תאילנד
לאוס
קמבודיה
סין
ויטנאם
פיליפינים
ארמון הקיץ נמצא במרחק של כעשרים קילומטרים ממרכז העיר. לפי הלונלי פלנט ניתן להגיע למקום גם ברכיבה על אופניים. קפצתי על ההזדמנות ויצאתי בשעה עשר בבוקר לרכיבה ממושכת ברחובות העיר הגדולה בייג’ינג. הייתה ברשותי מפה לשם שינוי שרכשתי בהוסטל שבו התאכסנתי (10 יואן) ותכנון הנסיעה הפך למעט פחות מורכב.
הרכיבה ברחובות בייג’ינג, למעט המאמץ הפיזי וחוסר הנוחות, נותנת חופש דומה לזה המתקבל ברכיבה על אופנוע. אפשר לעצור בכל מקום ואפילו לנסוע לעיתים נגד כיוון התנועה או על המדרכה. מי שמתכנן להשתלב בתנועה בבייג’ינג כדאי שידע שהרמזורים בכלל והאור הירוק והאדום בפרט נלקחים על ידי הנהגים כהמלצה בלבד. כבישי העיר רחבים ומסודרים, יש רמזורים לרכבים, להולכי רגל ואפילו רמזורים מיוחדים לאופניים. שוטרי תנועה ומכווני תנועה נמצאים כמעט בכל נקודה אפשרית. כל אלו לא מפריעים לנהגים, להולכי הרגל ולרוכבי האופניים לעבור באור אדום מול עינהם הפקוחות של השוטרים מבלי שתהיינה השלכות מצד המשטרה. באופן מפתיע הנהגים שעוברים באדום זהירים מאד ומשתלבים בתנועה בצורה חלקה. נראה שזה חלק מתרבות הנהיגה בעיר. תאונות או כמעט-תאונות לא ראיתי בכל שיטוטי ברחובות.
על הדרך עצרתי בסופרמרקט מקומי כדי להתאבזר במעט צידה לדרך ובחנות מחשבים באחד הצמתים שנתנה לי אשרור נוסף על ההיצע המוגבל והמחיר הגבוה בבייג’ינג. את מה שחיפשתי לא מצאתי.
בסביבות השעה 13:00 הגעתי באיחור משהו אחרי שעצרתי בחנויות ועשיתי עיקופים שונים ומשונים. טיפ קטן לגבי פארקים בבייג’ינג: ניסיתי לקצר דרך אחד הפארקים הגדולים בדרך. נסיון שלא עלה בהצלחה מכיוון שלרוכבי אופניים אסור להכנס. נשמע מוזר? בפארקים רבים בבייג’ינג דורשים דמי כניסה זניחים והם נסגרים די מוקדם. בייחאי פארק לדוגמה נסגר כבר בשעה ארבע אחר הצהריים.
ארמון הקיץ או ה Summer Palace הוא מתחם עצום שכולל פארק ובמרכזו אגם ענק. על גדותיו מקדשים ומבנים סינים עתיקים ומרשימים. באגם אפשר לצאת לשיט פרטי בסירת פדלים, או בסירה גדולה יחד עם תיירים נוספים. המקום מאד תיירותי ועמוס בתיירים אך מפאת גודלו אפשר למצוא בו פינות שקטות.
כשקלטתי מה גודל המקום, עליתי על ספינת התיירים המעוצבת בסגנון סיני עתיק שהובילה אותי אל הקצה השני של האגם (10 יואן). ההפלגה חביבה ולא ארוכה, נתנה לי זמן לנוח מהדיווש המעייף. רוב האטרקציות מסביב לאגם נמצאות בצד ימין. את צד שמאל שלא היה לי זמן או כוח לחקור, לא בדקתי, אך הוא נראה כמתאים להליכה שקטה וכמעט נטולת תיירים. כשאני מתייחס לתיירים אני כמובן שמתכוון לסינים. אומנם יש מערביים, אך הם מהווים אחוז מבוטל ביחס למספר המבקרים הכול.
הספינה הורידה אותנו בסמוך לספינה עשויית אבן יפהפיה ומשם התחלתי ללכת ולבחון את האתרים. כאמור, המקום עצום. כדאי לרכוש מפה (10 יואן) ולתכנן היטב כדי להמנע מצעדות של קילומטרים מיותרים.
אל רוב האתרים הכניסה כלולה במחיר הכרטיס (45 יואן אם אינני טועה. לסטודנטים ב 20 יואן). מספר אתרים דורשים תשלום בנפרד כמו הרחוב של סודז’ואו שמהווה מעין שכפול של העיר סודז’ואו הסמוכה לשנגחאי. באופן אישי ויתרתי על התענוג (10 יואן) מכיוון שממילא אפשר לראות את האתר מהגשר שעובר מעל הרחוב. הכרטיס נותן את האפשרות לבקר בתוך החנויות שבהן אנשים לבושים בלבוש מסורתי. אם ביקרתם או יש לכם תוכניות לבקר בעיר האמיתית, אפשר לוותר. מקדש אחר בשם Buddha’s Incense לעומת זאת שווה ביקור. אחרי טיפוס קצר מגיעים לתצפית מדהימה על האגם כאשר שני צריחים סינים מכל צד והמבנה עצמו גם הוא מרשים.
