Journey to the World

באותו יום שכרתי אופניים ממול למלון Far East. המחיר נמוך רק 10 יואן ליום לאופני עיר חדשים (פקדון 300 יואן). בעלי החנות מבינים מעט מאד אנגלית אך נחמדים מאד והסכימו שאחזיר את האופניים בחצות. מקדש השמיים ממוקם לא הרחק מהמרכז. כחצי שעה, תלוי במהירות הרכיבה ויכולת ההתמצאות ברחובות בייג’ינג שאינם קלים לניווט בשל השמות המוזרים אשר חוזרים על עצמם בוריאציות שונות. שני רחובות שונים תוכלו למצוא עם אותו שם אך עם סיומת dajie  או Rd או בצרופים שונים של מזרח / מערב בצרופים סינים המצביעים כמובן על אותו רחוב בצד שונה, דבר מבלבל לא פחות.

אל מקדש השמיים Tian Tan אפשר להכנס מהצד הדרומי והצפוני. המסלול ישיר מצד אחד לשני ולא ארוך מידי. אפשר לעבור אותו בכשלוש שעות ואפילו פחות. המקדשים די יפים אבל אם יש לחץ בזמן אפשר לוותר. למרות שהמסלול הישיר בו הולכים מרבית התיירים לא אורך זמן רב, הפארק של מקדש השמיים הוא מקום ענק שאפשר בקלות להעביר בו חצי יום. משני הצדדים יערות נטועים ובתוכם שבילי הליכה שלווים ונעימים. כרטיס הכניסה שתקנו בשער כולל כניסה לרוב האתרים הראשיים. כדאי לשים לב שלכל מקדש או אתר תוכלו להכנס פעם אחת מכיוון שהשומר בכניסה יחתוך חלק מהכרטיס בכל מקדש שתעברו, אך תמיד ניתן לחזור בחזרה בדרך עוקפת מימין או משמאל.

כאמור, מספר אתרים דורשים כרטיס נפרד ולרוב מדובר בהוצאה נוספת של כעשרה יואן כך שהנזק אינו נורא. האתרים הצדדיים שקטים וריקים מתיירים. אם יש לכם זיקה למוסיקה סינית אני ממליץ לעבור ב Music Hall שם מוצגים כלי נגינה מסין העתיקה. מאד מעניין ושקט. אהבתי במיוחד את המבנה של החצר העתיקה הסינית. כרטיס משולב ל Fasting Hall ולMusic Hall ניתן לקנות בסמוך. 10 יואן. המקום נסגר בסביבות חמש וחצי בערב. אם יש לכם כוונה להסתובב מעבר למסלול התיירים השחוק העובר בקו ישר, כדאי לרכוש מפה בעשרה יואן בכניסה.

אחרי ארבע שעות יצאתי מהמקום אחרי הליכה לא מבוטלת של קילומטרים ורגליים כואבות. יש שני שערים למתחם אז כדאי לתכנן את המסלול כך שתצאו ביציאה הנכונה, בהנחה שמחכים לכם אופניים לדוגמה בחוץ.

לא הרחק ממקדש השמיים, בדיווש מהיר הגעתי אל שוק הפנינים. כששמעתי בפעם הראשונה את המילה שוק חשבתי שמדובר בשוק בסגנון של שוק הכרמל בישראל או שוק צ’אטוצ’אק בתאילנד, אבל לא. בסך הכל מדובר בקניון גדול המכיל הרבה זבל מסין. חמש קומות של דוכנים המוכרים מזכרות (בעיקר זבל ושטויות) מסין, נגני מוסיקה, חלקי מחשוב בסיסיים, חולצות, ביגוד ועוד. גם לאחר מיקוח המחירים אינם מתקרבים לאלו של תאילנד או לאלו של הונג קונג בכל הנוגע למחשוב. זו הייתה אחת האכזבות שלי מבייג’ינג שגרמו לי להבין שהיא לא ממש מתאימה לקניות זולות מאד.

כמובן שהמיקוח בשוק הפנינים הינו בגדר חובה וגם אחרי מיקוח קשה לרבע מחיר הרגשתי שבתאילנד הייתי משיג מוצרים דומים בקלות ובמחיר זול אפילו יותר.

באשר למבחר מוצרי האלקטרוניקה והמחשוב - גם כאן הייתה לי אכזבה. המוצרים חוזרים על עצמם ולא מתקרבים למבחר של הונג קונג או של המוצרים שניתן להשיג מסין דרך איביי. בקיצור, לא כדאי לבנות על זה, מה גם שחיקויים הולכים שם חזק בכל תחום. כדאי להיזהר מכל מותג - נגני מוסיקה, כרטיסי זכרון, ועוד. מה שלא מזוייף עולה בהתאם ואפילו אחריות לא תקבלו כמו שקורה בישראל.

לסיכום, ביגוד לא כדאי לקנות בבייג’ינג וגם לא אלקטרוניקה. מה כן? אני לא מצאתי. חיפשתי די הרבה.

בערב ניצלתי את האופניים כדי לקפוץ לתחנת הרכבת ולרכוש כרטיס לרכבת לילה לפינגיאו.

This article was published at 4-09-2008 Time: 14:41 and belongs to categories Beijing, Travel Journal 2008, China. You can follow comments to this article using the feed RSS 2.0. You can post a comment, or trackback from your website.