יומן מסע לעולם

31-01-2007, רביעי

אני נמצא עכשיו בבונגלו מרוחק, גבוה מאד בהרים וקרוב לגבול עם בורמה מתחת לשתי שמיכות פוך ושתי שמיכות צמר עם מעיל, חולצת אנגורה וכובע צמר וקופא רק מלהוציא אצבע החוצה. הסוללות הנטענות שלי (AA NiMH) שבקו חיים מהקור הכבד, כנראה בין אפס לשלוש מעלות.

הגסטהאוס מרוחק מהציביליזציה ולא מחובר לחשמל. בגלל ריחוק המקום לא חיברו אותו לחשמל, והממשלה סיפקה לבעל הגסטהאוס קולטי שמש שמאפשרים לו להפיק חשמל עבור מספר נורות לכמה שעות בערב, אף לא אחת מהן נמצאת בבונגלו (200 בהט ללא שירותים. במאוורר אין צורך).

איך הכל התחיל…

הגעתי לכאן בשעה שנחשבת למאוחרת ובחושך מוחלט לאחר נסיעה של רבע שעה בתוך יער שומם שאפילו הירח המלא לא הצליח להאיר. נתנו לי גפרורים, נרות וארוחת ערב לא רעה, אבל אפשר להגיד שאחרי שיורד הלילה אין מה לעשות פה. חושך מוות ורק ירח המלא מאיר קצת מבעד לערפל.
הבונגלו פרוץ לקור ואפילו את החלון אי אפשר לסגור מבלי שהוא יפתח מידי פעם. מתחת לדלת יש חריץ גדול והנרות שהדלקתי על המדפים כבו מזמן. רק מחשב כף היד שלי עם סוללת הליתיום עדיין חי ונושם בניגוד מוחלט לשאר המכשירים החשמליים ובניגוד עוד יותר מוחלט למה שהולך כאן מסביב.

תכננתי לצאת היום על הבוקר ממה הונג סון, להגיע בחזרה לפאי, על הדרך למצוא מקומות מעניינים, לבקר בשבט הגדול באזור של ארוכות הצוואר ובמערת הדגים (Fish Cave). כמו תמיד מצאתי מקומות מעניינים מחוץ לתוכנית, רק שהפעם מצאתי מקום מדהים במיוחד שנשארתי בו קצת יותר מידי זמן. הדרך כולה הייתה רצופה בנופים מרהיבים, ירוק, ירוק ועוד ירוק.

הכפר נאי סוי של ארוכות הצוואר

דרך עפר ארוכה הביאה אותי לשבט ארוכות הצוואר הגדול ביותר באזור מה הונג סון הנמצא ליד הכפר נאי סוי (Nai Soi), מרחק של שלושים ושלושה קילומטרים, ואכן זהו השבט המרשים ביותר מבין אלו שביקרתי בהם. כמו בכל השבטים האחרים, נשים ארוכות צוואר עם טבעות ברזל על צווארן מוכרות צעיפים ומוצרים אחרים בדוכנים ואפשר לצלם אותן. בשבט פגשתי זוג משוויץ שעשו את כל הדרך מארצם הרחוקה עד למזרח אסיה על אופניים במשך תקופה של שנתיים, ועם הספק מרשים של למעלה מחמשת אלפים קילומטרים במדינות שונות כמו סין, מונגוליה, ועוד…

עיקוף לא מתוכנן

המשכתי לכיוון מערת הדגים אך על הדרך ראיתי שלט שמוביל למפל. הצצה קלה בשעון ושינוי בתוכנית. אל המפל אפשר להגיע בדרך שעושה עיקוף מהכביש הראשי וחוזרת בסופו של דבר למערת הדגים כך שזה לא אירוך גדול מידי. הדרך כפרית וירוקה והייתי צריך לעצור כדי לתדלק.

