יומן מסע לעולם

10-01-2007 רביעי

באותו יום יצאתי לטיול מאורגן לשמורת ארואן ושבעת המפלים. התוכנית כללה הליכה של מספר שעות בשמורה, לאחר מכן טרק פילים ורחצה עם פילים, ולאחר מכן ביקור במערה, ועליה על הרכבת המובילה לגשר המפורסם שעל נהר הקוואי.

שמורת ארואן ושבעת המפלים

התחלנו במסלול בשמורת ארואן שכלל הליכה של כ-3 שעות במסלול שדומה מאד לפארק הירדן הישראלי. על המיניבוס, בדרך לשמורה, פגשתי את אנדי (אנגליה) ויחד הגענו עד למפל השביעי הגבוה והמרשים מכולם. השמועות שקראתי בטרם עת על הקושי הגדול בלהגיע למפל השביעי, התבררו כלא נכונות. אומנם צריך להשקיע מעט מאמץ כדי להגיע לסוף המסלול, אבל המשימה אינה קשה לבן-אדם בעל כושר סביר. בדרך חזרה עצרנו להתרעננות במפל הרביעי. המים קרים ומי שנכנס צריך היה לבחור בין כניסה מהירה וצוננת או כניסה איטית ששילבה את כירסומי הדגים ששחו להנאתם בתחילת הבריכה.

למרות הדמיון המוזר של שבילי ההליכה שהזכירו לי את פארק הירדן, השמורה יפה בהרבה מהאלטרנטיבה הישראלית והמפלים מרשימים מאד. כדי למנוע מאנשים ללכלך בבקבוקי שתיה את השמורה, מצאו הפקחים פתרון מקורי. לפני הכניסה לשמורה יש להפקיד סכום כסף מסויים (מספר שקלים במושגים שלנו) עבור כל בקבוק שתיה שיש בתיק. הפקדונות נרשמים בספר מיוחד וביציאה מהשמורה, הפקדון מוחזר למבקר לאחר הצגת הבקבוקים הריקים. ראוי לציון הנקיון של השמורה. אנשים לא זורקים אשפה על הריצפה בניגוד למה שמקובל בארצנו הקטנה.

במהלך הסיור בשבילים מצאתי עץ מוזר שנקשרו אליו בדים ולצידו כדים קטנים. זו הייתה התזכורת הראשונה שלי בטיול לכמה עמוק חודר הבודהיזם לתרבות התאילנדית. מקדש קטן באמצע שמורת טבע.

ההפתעה הראשונה שלי בתאילנד הייתה הקופים. כבר בתחילת הדרך לכיוון שבעת המפלים מספר מטיילים גילו קוף על אחד העצים. הקוף שיחק לו ואכל מהעלים שעל הענפים. העץ לא היה גבוה במיוחד, מה שנתן לנו זווית מעולה לצילומי תקריב. בחוסר רצון עזבתי את המקום לבסוף במחשבה שאם אני נשאר שם, אני אפסיד דברים אחרים. ואכן, זה לא היה הקוף האחרון לאותו יום.

המשך המסלול לעבר המפל השביעי היה לא פחות יפה ומרשים מתחילתו והמפל השביעי מצדיק את המאמץ של הטיפוס במעלה ההר.

הדרך חזרה הייתה בירידה לא תלולה במיוחד ולכן קלה יותר. למרות זאת, הברכיים שלי מעדיפות יותר את העליות והמאמץ מאשר את הזעזועים שהן חוטפות בירידות. המסלול אינו מעגלי ולכן כשמגיעים לסוף המסלול, הדרך חזרה מתחילה בפניית פרסה. כדאי לדלג על אחת מהבריכות האיכותיות בדרך למעלה ולשמור אותה להתרעננות בדרך חזרה.

לקראת סוף המסלול, חיכתה לי הפתעה שניה. עוד קופים. הפעם אלה לא היו קופים על העצים, אלא קופים על מעקה שנראה היה שהיו רגילים למבקרים במקום והמתינו שיזרקו אליהם פיסות מזון. לא היה שם קוף אחד אלא משפחה שלמה של קופים גדולים וקטנים. חלק מהקופים שישבו על המעקה שהיה צמוד למדרגות, הבהילו את המטיילים שעברו במקום. תיעוד של מה שהלך שם עם מצלמת וידאו היה בקלות יכול להגיע לתוכנית “פיספוסים”.

מחנה הפילים בסאי יוק

משמורת ארואן המשכנו למחנה הפילים בסאי יוק. המקום די ממוסחר וכולל רכיבה על פיל למשך כ-25 דקות, חוויה נחמדה אבל ההרגשה היא כמו תנועה בסרט נע, ולאחר מכן אפשר להמשיך לרחיצה עם פילים. מורידים את המושב/אוכף מהפיל ויושבים לו על הראש. הפיל נכנס לנהר ושם כביכול רוחצים אותו. חביב, ממוסחר.

רכיבה על מושב שמונח על פיל אינה יציבה מידי. כשהפיל יורד במדרון צריך להחזיק במשהו כדי לא לעוף ממנו. זה לא ממש נורא וגם לא מפחיד, אבל כדאי לקשור את התיק לגב או למשהו אחר כי תיק לא מאובטח יכול למצוא את הדרך לקרקע במהירות.

