בחמש וחצי בבוקר שמעתי רעשים מוזרים . כמה סינים עמדו ליד המיטה ודיברו בקול רם. הם דיברו בסינית אבל היה לי ברור שאני נושא השיחה. פקחתי את העיניים וראיתי אישה מבוגרת מצביעה על המיטה שבה ישנתי וכבר הבנתי שהגיע רגע הגירוש… התקווה שלי שלא יעירו אותי באותו לילה התנפצה. אספתי את התיקים ועברתי לקרון האחר. הבוקר התחיל להפציע אבל זה לא היה מה שמנע ממני להרדם.
בשעה 11:30 הרכבת הגיעה ללואוינג. בסך הכל 11 שעות נסיעה.
בתחנת הרכבת קפצה עלי חבורה של סיניות מבוגרות שניסו לשדל אותי להיכנס למלון שלהן. הלכתי בעקבות ההצעה הזולה ביותר - 60 יואן, מחיר שירד ל- 45 יואן ללילה אחרי מיקוח. המלון נמצא 2 דקות מהתחנה, ממש מעבר לכביש. הכיתוב בסינית ואין לי מושג מה שמו. חדר עם מיטה זוגית מוזנח, מעט מחניק, קירות מלוכלכים. בסיטואציה אחרת הייתי מוותר אבל התיק השבור שכנע אותי להישאר. עוד בכניסה האישה הספיקה לדחוף לי כרטיס מיניבוס הלוך-חזור למקדש שאולין ב-40 יואן. מאוחר יותר גיליתי את השרותים המלוכלכים המשותפים. המקלחות נמצאות בקומה אחרת אבל מים חמים יש בשעות הערב.
בהמלצת האישה מהמלון יצאתי באוטובוס למערות לונגמן. השעה כבר הייתה 13:00.
המשך קריאה …



עברית
English