האכלת דגים במפל

הכניסה למפל בחינם והמפל יפה אך לא מרשים מידי. בכניסה מוכרים שקיות מזון לדגים (5 בהט). זוהי למעשה האטרקציה היחידה במקום, שכן בבריכה מתחת למפל שוחים מאות דגים רעבים, חלקם שמנים וגדולים. חצי שעה של האכלת דגים ואני בדרך החוצה. ביציאה מוכר האוכל לדגים ממליץ לי להמשיך עם הכביש לכיוון הכפרים בגבול עם בורמה. לדבריו הנוף במקום הוא “שוויץ בתאילנד”.

מתחם טירת פונג טונג

לא מוכן לפספס המלצה כזו ואני ממשיך עם הכביש מערבה לכיוון בורמה. הנסיעה ארוכה אבל על הדרך אני רואה שילוט המפנה לטירת פונג טונג (Pong Tong Palace). בכניסה קופץ חייל במדים ומבקש ממני לשלם 20 בהט עבור דמי כניסה. שאלתי אותו אם הטירה גדולה מזו של המלכה האם ליד צ’יאנג ראי והוא השיב שזו טירה קטנה, תשובה מאכזבת שגרמה לי לרצות לעזוב את המקום.

ברגע האחרון שיניתי את דעתי, החלטה שלאחר-מכן תתברר כמוצלחת במיוחד.

מתחם הטירה המלכותית כולל בתוכו פרוייקט חקלאי המשלב תושבים מקומיים בשיפור היחס לטבע. אפשר למצוא בו שדות של פרחים וגידולים אחרים. במקום יש בית ספר ולא נדיר לראות ילדים קטנים מסתובבים במתחם. המקום מקסים ביופיו, שקט מאד, פסטורלי ושירת הציפורים נשמעת מכל עבר.

גן החיות הפתוח של פונג טונג

במתחם נמצא גן החיות הפתוח, חוויה בפני עצמה. בגן החיות יש טווסים ועופות מיוחדים ושונים, צבאים מסוגים שונים ושניים-שלושה לאופרדים (נמרים קטנים) שמסתובבים בכלוב גדול. ניגשתי אל כלוב הנמרים. נמרה בהריון מסוג Clouded Leopard הסתובבה בחוסר מעש. הנמרה הקטנה נראתה כמו חתולה גדולה וקראתי לה שתתקרב כדי שאני אוכל לצלם אותה מקרוב. מספר נסיונות כושלים והנמרה מתקרבת אל הגדר ומשמיעה קולות גירגור כמו חתולה. היא התקרבה כל כך לגדר עד כדי כך שיכולתי ללטף את הראש שלה, כשהיא מגיבה לליטוף ממש כמו חתול.

עדר הכבשים וטלה קטן

בהמשך גן החיות מגיעים לעדר כבשים כאשר שלושה כבשים כלואים במעין כלוב קטן ואפשר להאכיל אותם. הפליא ביופיו טלה בן מספר חודשים שישב על עגלה מעץ וחיכה לאוכל. הוא היה כל-כך חמוד שהזכיר גור כלבים. לבן כמו הלבנה ומגע של סוודר. אחד מהיצורים המדהימים שאפשר למצוא שם. אחרי כשעה של האכלה המשכתי הלאה אל חוות הסוסים שבמקום.

חוות הסוסים בפונג טונג

באורוות הסגורות כלואים מספר סוסים צעירים וסוסים אחרים מסתובבים חופשי במכלאה מגודרת. בעקבות הנסיון הטוב עם הכבשים, ניסיתי את מזלי עם הסוסים ושאלתי את מנהל החווה אם אני יכול לרכב על אחד מהסוסים.

מנהל החווה החליף מספר מילים בתאילנדית עם כמה אנשים במקום וכבר מובילים אותי אל הסוס המיועד שנראה צעיר.

