Journey to the World

קמתי בשבע בבוקר והוצאתי את התיקים לקראת המעבר למלון הזול (והמוזנח) יותר. קראתי לבעלי המקום כדי לעשות צ’ק אאוט. הבחור הנחמד שאל אותי למה אני עוזב כל כך מוקדם והסברתי לו שמצאתי מלון בחצי מחיר, ואני עוזב למרות שהחדר מצויין, הרבה יותר טוב מהמלון שאליו אעבור. מייד קיבלתי הצעה שלא יכולתי לסרב לה - להישאר בחדר בארבעים יואן במקום בשמונים.

התיקים חזרו לחדר ויצאתי רגלית לשערי השמורה.

מחיר כרטיס כניסה לשמורה הוא 220 יואן (170 לסטודנטים) בחודשים האחרונים בוטלה האפשרות להשתמש בכרטיס במשך יומיים ומי שמעוניין להיכנס פעמיים צריך לקנות שני כרטיסים. המחיר יקר מאד, גם אחרי ההנחה לסטודנטים.

בנוסף למחיר הגבוה יש להוסיף 90 יואן ליום עבור כרטיס נסיעה באוטובוס בתוך השמורה. המתחם מאד גדול ובלתי אפשרי ללכת ברגל לקצה השמורה ביום אחד (לבני אדם נורמלים).

רגע לפני שנכנסתי לשמורה, הפתיע אותי ילד שהציע לי מפה של השמורה ב-10 יואן וירד ל-5 לאחר מיקוח קל. בדיעבד התברר שאת המפה אי אפשר להשיג בשמורה (לפחות לא בקופת הכרטיסים). אם תיפול בידכם ההזדמנות קחו אותה.

שמורת הטבע ג’יואודז’איגו בנויה בצורת האות Y. הכניסה היא מהחלק התחתון של האות. מהכניסה עד לנקודת המרכז ישנם 14 קילומטרים. היד הימנית של  האות באורך 17 קילומטרים. זה הקטע היפה ביותר ואפשר ללכת אותו ברגל. היד השמאלית של האות באורך 18 קילומטרים וקשה להגיע למסלול ההליכה שבו ללא אוטובוס (צריך ללכת על הכביש).

באותו יום נסעתי עם האוטובוס של השמורה לנקודה האמצעית. האוטובוס היה הפתעה לא נעימה בשבילי. קבוצה מאורגנת של תיירים סינים השתלטה על האוטובוס והמדריך, מטעם השמורה, בירבר ללא הפסקה ודי הרס את חוויית הצפיה בנוף. הוא טרח וסיפר בדיחות בסינית על ג’יואודז’איגו שכל הסינים (חוץ ממני כמובן) הבינו וצחקו. מיהרתי לרדת כשהגענו לנקודת האמצע של ה-Y. הספקות שהיו לי לגבי ההליכה ברגל לאורך הקטע הימני התפוגגו למשמע השקט בשמורה שהתחיל ממש אחרי שיצאתי מהאוטובוס. בקיצור, רצוי לבלות כמה שפחות על האוטובוס.

התחלתי ללכת על היד הימנית של ה-Y. מרחק 14 ק”מ. הדרך כולה במעלה ההר. רוב התיירים הסינים מעדיפים לעלות עם האוטובוס לתחנה האחרונה  ולעבור תחנה תחנה עם האוטובוס, או לחלופין, לעבור בין אתר לאתר רגלית במורד ההר (בכיוון ההפוך לשלי). הדרך במעלה ההר אומנם מעט מעייפת יותר אך בריאה לברכיים ומומלצת כדרך להמנע מתיירים אחרים.

הלכתי על הכביש במעלה ההר וחשבתי לעצמי למה הסינים לא דאגו למסלולי הליכה מסודרים. אחרי כשני קילומטרים שבהם הלכתי לצד אגם מקסים, מצאתי לבסוף את הכניסה לשבילי הליכה. יום לאחר מכן התברר לי שהייתי צריך לחזור מעט אחורה כדי להגיע לתחנה הראשונה - מפלי נורילונג, מהם אפשר להמשיך ברגל לאגם המראה, והלאה במעלה ההר.

האגמים בשמורת ג’יואודז’איגו הם האטרקציה האמיתית. מים צלולים ברמה שלא תאמן, בצבע כחול, טורקיז, ירקרק וכל הגוונים שבינהם. בשעות הבוקר חלק מהאגמים משמשים כמראה לנוף ההררי הסובב את העמק ויוצרים מחזה מדהים. אגמים צלולים כקריסטל, מפלים מרשימים, שבילי הליכה והרים הקרובים במרחק הליכה, תלולים בזווית הקרובה לתשעים מעלות ועליהם עצי ברוש בצבע ירוק כהה, ובינהם משתלבים עצים בצבע ירוק בהיר. יחד הם יוצרים מעין שטיח בגווני ירוק מהפנט.

