רמזורים מיוחדים לאופניים. שוטרי תנועה ומכווני תנועה נמצאים כמעט בכל נקודה אפשרית. כל אלו לא מפריעים לנהגים, להולכי הרגל ולרוכבי האופניים לעבור באור אדום מול עינהם הפקוחות של השוטרים מבלי שתהיינה השלכות מצד המשטרה. באופן מפתיע הנהגים שעוברים באדום זהירים מאד ומשתלבים בתנועה בצורה חלקה. נראה שזה חלק מתרבות הנהיגה בעיר. תאונות או כמעט-תאונות לא ראיתי בכל שיטוטי ברחובות.

המשך קריאה …

אין תגובות »

ביום האחרון בבייג’ינג חיכתה לי רכבת לפינגיאו, העיר הסינית המפורסמת בזכות העיר העתיקה והבתים הסינים ההיסטוריים שיחודיים כל כך רק לה.

גם באותו יום שכרתי אופניים ולו רק כדי לסדר סידורים לא צפויים וקניות אחרונות בעיר הגדולה. כל השבוע בבייג’ינג, השבוע הראשון של ספטמבר, היה חם באופן מפתיע. אבל ביום האחרון הסתיו החל להראות את אותותיו וגשם קל החל לרדת. במלון Far East איפשרו לי לאחסן את התיקים בחדר מיוחד עד לרגע העזיבה. אני אנצל את ההזדמנות ואספר קצת על ההוסטל, שלמרות שנקרא מלון הוא לא בדיוק כזה. המבנה עצמו נראה טוב, מושקע ושמור. מחירי החדרים גבוהים לטעמי אך המצב זהה בכל בייג’ינג. עבור מיטה בדורמס בחדר של ארבע מיטות במרתף שילמתי 80 יואן. גם זה בזכות שעשיתי הזמנה מראש דרך האינטרנט. האולימפיאדה מקפיצה כאן מחירים וכדי להישאר מעבר לשלושה ימים כמעט והייתי צריך להתחנן שישאירו לי את מחיר ההזמנה ולא יקפיצו את המחיר ל 120 יואן. ההרגשה הלא נעימה שקיבלתי גרמה לי לחשוב פעמיים אם כדאי לחזור לשם שוב. הפקידים בקבלה דוברים מעט אנגלית ובוודאי שלא אנגלית שוטפת. גמישות במחירים לא תמצאו שם ואפילו להפך. מחירי הטיולים המאורגנים יקרים. המיטות בדורמס לא מצדיקות את המחיר, המזרן דק מאד והמיטה קשיחה. בקומה הראשונה יש דורמס יקרים יותר עם מזרן עבה יותר אך החדר קטן והמיטות של קומותיים בניגוד למרתף.

המשך קריאה …

אין תגובות »

ב-7:30 בבוקר לערך הגענו לפינגיאו. עוד לפני שהגענו תפס אותי לשיחה אדם סיני מבוגר, הסביר לי איפה לרדת ונתן לי מידע על המשך הדרך שלי אחרי פינגיאו, הכל בסינית כמובן.

כבדרך אגב אחרי השיחה שלנו הוא סיפר לי שהוא בעל הוסטל בפינגיאו והוא מזמין אותי לבדוק את החדר אחרי שסיפרתי לו שעדיין אין לי מקום שהוזמן מראש. להצעה של הסעה חינם מתחנת הרכבת ועד למרכז העיר העתיקה לא יכולתי לסרב, מה גם שההוטסל שלו הופיע ברשימה ההוסטלים שלי לפינגיאו.