האפשרויות לשבת על הפיל, כאשר מחובר אל גבו המושב, הן על המושב עצמו או על הצוואר. בשלב מסויים המוביל הציע לי לעבור ולשבת על צוואר הפיל, מה שהיה עוד פחות יציב מהמושב אבל הרבה יותר נחמד. בדרך חזרה פגשתי זוג ישראליות על פיל אחר שהזכירו לי שוב שיהיה קשה להתנתק לגמרי מהארץ, במיוחד באזורים המתויירים בתאילנד.

במהלך הטרק קשה לצלם ולהצטלם. התנודות של הפיל קבועות וחדות והמצלמה רועדת כל הזמן. אור שמש חזק ומהירות צמצם גבוהה ומייצב תמונה במצלמה הם תנאים אידיאלים לצילום שכזה. גם צילום עצמי אינו פשוט מכיוון שהפיל גבוה מאד ולבקש מהמוביל לעצור, שירד מהפיל ויצלם, זה סיפור מסובך. מה גם שברוב המקרים הוא לא דובר אנגלית והפנטומימה משחקת תפקיד לא קטן. במקרה כזה שותפים יכולים לעזור. צילמתי זוג מטיילים, אנג’לה (קנדה) ואלכס (אנגליה), שהיו על פיל אחר והם בתמורה צילמו אותי. בסיום המסלול החלפנו תמונות בעזרתו האדיבה של הדיסק הקשיח הנייד שלי. בהעדר יכולות טכנולוגיות, יש להחליף כתובות דואר אלקטרוני ולשלוח במועד אחר.

מייד אחרי שחזרנו, מי שרצה להמשיך לרחצה עם פילים, החוויה הממוסחרת השניה, היה צריך ללכת לכיוון הנהר. ממזח מאולתר מעץ כל אחד בתורו טיפס על פיל, שהפעם היה ללא מושב או שטיח שמחובר אליו. המוביל היה גם הוא עולה, הפעם על החלק האחורי של הפיל, ומנחה אותו לצלול מתחת למים לאמבטיה היומית שלו.

אחרי שחזרנו למחנה, היה לנו מספיק זמן להאכיל את הפילים ולאחר-מכן הציגו לנו מופע עם פיל קטן שהפגין יכולות מרשימות כמו סיבוב של חישוק מסביב לחדק, קליעה של כדור לסל, עמידה על שתי רגליים, הנחת כובע על ראש של בן-אדם, ואפילו הוא נתן נשיקה לילדה אחת שעמדה במקרה לידו.

פיל גדול וזקן עם שיני שנהב ענקיות עמד קשור במקום. אמרו לי שכבר לא רוכבים עליו כי הוא זקן מידי, אבל העובדה שהוא עומד קשור כל היום מטרידה מאד. נראה היה שכל מטרתו בחיים היא לספק תמונות למבקרים.

מערת קראסה ופסי הרכבת

ממחנה הפילים המשכנו למערה בשם Krasae Cave שממוקמת ממש ליד תחנת הרכבת. המערה היא משהו שאפשר לוותר עליו אלא אם כן אתם נמצאים כבר במקום. סממני הבודהיזם נראו היטב במקום ופסל מוזהב גדול עיטר את מרכז המערה. שם למדתי שלא נכנסים למערות עם משקפי שמש גם אם הן קטנות וקצרות. רצוי גם לא עם סנדלים. יצאתי משם עם קרסול שהתעקם ופציעה בכף היד.

לאחר שיצאנו מהמערה, עלינו על הרכבת לנסיעה על הגשר שעובר מעל נהר הקוואי. החוויה נחמדה, והנוף הנשקף מהחלון הוא של נהר הקוואי. כשעלינו על הרכבת לא נשארו מקומות ישיבה ולכן כדאי לעלות מהר ולתפוס מקום בצד של הנהר. באותו זמן הייתי עסוק בפציעה שלי ופחות עניין אותי הנוף.

שקיעה על נהר הקוואי

הטיול הסתיים כשירדנו במרכז קנצ’נבורי בתחנה של הגשר המפורסם על נהר הקוואי לצפיה בשקיעה. מחזה מרהיב ששווה תמונה או שתיים. במקום יש גם שוק קטן של בגדים וחנויות של מוצרים אחרים. הכל תיירותי וממוסחר מאד.

הטיול הנ”ל התחיל ב-8:00 והסתיים ב-17:30. העלות 1090 בהט וכללה כרטיסי כניסה, כרטיס רכבת, הסעות ממקום למקום וארוחת צהריים.

את היום שלמחרת תיכננתי למנוחה עבור הקרסול וכבר חשבתי על מה אני אאלץ לוותר בעקבות הפציעה…

 

מאמר זה פורסם בתאריך 10-01-2007 בשעה 5:36 ושייך לנושאים יומן מסע 2007, מערות, מפלים, מרכז תאילנד, פילים, קופים, קנצ'נבורי, שמורת ארואן, שמורת טבע, שקיעות, תאילנד. ניתן לעקוב אחר תגובות למאמר זה באמצעות הפיד RSS 2.0. באפשרותך להשאיר תגובה, או טראקבק מהאתר שלך.