אוכף, ריתמה וכל הציוד שצריך. אני מבקש קסדה ומקבל במקום כובע קאובוי, והופ על הסוס. עד כאן זה היה החלק הפשוט. הסוס צעיר ומרשים אבל הייתה לו דעה משל עצמו. סיבוב קצר בשדה והבנתי שכשאומרים לסוס לפנות ימינה הוא פונה שמאלה וכשאומרים לו לפנות שמאלה הוא פונה שמאלה. לפחות לחצי מהפקודות הוא שומע. אחד מהעובדים ראה שאני לא מסתדר ואמר לי לרדת מהסוס והראה לי איך לגרום לסוס לפנות. פקודות שנראו שונות ממה שאני מכיר וכללו אחיזה של המושכות בשתי ידיים.

חצי שעה נוספת הייתי על הסוס שכללה משיכה של אחד העובדים של הסוס ונסיון לגרום לו סוף סוף שיש דבר כזה שנקרא לפנות ימינה , אך ללא הצלחה. גם הנסיונות של המוביל להדגים לי כיצד להנחות את הסוס לא הצליחו לו במיוחד. לאחר שחזרנו ובשיחה עם מנהל החווה התברר לי שזה סוס עבודה שלא אולף לרכיבה ושכנראה הוא פונה תמיד לכיוון אחד כי כך הוא רגיל מהשדה. סדיב, מנהל החווה סיפר לי שהוא חייל שעובד במקום מטעם הצבא כבר שתיים-עשרה שנים.

בית הספר ותצפית על השדות החלקאיים

בסמוך לחווה נמצא בית ספר הממוקם במעלה גבעה, ואפשר להשקיף ממנו על השדות החקלאיים שבאזור.

מכלאת הצבאים

בדרך חזרה עברתי דרך מכלאה ענקית של צבאים. צבי שעמד בסמוך לגדר הביע בי עניין והתחיל לחדד את קרניו על הברזלים, אם זה כי היה לו משעמם או כדי להראות בעלות על המקום.

הטירה המלכותית

המשכתי לטירה המלכותית, מקום חביב שמשקיף על האגם ועל כל המתחם. תצפית מדהימה ושלווה שהכניסה אותי לאופוריה עד כדי כך שכשחזרתי למטה הצלחתי להעיף את האופנוע לתעלה קטנה במהירות אפס. לאופנוע שלום, אך נשבר בו חלק בלתי מזוהה בידית הבלימה. כמה טוב שיש ביטוח.

הפרוייקט החקלאי

במתחם של טירת פטפונג ביליתי עד השעה שש כשהתחיל להחשיך ורציתי להמשיך אל הכפרים בגבול בורמה ולראות את מערת הדגים. על החזרה לפאי כבר מזמן ויתרתי, והחלטתי שלא לחזור למה הונג סון, אלא לחפש גסטהאוס מקומי באחד הכפרים באזור. על הכבישים האלו לא נדיר למצוא שלט המתריע על תאונה בהמשך “Accident Ahead” ומצביע על סיבוב מסוכן. אולי יום אחד גם בארץ יאמצו את הרעיון. בהמשך ביקרתי בפרוייקט חקלאי של הממשלה, עוד פינת חן ששווה הצצה, והמשכתי משם מהר כדי להספיק להגיע לפני החשיכה.

גסטהאוס מרוחק על גבול בורמה

מקומיים הפנו אותי לכפר במרחק של שמונה קילומטרים, כאשר ממנו אפשר להגיע לבונגלו שבו אני נמצא כעת. הדרך מקפיאת העצמות במעלה ההר נתנה לי פתיח לבאות בהמשך הלילה. מי שמתכוון לשהות באזור זה בשעות המאוחרות של הערב כדאי שיגיע מוכן מראש עם בגדים מאד חמים.

 

מאמר זה פורסם בתאריך 31-01-2007 בשעה 20:46 ושייך לנושאים אופנוע, דגים, יומן מסע 2007, כבשים, כפרים, מה הונג סון, מפלים, נמרים, סוסים, צבאים ו- איילים, צפון תאילנד, שבט ארוכות הצוואר, תאילנד. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.