הגענו להוסטל בכלי רכב טיפוסי לפינגיאו - רכב קטן שדומה מאד לרכבים הקטנים ממגרשי הגולף. אחרי מיקוח קל מחיר החדר שהיה לפי הגדרה דורמס 70 יואן ירד ל60 יואן. החדר באופן מפתיע היה ברמה שלא מביישת מלון איכותי. שתי מיטות, טלוויזיה, מזגן עם שלט, שרותים (מערביים!) צמודים ומקלחת עם מים חמים. חשבתי שאני אקבל חדר דומה לזה שקיבלתי בבייג’ינג אבל בפועל רק שניים חולקים חדר זו עליית מדרגה. החסרון של החדר הוא שהמנעול מבחוץ כלומר אי אפשר לסגור את הדלת בלי לחסום את הכניסה לשותפים בחדר. כל ההוסטל התאפיין ברוח האווירה הסינית העתיקה - מנורות אדומות ויריעות בד על כל דלת כך שגם אם הדלת לא סגורה זה לא נורא.

המשך קריאה …

אין תגובות »

קמתי מאוחר. בלילה קודם השלמתי פערים באינטרנט והלכתי לישון בשלוש לפנות בוקר.

הרבה לא הפסדתי כי גשם שטף את פינגיאו עוד משעות הבוקר. לקראת הצהריים יצאנו אני ומרטינה (פולין) למקדש שואנגלין. תפסנו טרמפ על אחד מהטריסייקלים הממונעים (25 יואן אחרי מיקוח) והגענו אחרי 20 דקות בנסיעה איטית במיוחד.

מקדש שואנגלין (25 יואן, 12 יואן לסטודנטים) אינו גדול במיוחד. יש בו פסלים צבועים בתוך כתריסר מבנים. מעבר לזה הוא די משעמם. כשיצאנו אחרי 30 דקות הנהג היה עסוק בניפוח אחד הצמיגים במשאבה ידנית. ניצלנו את ההזדמנות לטייל בכפר הצמוד למנזר. בניגוד לפינגיאו הרועשת המקום שקט מאד נטול תיירים.
המשך קריאה …

אין תגובות »

בחמש וחצי בבוקר שמעתי רעשים מוזרים  . כמה סינים עמדו ליד המיטה ודיברו בקול רם. הם דיברו בסינית אבל היה לי ברור שאני נושא השיחה. פקחתי את העיניים וראיתי אישה מבוגרת מצביעה על המיטה שבה ישנתי וכבר הבנתי שהגיע רגע הגירוש… התקווה שלי שלא יעירו אותי באותו לילה התנפצה. אספתי את התיקים ועברתי לקרון האחר. הבוקר התחיל להפציע אבל זה לא היה מה שמנע ממני להרדם.

בשעה 11:30 הרכבת הגיעה ללואוינג. בסך הכל 11 שעות נסיעה.

בתחנת הרכבת קפצה עלי חבורה של סיניות מבוגרות שניסו לשדל אותי להיכנס למלון שלהן. הלכתי בעקבות ההצעה הזולה ביותר - 60 יואן, מחיר שירד ל- 45 יואן ללילה אחרי מיקוח. המלון נמצא 2 דקות מהתחנה, ממש מעבר לכביש. הכיתוב בסינית ואין לי מושג מה שמו. חדר עם מיטה זוגית מוזנח, מעט מחניק, קירות מלוכלכים. בסיטואציה אחרת הייתי מוותר אבל התיק השבור שכנע אותי להישאר. עוד בכניסה האישה הספיקה לדחוף לי כרטיס מיניבוס הלוך-חזור למקדש שאולין ב-40 יואן. מאוחר יותר גיליתי את השרותים המלוכלכים המשותפים. המקלחות נמצאות בקומה אחרת אבל מים חמים יש בשעות הערב.