הבוקר בשמורה עטוף ערפל מסתורי המכסה את פסגות ההררים הסובבים את העמק. לקראת השעה עשר בבוקר הערפל מתחיל להתפוגג. שמיים כחולי, נקיים מזיהום האוויר שכל כך אופייני לסין, נגלים והופכים את היום מקריר למלא שמש ומחמם. כל זה בשלהי חודש ספטמבר.

בעקבות רעידת האדמה, מספר המבקרים בשמורה קטן משמעותית, עד כדי כך שהלכתי בשבילי ההליכה במשך שעתיים מבלי לראות אפילו לא תייר אחד. בהמשך פגשתי מספר מצומצם ולא מורגש של תיירים. האגמים המופלאים והשקט שלא ציפיתי לו הפכו את היום למיוחד.

בשלב מסויים פגשתי זוג סינים צעירים מבייג’ינג שהגיעו שעה לפני ועשו את אותה הדרך במעלה ההר. הם היו היחידים שראיתי שהלכו באותה דרך באותו יום. צילמנו אחד את השני בכמה מקומות אטרקטיבים ונפרדנו.

המשכתי ללכת רגלית בשבילים בכוונה ללכת את כל 14 הקילומטרים. שישה קילומטרים לפני השביל נחצה על ידי כביש והחלטתי שזה הזמן לקחת את האוטובוס כדי לקצר תהליכים.

טיפ קטן לגבי האוטובוסים בשמורה - הם עוצרים רק בתחנות מוגדרות ולא משנה כמה תסמנו להם לעצור. באותו מקום האוטובוס לא עצר, מה שדי הרגיז אותי לאור הסכום הגבוה של הכרטיס (90 יואן). המשכתי עם הכביש אל המשך השביל ואחרי כקילומטר פגשתי באח העובדים הסינים במקום שהסביר לי (בסינית, מן הסתם) שאני לא אספיק לעבור את המרחק שנותר כי האוטובוס האחרון יוצא בשלוש אחר הצהריים. לא בדקתי עד כמה זה נכון, אבל בעצתו הלכתי לתחנת האוטובוס. הפעם היא הייתה די קרובה, והמשכתי עם האוטובוס אל התחנה האחרונה.

במעלה ההר יש מעין יער שבתוכו יש שביל הליכה מעגלי באורך של קילומטר. השביל נחמד אבל למי שאין זמן אפשר לוותר. משם יכולתי להמשיך עם האוטובוס בחזרה לאגם אחד שפיספסתי או לרדת רגלית 2.5 ק”מ ובכך להשלים 14.5 מתוך 17 ק”מ של היד הימנית של ה-Y. זה מה שעשיתי.

סיימתי את המסלול בשעה שלוש וחצי אחר הצהריים. כאן המקום לציין שלמרות שרישמית השמורה נסגרת בשעה שש שערב, דוכני המזון והשתיה נסגרים כבר בארבע, וכך מצאתי את עצמי מקבל מים מאחד התיירים הסינים הנחמדים על האוטובוס.

האוטובוס שיורד מהצלע הימנית מגיע רק עד לנקודת המרכז של השמורה ומשם ממשיך ויורד אל פתח השמורה. מי שרוצה לבקר בצלע השמאלית של ה-Y צריך לרדת במרכז ולעלות על אוטובוס אחר המסיע כלפי הכיוון הצלע השמאלית. בתקופה שבה הייתי, חודש ספטמבר, שלושת האגמים העונתיים הנמצאים בתחילת הצלע השמאלית, היו יבשים ולא אטרקטיבים. ללכת באזור ברגל נראה ממילא משעמם.

מכיוון שהשעה הייתה די מאוחרת, הנהג היה לחוץ בזמן ונתן לנו כעשר דקות בשני האגמים העליונים ביותר - לונג לייק שהוא אגם ארוך (מן הסתם) ולא מעניין במיוחד, ואגם חמשת הצבעים שהדהים בגווני הכחול שהופיעו בחלקים שונים. רק בשביל זה שווה לקחת אוטובוס לצלע השמאלית. הזמן היה קצר אבל יותר טוב מכלום.

חזרנו משם אל כיוון היציאה מהשמורה. על הדרך יכולנו לרדת מהאוטובוס ולתת הצצה על האגמים בצלע התחתונה, שנחשבת לאזור השני היפה בשמורה (אחרי הצלע הימנית של ה-Y). כבר אז החלטתי לחזור לשמורה ביום שלמחרת וללכת ברגל את הקטע הזה מפתח השמורה ועד למרכזה.

כדאי לשים לב שרוב שבילי ההליכה נמצאים מהעבר השני של האגמים (למרות שלא כולם). כך יוצא שגם אם ראיתם צד אחד של האגמים מהכביש, בשבילי הליכה תראו דברים אחרים גם כאשר מדובר באותו אגם.

על אחד מאחרוני האוטובוסים, בשעה שש בערב חזרנו ליציאה ממש כשהשמורה נסגרה.

This article was published at 20-09-2008 Time: 10:31 and belongs to categories Travel Journal 2008, Sichuan Province, China, Jiuzhaigou Valley, Natual Reservation. You can follow comments to this article using the feed RSS 2.0. You can post a comment, or trackback from your website.