תאילנד
לאוס
קמבודיה
סין
ויטנאם
פיליפינים
קמתי מאוחר. בלילה קודם השלמתי פערים באינטרנט והלכתי לישון בשלוש לפנות בוקר.
הרבה לא הפסדתי כי גשם שטף את פינגיאו עוד משעות הבוקר. לקראת הצהריים יצאנו אני ומרטינה (פולין) למקדש שואנגלין. תפסנו טרמפ על אחד מהטריסייקלים הממונעים (25 יואן אחרי מיקוח) והגענו אחרי 20 דקות בנסיעה איטית במיוחד.
מקדש שואנגלין (25 יואן, 12 יואן לסטודנטים) אינו גדול במיוחד. יש בו פסלים צבועים בתוך כתריסר מבנים. מעבר לזה הוא די משעמם. כשיצאנו אחרי 30 דקות הנהג היה עסוק בניפוח אחד הצמיגים במשאבה ידנית. ניצלנו את ההזדמנות לטייל בכפר הצמוד למנזר. בניגוד לפינגיאו הרועשת המקום שקט מאד נטול תיירים.
רכבת הלילה שהוזמנה עבורי באמצעות מנהל ההוסטל (בעבור עמלה לא מבווטלת של 40 יואן) תצא בשעה 0:52. לא סתם שילמתי עמלה גבוהה. קשה למצוא תחבורה אל מחוץ לפינגיאו. רכבת הלילה שיוצאת לכיוון בייג’ינג מתחילה את דרכה בש’יאן כך שכרטיסים לדרגש קשיח קשה להשיג. מי שלא מצליח יאלץ להעביר 12 שעות בעמידה. המצב דומה גם בכיוון ההפוך למרות שלא חמור באותה מידה. כרטיס הרכבת שלי ליונגצ’נג עלה 96 יואן למיטה תחתונה. משך הנסיעה והעיתוי שלה הטריד אותי - 5 שעות עד 5:30. כשהבנתי שאני אצא משם שפוך החלטתי לדלג על יונגצ’נג ולהמשיך ישירות ללואוינג, נסיעה של 12 שעות המספיקה לשינה נורמלית ברכבת.
לקראת היציאה בחצות, מנהלי המקום הוכיחו שוב את נחמדותם והציעו לי הסעה בחינם לתחנת הרכבת (אגב, בסוף הנסיעה הנהג בכל זאת ביקש כסף ולא קיבל מן הסתם).
בתחנת הרכבת קניתי כרטיס נוסף מיונגצ’נג ללואוינג. 100 יואן. מיטה פנויה הייתה אבל בקרון אחר.
על הדרך התיק שלי הספיק להישבר וברגע האחרון עליתי לרכבת. בחמש וחצי בבוקר שמעתי רעשים מוזרים . כמה סינים עמדו ליד המיטה ודיברו בקול רם. הם דיברו בסינית אבל היה לי ברור שאני הנושא של השיחה שלהם. פקחתי את העיניים וראיתי אישה מבוגרת מצביעה על המיטה שבה ישנתי וכבר הבנתי שהגיע רגע הגירוש… התקווה שלי שלא יעירו אותי באותו לילה התנפצה. אספתי את התיקים ועברתי לקרון האחר. הבוקר התחיל להפציע אבל זה לא היה מה שמנע ממני להרדם.
בשעה 11:30 הרכבת הגיעה ללואוינג. בסך הכל 11 שעות נסיעה.
בתחנת הרכבת קפצה עלי חבורה של סיניות מבוגרות וניסו לשדל אותי להיכנס למלון שלהן. הלכתי בעקבות ההצעה הזולה ביותר - 60 יואן, מחיר שירד ל- 45 יואן ללילה אחרי מיקוח. המלון נמצא 2 דקות מהתחנה, ממש מעבר לכביש. הכיתוב בסינית ואין לי מושג מה שמו. חדר עם מיטה זוגית מוזנח, מעט מחניק, קירות מלוכלכים. בסיטואציה אחרת הייתי מוותר אבל התיק ההשבור שכנע אותי להישאר. עוד בכניסה האישה הספיקה לדחוף לי כרטיס מיניבוס הלוך-חזור למקדש שאולין ב-40 יואן. מאוחר יותר גיליתי אעת השרותים המלוכלכים המשותפים. המקלחות נמצאות בקומה אחרת אבל מים חמים יש בשעות הערב.
בהמלצת האישה מהמלון יצאתי באוטובוס למערות לונגמן. השעה כבר הייתה 13:00.
אוטובוס מספר 81 יוצא מתחנת האוטובוסים הצמודה לרכבת כל מספר דקות. מחיר מגוחך של 1.5 יואן גרם לי לתהות אם לא שילמתי יותר מידי למיניבוס של היום שלמחרת
עברית
English