בהמלצת האישה מהמלון יצאתי באוטובוס למערות לונגמן. השעה כבר הייתה 13:00.
המשך קריאה …

אין תגובות »

הנסיעה למקדש שאולין במיניבוס עלתה 40 יואן. על המיניבוס התברר לי שזהו טיול מאורגן למספר אתרים ולא רק למקדש שאולין. עצרנו בשני מקדשים לפני שנכנסנו למקדש שאולין. דמי כניסה שערוריתיים של 180 יואן ירדו במעט ל 140 יואן עם הנחת סטודנט. בכל זאת נראה לי שדמי הכניסה למקום  נמוכים יותר עם קניה בקופת הכרטיסים. אל המקדש הראשון לא נכנסתי. מאט ואני מצאנו אטרקציה מעניינת יותר - רכיבה על סוס מקומי לשדות הסמוכים בזמן שהקבוצה ביקרה במקדש.

מקדש שאולין עצמו היה אכזבה בשבילי. מעבר לכך שניתנו לנו פחות משלוש שעות לבלות במקום, יתר הזמן נוצל לטובת מקדשים אחרים, מקדש שאולין הוא בסך הכל עוד מקדש אחד גדול ותיירותי. הנוף מסביב יפהפה. הגענו ביום בהיר והשמיים כחולים, תופעה שאינה אופיינית לאזורים אחרים שבהם הייתי בסין. חצי קילומטר מהכניסה נמצא אולם האימונים שם אפשר לראות מופע וושו בשעה 14:00. וושו זו אומנות לחימה שמטרתה היא בעיקר לצורכי הופעות ולא למטרת לחימה אמיתית כמו קונג-פו.
המשך קריאה …

אין תגובות »

קמתי די מאוחר באותו יום, ולא הרגשתי טוב. בהתחלה חשבתי שזה בגלל עשן הסיגריות באוטובוס של אתמול אבל מספר שעות מאוחר יותר הבנתי שמדובר בוירוס שכנראה תפסתי בהוסטל.

ההוסטל Shuyuan נמצא בתוך העיר העתיקה של ש’יאן ממש בצמוד לחומה הגדולה ולשער הדרומי. מיקום מצויין. יצאתי לטייל ברחובות העיר כדי לחפש בנק. Bank of China נמצא במרחק עשרים דקות הליכה מחוץ לחומה. עוד כמה המחאות נוסעים הפכו לאלפי יואנים והמשכתי רגלית לטייל באזור. ש’יאן מחוץ לחומות לא מעניינת במיוחד. כשהתקרבתי בחזרה לעיר העתיקה נכנסתי לחנות מטיילים שהחזיקה ציוד מקורי ויקר של חברות כמו Columbia  ואחרות. החברה הזולה ביותר היא סינית מקומית, Shehe. יש להם מוצרים איכותיים. גם הם יקרים אך בשל היצור בסין הם זולים יותר. אחרי 20 אחוזי הנחה, דבר שכמעט בלתי אפשרי להוציא בקניונים וחנויות יוקרה אחרות קיבלתי מעיל מיקרו פליז איכותי ב-140 ש”ח.

בהמשך נכנסתי לחנות מטיילים נוספת שהחזיקה מבחר גדול יותר אך הנחות אין, והמחירים בשמיים דומים לאלו של ישראל. מברור שעשית מאוחר יותר מסתבר שהסיבה היא שהמוצרים הללו  אינם מיוצרים בסין.
המשך קריאה …

אין תגובות »

עדיין קצת חולה, קמתי מאוחר ולקראת השעה אחת אחר הצהריים החלטתי לנצל את חצי היום שנשאר ולעשות משהו. כדי לא להתאמץ יותר מידי שכרתי אופניים (30 יואן ליום לאופני הרים עם הילוכים מההוסטל, 15 יואן לחצי יום, 5 יואן לשעה). חשבתי לבקר בפגודת האווז הגדול, מה שלבסוף לא קרה אבל על הדרך הגעתי למוזאון או יער האבנים בעיר העתיקה. כארבעים יואן ו22 לסטודנטים. המקום לא קטן. יש בו חתיכות סלע גדולות עליהן מסותתות אותיות בסינית. ללא הדרכה מסודרת קשה להבין מה הולך שם. בקצה של המוזאון יש אטרקציה חביבה בצורת ציירים שמניחים דף נייר על תבליט סיני עתיק ובשיטה מיוחדת יוצרים ציור מהתבנית.

