13-01-2007, שבת
באותו יום יצאנו לסיור חצי יומי בפארק הלאומי קאו יאי. מסלול רגלי שעבר במערה בתוכה ראינו הרבה גואנו, עטלפים ונחש ירוק. המשכנו למערת העטלפים המפורסמת, שם עמדנו במשך שעה ארוכה והתבוננו במחזה מיוחד של מיליוני עטלפים יוצאים ממערה לקראת הציד הלילי ביערות העד שבאזור.
יום שבת היה רגוע, רדום וקצת משעמם. הגרין ליף נמצא במרחק של כ-15 ק”מ מפאק צ’ונג. באזור מספר מצומצם של גסטהאוסים, מכולות קטנות וחנות אחת של 7/11. יש גם כספומט. כששאלתי את צ’או המדריך מה אפשר לעשות באזור התברר לי ששום דבר למעט בית-ספר אחד שגם בו לא היה מה לראות.
יום שבת וראשון אינם ימי עבודה והכל ממילא סגור בפאק צ’ונג, מה גם שהאוטובוס המקומי לעיר שאמור היה לעבור כל חצי שעה (40 בהט) לא עבד בצורה סדירה כי זה היה יום חג כלשהו. גם להשכיר קטנוע היה בלתי אפשרי באיזור. לנסוע 15 ק”מ באוטובוס לפאק צ’ונג, להשכיר שם קטנוע ולחזור עליו 45 ק”מ עד לשמורה ואז שוב 45 ק”מ לעיר ו-15 ק”מ באוטובוס/מונית לגרין ליף נשמע לי כמו אפשרות לא מוצלחת במיוחד.
לא הייתה לי ברירה אלא להמתין לשעה 15:30 אז התחיל חצי יום טיול במסגרת הטיול המאורגן של גרין ליף. הטיול עצמו כלל חצי יום למערת עטלפים ולאחריו יום מלא לשמורת קאו יאי (1400 בהט).
סיור חצי יומי בשמורת קאו יאי
יצאנו בטנדר כמתוכנן והגענו למערה הראשונה. צ’או הראה לנו צמחים המשמשים לבישול במיטבח התאילנדי, כמו גם “זרעי צמחים מתפוצצים” שדומים מאד לסוכריות מתפוצצות.
המערה נחמדה אבל לא מעבר לזה. עיצוב מיוחד, שלושה או ארבעה עטלפים מסוג Wrinkled bats והרבה גואנו. צ’או הסביר לנו על גואנו (צואת עטלפים) שמשמש ליצור חומר נפץ ולכן יש צורך ברשיון ממשלתי כדי לאסוף אותו מהמערה. קנסות כבדים ניתנים למי שאוסף גואנו ללא היתר. מעניין מה בעיריית תל-אביב היו אומרים על זה. במערה גילינו נחש ירוק מהסוג שדי נפוץ בתאילנד וסיפרו לנו שהוא לא ארסי כמו יתר הנחשים הירוקים.




יצאנו מהמערה וביקרנו במקדש קטן שהיה בסמוך אליה. לקראת השעה 18:00 ולאחר עצירה בנקודת תצפית מאד יפה הגענו למערת העטלפים. המערה הייתה גבוהה ועמדנו במרחק של כמה מאות מטרים ממנה בעוד צ’או מסדר את הטלסקופ שהביא.



מערת העטלפים
לאחר מספר דקות נשמעו רישרושים מכיוון המערה ותנועה ערה של יצורים מרחפים החלה להופיע בפתח. מהמרחק שעמדנו בו, העטלפים נראו כמו פרפרים או ציפורים מאד קטנות. לא עברו דקות בודדות וזרם העטלפים התחיל לנדוד החוצה. כמו זרם מים שוטף יצאו עשרות אלפי עטלפים מהמערה. הם עפו בתנועה גלית מיוחדת לעבר היער שם הם יאכלו את ארוחת הערב. כל ערב התופעה הזו מתרחשת. שני מיליון עטלפים נמצאים במערה וכולם יוצאים במשך שעה בזרם בלתי פוסק לעבר היערות והג’ונגלים שמסביב. בסביבות השעה 19:00 הזרם היה דליל אך עדיין המשיך. עזבנו את המקום וחזרנו לגסטהאוס. בסך-הכל תופעה מאד מיוחדת אבל אחרי שלושים דקות מתחילה לשעמם. כדאי לראות, אבל לא חובה.
...
התגעגעתי לקנצ’נבורי ולחופש עם הקטנוע. אולי מחר יהיה יותר טוב.
English
עברית
































יפה