מקדשים ענקיים שהטיפוס עליהם אינו קל במיוחד, מבנים בסגנון סיני עתיק, שבילים במעבה יער אורנים והאגם הגדול. העברתי שם למעלה מחמש שעות בהליכה מהירה בין המבנים. חצי יום זה המינימום לביקור במקום ואפשר להאריך בקלות את הביקור ליום שלם עם צידה לפיקניק ושיט על האגם.
לקראת הערב כשהתחיל להחשיך חזרתי לכיוון הכניסה. על הגשר המרשים המוביל למקדש על מעין אי מלאכותי במרכז האגם עמדו מטיסי עפיפונים בעיצובים שונים והפגינו את המומחיות שלהם בהגבהת העפיפון למאות מטרים. ציוד מיוחד של גלגלת ועליה חוט באורך של כקילומטר מאפשרים להגיע לרמה כזו. אחד מהם הדגים איך להעלות עפיפון נוסף בצורת פרפר אל השחקים על חוט של עפיפון שכבר נגע ברקיע.
חזרתי אל האופניים והתחלתי בדיווש הארוך בחזרה למלון. שכחתי מהמפה והלכתי על שיטת הרכוב לעבר מה שנראה מעניין כל עוד הוא נמצא דרומית או מזרחית לארמון הקיץ. זה לא ממש עבד וכהרגלי, איבדתי את הדרך אבל לפחות ביקרתי במקומות מעניינים. זה היה היום האחרון המלא שלי בעיר הבירה. ליום שלמחרת היה ברשותי כרטיס לרכבת לילה לפינגיאו. בשלב מסויים נמאס לי ללכת לאיבוד והתחלתי במסכת השאלות הסטנדרטית של איך להגיע לכיכר טיאנאנמן כי משם כבר עוד איכשהו למדתי איך להגיע למלון. רוב הסינים ששאלתי הצביעו על הכיוון הנכון ואף הבינו את השאלה שלי ונתנו לי הסבר מפורט ומורכב איך להגיע לשם. הבעיה לא היתה שלהם אלא שהרמה של הסינית שלי הייתה כל כך נמוכה שהייתי צריך להוריד את רמת ההסבר למה הכיוון, האם להמשיך ישר או לפנות שמאלה או ימינה. וזה כמובן לא ממש מספיק… בכל צומת התהליך היה חוזר על עצמו עד שבסופו של דבר הייתי מגיע לרחוב מוכר שמצאתי במפה או שהמזל היה משחק לי והיה מגיע סיני דובר אנגלית! תופעה נדירה במיוחד בבייג’ינג.
זה היה ערב לפני אולימפיאדת הנכים. הגעתי לרחוב הראשי המוביל לכיכר טיאנאנמן. זהו רחוב באורך של קילומטרים רבים. בשלב מסויים (במקום שבו פזורים מלונות הפאר, כאלה יש המון בבייג’ינג) התחילו להופיע חיילים במדים לאורך הכביש.
זה הזמן להזכיר שסין היא מדינה קומוניסטית. בכל התקופה שבה הייתי בבייג’ינג לא כל כך הרגשתי בעניין למעט מקרה אחד. באחד הימים הגעתי לאזור בלתי מתוייר ונכנסתי למקום שהופיעה עליו המילה Internet. עוד מהביקור האחרון שלי בתאילנד היה זכור לי שמקומיים גולשים באינטרנט רק במקומות זולים, כלומר אינטרנט למקומים גם זול לתיירים שמקומיים. נכנסתי כדי לוודא את העניין (וגם כי רציתי קצת להשלים פערים עם העולם החיצון). במקום כשמונים מחשבים מאויישים בסינים צעירים מקומיים, תיירים מערביים מן הסתם לא היו. כשהבחורה בכניסה (שלא דברה אנגלית בכלל) ביקשה ממני 4 יואן הבנתי שהגעתי למקום הנכון. השימחה שלי התבררה כמוקדמת. מייד לאחר התשלום קיבלתי שיעור מזורז בקומוניזם. הבחורה ביקשה ממני תעודה מזהה, וקיבלה את מבוקשה בתצורת הדרכון שלי. בקלילות ובזריזות פתחה את הדרכון ואיתרה את הדף של הויזה לסין והתחילה להקיש את הפרטים במחשב. כבר התחלתי להרגיש לא בנוח. אבל זה לא הספיק לה, היא עברה לדף הראשי בדרכון והכניסה את כל הפרטים שהיו וכדי להוסיף על הפרנויה שלי מגורמים עויינים שיפעילו איזה Keylogger חביב שיעכל את כל הסיסמאות של המייל ושאר אתרי כספים שתכננתי לבדוק, לקחה את הדרכון והעבירה אותו במעין סורק מיוחד שממש במקרה היה מוצב ליד המחשב ונראה שהממשלה הסינית התקינה כדי להשלים את המעקב על הגולשים באינטרנט.