מצד ימין יש תערוכות ומיצגים, פסלים גדולים בצורת חיות וקבוצה גדולה של עמודים שבראש כל אחד חיה אחרת. אפשר להעביר במקום שעה עד שעתיים. נחמד אבל אפשר לוותר אלא אם כן יש לכם עניין מיוחד בקליגרפיה סינית.

המשך קריאה …

אין תגובות »

באותו יום עדיין חולה ניצלתי כמה שעות כדי לבקר בפגודת האווז הגדולה. הפגודה נמצאת בסמוך למרכז קניוני מחשבים גדול ועל הדרך קפצתי לקנות כרטיס 8 ג”ב מיקרו-SD.

באזור יש לפחות ארבעה קניונים שמוקדשים אך ורק לטכנולוגיה מודרנית. סלולארים (בקומה התחתונה), מחשבים ניידים (בקומה השניה), ומחשבים שולחניים (בקומה השלישית). ברובם הסדר של הקומות זהה. הקומה הרביעית מוקדשת לאביזרי מיחשוב כגון כבלים ומתאמים.

באחת החנויות מצאתי לבסוף כרטיס מיקרו-SD בגודל 8 ג”ב. בספטמבר 2008 לא קל למצוא כרטיסים כאלו בש’יאן. המחיר נראה סביר - 220 יואן (כ-115 ש”ח). המוכרת הראתה לי שני כרטיסים של סאנדיסק. האחד באריזה קטנה שנראתה מזוייפת ולא הסכמתי לקנות. את השני היא הביאה מחנות אחרת. האריזה נראתה מקורית לגמרי, רק שהייתה בעיה קטנה - חריץ קטן בחלק התחתון הראה שהיא פתוחה במעט. אריזה פתוחה עלולה להצביע על כך שמישהו החליף את הכרטיס במזוייף בשלב כלשהו, או שהוציאו אותו כדי לבדוק שהוא עובד.

המשך קריאה …

אין תגובות »

גם באותו יום הייתי חולה. המחלה נפלה עלי בזמן טוב כי בש’יאן ממילא אין יותר מידי מה לעשות ואפשר לצאת לטיולי חצי יום ברובע המוסלמי ובאתרים שונים בעיר שלא יקרה שום דבר אם לא יבקרו בהם.

קיבלתי הוראות הגעה לבית חולים סיני שנמצא במרחק הליכה של רבע שעה מההוסטל. רגע לפני נכנסתי לבית מרקחת שם המליצו לי על סירופ נגד שיעול שמורכב מדבש, צמחים טבעיים ורפואה סינית. ויתרתי על הרעיון להמשיך לבית החולים ועליתי על אוטובוס לכיוון קניוני המחשבים של ש’יאן במטרה להחזיר את הכרטיס המזוייף שקניתי יום קודם לכן.

קו מספר 212 מגיע לשם אחרי עשרים דקות (1 יואן). אותה מוכרת הייתה במקום וסיפרתי לה במילים עדינות שלא רק שהכרטיס מזויף אלא יש עליו וירוס. היא לא הופתעה ולא ניסתה אפילו להתווכח והציעה לי החזר מלא על הכרטיס. מה שהרגיז אותי היה שאת אותו כרטיס מזויף היא החזירה למדף התצוגה עד שהפראייר הבא ירכוש אותו. הבקשות שלי להסיר את הכרטיס מהתצוגה לא עלו יפה גם כשאמרתי לה שאני אתקשר למשטרה על הפצת וירוסים וסחורה מזויפת (בסין? נו באמת…). כאות מחאה צילמתי את המוכרת ואת החנות למען יראו ויראו, לפחות מי שקורא שורות אלו.

המשך קריאה …

אין תגובות »