יומן מסע לעולם

16-01-2007, שלישי

שש ורבע לפנות בוקר. בתחנת הרכבת בנונג קאי עדיין חשוך ונהגי טוק טוק סקרנים ממשיכים לבחון אותי. את מספר התיירים אפשר לספור על כף יד אחת. יצאתי החוצה שם ישבו ליד מדורה קטנה נהגים נוספים. 50 בהט לטוק טוק עד לגבול, נסיעה של כעשר דקות. בדרך הנהג עוצר בשירות הויזה + אוטובוס ששמעתי עליו. מחיר האוטובוס כולל “עזרה” במילוי טופס הויזה הוא 2000 בהט כולל התשלום עבור הויזה עצמה. ויתרתי על התענוג. לפני שהמשכנו הבחורה נתנה לי טיפ: לשלם בדולרים ולא בבהטים בשל שער ההמרה הנמוך (31$ מול 1500 בהט). קצת לפני שבע בבוקר ואני כבר בגבול תאילנד-לאוס. היציאה מתאילנד עוברת ללא בעיות ואני עולה על האוטובוס המקומי שחוצה את גשר הידידות המפריד בין תאילנד ללאוס. אסור ללכת ברגל.

מעבר הגבול ללאוס

גבול לאוס נמצא בצידו השני של הגשר. המקום שומם ושני גרמנים מחכים לאישור הויזה שלהם. מי שאין לו ויזה מוכנה מראש צריך לגשת לחלון הקטן, לפתוח אותו ולהגיש לפקיד 1500 בהט או 31$. נתתי לו 35$, דרכון ותמונת פספורט. נאמר לי להמתין.

עשרים דקות מאוחר יותר קיבלתי דרכון מוחתם ו-4$ עודף שלמען האמת לא ציפיתי לקבל. רגע לפני שעזבתי הספקתי לראות את אוטובוס התיירים מגיע. כנראה שצפויה להם המתנה ארוכה…

התמקחות קלה עם מספר נהגי טוק טוק הורידה את המחיר מ-250 בהט ל-150 בהט. בסוף הסתדרנו על 100 בהט כשהנהג מעלה נוסעים מקומיים לאורך כל הדרך. השעה כבר הייתה שבע וחצי בבוקר וצפוף בטוק טוק. אחד מהנוסעים סיפר לי שהוא חוזר ללאוס מנונג קאי שבתאילנד לאחר בדיקת עיניים. הוא עובד במשרד לאיכות הסביבה בויאנטיאן. סיפרתי לו לאן אני ממשיך ונרדמתי. הטוק טוק נסע באיטיות יתר וכעבור כשעה הגענו לויאנטיאן. כל הנוסעים ירדו והזכרתי לנהג שהוא צריך למצוא לי גסטהאוס. את מדריך לונלי פלאנט ללאוס לא הספקתי לקנות והייתי תלוי בהמלצות של הנהג. לאחר התייעצות קלה עם נהגים נוספים המשכנו. עצרנו במקום נחמד. המחיר שדרשו היה 700 בהט והתברר שזה היה מלון אז המשכנו לחפש.

הגענו למקום נוסף - סיהום גסטהאוס. המקום נראה חביב, מבנה חדש מעץ אשר חלקים ממנו היו עדיין בבניה. בעל המקום אמר שהוא יתן לי מחיר מיוחד כי אני הלקוח הראשון שלו לאותו יום. נתתי לנהג 20 בהט נוספים כטיפ על איתור המקום ונכנסתי. הגסטהאוס נראה טוב והופתעתי לשמוע שיש מים חמים במקלחות. מחיר החדרים נע בין 360 ל-500 בהט לחדר זוגי עם מאוורר/מזגן/מקלחת ושירותים. השעה הייתה רק 9:30 וחלק מהחדרים לא התפנו אז יצאתי לסיבוב באזור. מצאתי מפה, החלפתי 5,000 בהט לקיפים וקיבלתי חבילה גדולה של שטרות (למעלה ממיליון קיפ. לרגע הרגשתי מיליונר).

שכירת אופנוע בויאנטיאן

הקרסול שלי לא החלים לגמרי מהפציעה בקנצ’נבורי אז הלכתי לחפש קטנוע אוטומטי. סיבוב קצר במספר מקומות גרם לי להבין שאין קטנוע אוטומטי בויאנטיאן.