מיותר לציין שהחוויה הזו השאירה לי טעם רע בפה וגרמה לי להמנע מלבדוק מייל, או לכל אתר אחר שדורש סיסמה. כדי להוסיף על ההגבלות שהממשל הסיני מציב על מקומות מעין אלו, אפילו שקעי ה-USB היו חסומים ואפילו כל המחשב היה נעול שחס וחלילה אף אחד לא יעז לנסות לעקוף את ההגבלות החמורות.
בחזרה לחיילים על הכביש. החיילים ניצבו משני צידי הרחוב. בכל עשרה מטרים ניצב חייל במדים עומד לעבר הכיוון ההפוך שאליו עמד חברו הקודם. לא היה מדובר בבודדים ולא בעשרות אלא במאות חיילים שעמדו מבלי לזוז במשך זמן רב. המפקדים היו עוברים מידי פעם ומשגיחים שהם עומדים על משמרם. גם שוטרים וניידות משטרה רבות הסתובבו. זה היה ערב לפני תחילת המשחקים האולימפיים לנכים והסינים הוכיחו את נחישותם לשמור על הסדר בכל מחיר.
כיכר טיאנאנמן שידוע כמוקד להפגנות פוליטיות היה סגור כבר מזה שבוע. ככל שהקרבתי לכיכר כך הנוכחות המשטרתית צבאית גברה. רציתי לצלם את החיילים אך לא הייתי בטוח אם מותר, ולהסתבך עם המשטרה באמצע הלילה ממש לא בא לי. הייתי עייף ותשוש וכבר רציתי לחזור למלון. בכל זאת לא יכולתי להתאפק והגנבתי תמונה אחת. מאוחר יותר עשיתי סימן לאחד החיילים בשאלה אם אפשר לצלם אותו. החייל הנהנן קלות בראשו שכן לזוז היה אסור לו. כך קיבלתי את האוקיי הראשון לצילומי החיילים ומאותו רגע הרגשתי חופשי לצלם. כדי לסבר קצת את האוזן לגבי איסור הצילומים על-ידי המשטרה הסינית - מספר ימים לפני שטסתי לבייג’ינג קראתי שהמשטרה אסרה על תיירים לצלם בכל שטח כיכר טיאנאנמן, ובמיוחד על עיתונאים כך שללכת נגד משטר קומוניסטי זה לא דבר חכם לעשות.
המשכתי לרכב ונעצרתי על ידי שוטר. הוא עמד עם מצלמה וצילם את אחד החיילים עם הבעה רצינית על פניו. עצרתי והמתנתי עד שסיים לצלם וכשהוא שם אלי לב חייכתי אליו וההבעה הרצינית משהו על פניו הפכה לחיוך מתנצל. כבר אז הבנתי שההנחיות שניתנו לשוטרים ולחיילים היו מתירניות בכל הקשור לתיירים מערביים.
משם סידרת הצילומים שלי גדלה. על הדרך פגשתי בחור סיני שסיפר לי על אחד המבנים המוארים שצילמתי. כן, הוא דיבר אנגלית! המשכתי לרכב והגעתי לאיצטדיון האולימפי היפהפה שהוקם במיוחד לכבוד האולימפיאדה. מבנה בתצורת ביצה שנמצא במרכז אגם מלאכותי שיוצר אשליה אופטית המשלימה את חצי הביצה למלאה בעזרת ההשתקפות במים. על המבנה הוצג מופע לייזר של סמל האולימפיאדה וזיקוקים. האיצטדיון היווה מוקד משיכה לצלמים רביםנ שעמדו על פקלעותיהם, חצובותיהם ומצלמותיהם הכבדות וצילמו את המבנה לאור הירח והתאורה המלאכותית. מסביב לאגם ישבו סינים מקומיים כדי להעביר את הערב בנחת.
משם המשכתי ברכיבה אל כיכר טיאנאנמן שם הנוכחות המשטרתית הייתה גדולה מאד ושוטר אחד אפילו סימן לי להמשיך כשעצרתי באמצע הצומת כדי לצלם. זה לא היה מה שהפריע לי לצלם את כל האזור, מה גם שאנגלית הוא לא ממש הבין והסתפק בסימון עם היד ובמשפט בסינית שלא כל כך הבנתי. בסופו של יום חזרתי למלון כדי לנוח קצת מתלאות היום.
עברית
English
