יומן מסע לעולם

02-02-2007, שישי

האוטובוס המקומי לצ’יאנג מאי יוצא בשעה שמונה וחצי בבוקר והתאים לי מאד, שכן במשרד להשכרת האופנועים הסכימו שאחזיר את האופנוע בשמונה בבוקר במקום בערב שלפני ללא תשלום נוסף, דבר שאיפשר לי להעביר בקלות את התיק הגדול מאתר הבונגלוס אל תחנת האוטובוס.

 

מחיר האוטובוס המקומי זול בהשוואה למיניבוס (72 בהט). הוא מגיע בתוך שלוש וחצי שעות לצ’יאנג מאי אבל אין מקום לרגליים וזה מאד לא נוח. בעלי הרגליים הארוכות ימצאו את המיניבוס כמקום טוב יותר להעביר בו את הזמן, למרות שגם בזה אין יותר מידי מקום.

העיר צ’יאנג מאי

בתחנת האוטובוס בצ’יאנג מאי קיבלתי מפה של העיר. מאוחר יותר מצאתי מפה טובה יותר הכוללת גם מפה של העיר בנגקוק.

לא ביזבזתי זמן וביקשתי מנהג טנדר אדום (בצ’יאנג מאי יש מוניות בצורת טוקטוק ובצורת טנדר בצבע אדום, הזול מהשניים) שיקח אותי לתחנת הרכבת. שם פגשתי באופנוע השישי שלי, סוזוקי Best בנפח מנוע 125 סמ”ק חצי אוטומטי (150 בהט ליום + 50 בהט עבור ביטוח שמכסה רק עבור 50% מהנזקים). סוכנות ההשכרה נמצאת על הכביש הראשי במקום המצטלב עם הכביש המוביל לתחנת הרכבת, משהיה אמור להקל עלי להגיע לרכבת הלילה לבנגקוק מספר ימים לאחר-מכן.

אחרי שעברתי מקטנוע אוטומטי לאופנוע קל חצי-אוטומטי בויאנטיאן, מצאתי את עצמי משתדרג כלפי מטה בעל כורחי לאופנוע הראשון ללא הצתה חשמלית. ההצתה החשמלית מגיעה בתצורת כפתור שכאשר לוחצים עליו המנוע מתחיל לפעול. כשאין כפתור יש רגלית שצריך ללחוץ עליה בעוצמה עם הרגל. פעולה מעצבנת מאד כמו שגיליתי מאוחר יותר. במיוחד בבוקר כאשר המנוע קר או כשיוצאים לשוק לקניות וכל מספר מטרים צריך לדומם מנוע. בכל זאת, זה אימון לא רע בהתנעה ידנית.

התנועה בצ’יאנג מאי סואנת בהרבה מערים אחרות שהייתי בהן על אופנוע, אבל לא יותר מידי. לא כמו בנגקוק. בכל זאת צריך להיזהר הרבה יותר מויאנטיאן, ואנג ויאנג, קנצ’נבורי, פאי וצ’יאנג ראי.

שוק ווארורוט

אחר הצהריים עברתי בשוק ווארורוט ( בתאילנדית מבטאים: וואלולוט. באנגלית: Warorot ) שהיה בארבע וחצי כבר לקראת סגירה. שוק נחמד אבל לא יותר מזה.

שוק הלילה של צ’יאנג מאי

בערב יצאתי לשוק הלילה (Night Bazzar) ששווה ביקור. בסך הכל הרבה מהבגדים שראיתי היו באיכות נחותה והמחירים הזכירו את שוק הכרמל ושוק בצלאל בתל-אביב. מחיר של מכנס מסויים ירד מ-550 בהט ל-250 בהט בדוכן אחד לאחר מיקוח ובדוכנים אחרים לא הסכימו לרדת מ-450 בהט (למעלה מ-50 ש”ח). מכנס דומה ראיתי בשוק בצלאל ב-30 ש”ח כך שלא כל דבר שווה לקנות בשווקים.

מאמר זה פורסם בתאריך 2-02-2007 בשעה 16:32 ושייך לנושאים אופנוע, יומן מסע 2007, פאי, צ'יאנג מאי, צפון תאילנד, שווקים, תאילנד. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.