מפה לשם הגעתי למקום שנקרא KT Shop. בעל המקום היה נחמד מאד והסביר לי שאין סיכוי שאמצא אוטומטי בעיר, מכיוון שהוא יקר וצורך דלק רב. היו לו מספר אופנועים קלים של סוזוקי עם מנוע בנפח 110 סמ”ק שלדבריו היו חצי-אוטומטים וזה ממש כמו לנהוג באוטומטי. אולי כדאי שאני אציין שהידע שלי באופנועים שואף לאפס. לאחר התלבטות קצרה ביקשתי מבעל המקום שיראה לי איך משתמשים בחצי-אוטומטי. לשמחתי הסתבר שהקלאץ’ המוזר מאד נוח לשימוש. אין ידית הילוכים וכדי להעביר הילוך צריך ללחוץ עם הרגל על הרגלית בחלק הקידמי או האחורי שלה כדי להעלות או להוריד הילוך. גם המעצור של הגלגל האחורי ללא היה על הכידון כמו בקטנוע הקודם. לאחר סיבוב קצר עם בעל המקום על האופנוע החלטתי לקחת אותו. תוך עשרים דקות על הכביש כבר שלטתי בהילוכים. מי היה מאמין שאת שיעור הנהיגה שלי על אופנוע אני אקח בלאוס.

החנתי את האופנוע בגסטהאוס. בינתיים התפנה חדר זול עם מאוורר ומיטה זוגית, ללא שירותים ומקלחת. אלה היו בחוץ, אבל היו מים חמים. מקלחת מים חמים ראשונה אחרי שבוע ונשפכתי למיטה. השעה כבר הייתה 12:30.

סיור מאוחר בעיר הבירה של לאוס

ארבע שעות מאוחר יותר התעוררתי. התארגנתי והשעה כבר אחרי חמש. הכל כבר לקראת סגירה והבנתי שאני לא אספיק לבקר בשום מקום. לקחתי את האופנוע לסיבוב ובדיקה. המקדשים בויאנטיאן, ממש כמו בתאילנד הם חלק אינטגרלי מהעיר ממש כמו שאצלנו יש בתי כנסת, ולכן ניתן לצפות בהם גם מבחוץ ללא מאמץ מיוחד. לאחר סיבוב להכרת האזור יצאתי לכיוון פארק פאטו שאי (Patu Xay). בדרך לפארק עברתי בשער הניצחון של ויאנטיאן המזכיר את שער הניצחון בפאריז. בפארק מספר ילדים לאים משחקים. הכניסה אליו חסומה בעמודים והייתי צריך לעקוב אחרי רוכבים מקומיים שנכנסו אל הפארק מסימטה צדדית.

שוק הלילה של ויאנטיאן

יצאתי מהפארק והמשכתי להסתובב באזור, חציתי נהר והגעתי לשוק מקומי לילי, ושוב אני התייר היחיד. מרכז ויאנטיאן מוצף בתיירים, שם הם מתקבצים במסעדות ובפאבים, אבל חוץ מבמרכז העיר ובאטרקציות הפופולאריות לא ראיתי תיירים. השוק המקומי לא גדול ולא קטן. מי שמגיע עם אופנוע צריך לשלם 2000 קיפ (כ-1 ש”ח) עבור שירות חניה. בדרך זו האופנוע אמור להיות מוגן מגניבה. הדבר נהוג בשווקים, מועדונים ומקומות שנכנסים אליהם למספר שעות ומיועד למקומיים ולתיירים כאחד.

הלאים בשוק היו חביבים להפליא. רובם הסכימו להצטלם בשמחה. היתר היו קצת נבוכים ולא הבינו מה אני עושה שם. סיבוב נוסף באזור וחזרתי, בסביבות השעה עשר בלילה, למרכז. הרכיבה בכבישים שמחוץ למרכז צריכה להתבצע בזהירות יתרה, שכן כבישים רבים מכוסים חול או מלאים בבורות. הרבה פעמים מצאתי את עצמי נוסע בסלאלום בין הבורות. לא כיף להתקע בלילה עם פנצ’ר.

את ארוחת הערב אכלתי במסעדה איטלקית במרכז. יש פסטות, לזניות, לחם שום, ועוד. בשתי מילים: לא מומלץ. האוכל יקר ולא טעים במיוחד.

בביקור במסעדה לאית שמתי לב שהאוכל מבושל ומוגש בסיר. לא ניסיתי, אבל האוכל התאילנדי נראה הרבה יותר טוב.

 

 

מאמר זה פורסם בתאריך 16-01-2007 בשעה 17:35 ושייך לנושאים אופנוע, איסאן, ויינטיאן, יומן מסע 2007, לאוס, מזרח תאילנד, מעבר גבול, נונג קאי, שווקים, תאילנד. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.